אדריכלות
סטריט ויו
כאילו יש מחרהרחובות שלנו לא ניצלו את ימי "צוק איתן" לוויכוחים פוליטיים סוערים במיוחד. כמו רוב בית ישראל, הם התכנסו אל לב הקונצנזוס; אך שלא כצמודי הגדר, הצליחו להמשיך בשגרת החיים הסואנת. תחת הפסקת האש יש להם חדשות ואפילו הצעה מקורית לפתרון המשבר

רחוב פלורנטין, 2 באוגוסט 2014

אלמלא הנסיבות הבטחוניות הקשות של השבועות האחרונים, הרחובות שלנו היו בוודאי חוגגים את כניסתה של השכונה לצמרת דירוג השכונות ההיפסטריות על פני האדמה (שנייה רק לוויליאמסבורג בברוקלין). אבל בדיוק אותן הנסיבות מלמדות שייתכן והבחירה של אתר הלייף סטייל האמריקאי היתה מעט נמהרת.

להמשך קריאה...
והכורת כרתכך חוסלה תוך יממה אחת גינת דרויאנוב

גינת דרויאנוב, 10 ביוני 2014

מי שהפציץ בסוף השבוע שעבר את גינת דרויאנוב בכתובות גרפיטי רבות המבכות את כריתת העצים הקרובה והריסת הגינה היחידה בשכונה, ידע על מה הוא מדבר.

להמשך קריאה...
מנוחה חסרת מנוחהלרגל שבוע הספר, הרחובות שלנו חושפים את "בית הספר של מנוחה פוקס": קרון צבעוני שהוא מיזם עסקי יותר ממפתיע

רחוב נחלת בנימין, 20 באפריל 2014

הרחובות שלנו מלאים, כידוע, בהפתעות. לפעמים זה סתם שבר מרצפת ולפעמים ממש ממתק:

רחוב נחלת בנימין, 12 בינואר 2014

הפעם הראשונה שהבחנתי בקרון הצבעוני היתה בחודש ינואר השנה. הוא היה נעול אז מאחורי שער ברזל, ברחוב נחלת בנימין, ברחבה שבין הבניינים 140 ו-142. ניסיתי ללא הצלחה להתקרב ובסוף הצלחתי רק להשחיל את היד והמצלמה ברווח צר בצד הגדר:

רחוב נחלת בנימין, 12 בינואר 2014

כעבור שלושה ימים חלפתי שם שוב. הפעם שער הברזל היה פתוח וכך גם דלת הקרון, ויכולתי להציץ אל קרביו ולראות בתוכו גם שרפרף:

רחוב נחלת בנימין, 15 בינואר 2014

ראיתי, חייכתי, צילמתי, שכחתי.

להמשך קריאה...
מבזק מאבקהמחאה נגד ההריסה הקרובה של גינת דרויאנוב ועקירת העצים הוותיקים בה עולה מדרגה; וכך גם העבודות להפיכת החניון החופשי ברחוב אליפלט לחניון בתשלום
<
להמשך קריאה...
השקית המנומרת והמחברות הישנות של האחים פוקסהרחובות שלנו מוכיחים שפנינים בזבל זו לא קלישאה, וגם שנעים להשיב אבידה לבעליה

רחוב אברבנאל, 28 במאי 2014

זה סיפור שמתחיל בפח האשפה. שקית נייר מנומרת שהציצה ממנו בוקר אחד תפסה את העין עד כדי כך שדחפתי את האף. בראש השקית היו פזורים כמה דיסקים:

רחוב אברבנאל, 28 במאי 2014

מחברת עטופה בעטיפת ניילון שכבר לא רואים היום:

רחוב אברבנאל, 28 במאי 2014

ובליל של  ניירות שנראה כי נשרו מקלסר של תלמיד:

רחוב אברבנאל, 28 במאי 2014

הידיים נמשכו פנימה. ושם נמצא אוצר, שהחלטתי -- שלא כמנהגי -- לאסוף. כן, לקחת הביתה.

להמשך קריאה...
חדשות מהגינותהאביב מביא לרחובות שלנו חדשות טובות וחדשות רעות: לא רק שהחניון הגדול והחופשי ברחוב אליפלט לא יהפוך לפארק ירוק, כבקשת התושבים, בקרוב גם יגבו בו תשלום על חניה  

רחוב פלורנטין, 11 במרץ 2014

קשה למצוא ברחובות שלנו פריחה אביבית טבעית ומשמחת, אך למרות זאת נפתח בחדשות הטובות: הגינה החדשה ברחוב בן עטר חוברה סוף סוף, כשלושה חודשים אחרי ההכרזה על פתיחתה, לחשמל:

רחוב בן עטר, 21 במאי 2014

אז מאור כבר יש, אבל מים עדיין לא. והמזרקה, הנטועה במרכז הגינה ככעבה במכה, ממתינה בסבלנות לשעתה:

רחוב בן עטר, 21 במאי 2014

כשיזרמו המים אפשר יהיה לספר את סיפורה המלא של גינת הכיס המוגדרת "גינה זמנית".

להמשך קריאה...
כל תמרור סיפור (אחר)העירייה מנהלת בימים אלה מבצע להחלפת תמרורים ברחובות שלנו. מסע בין החדשים לישנים מגלה מגוון אינסופי, ייצור רשלני, הצבה משונה, אחזקה עלובה וגם פניני ניסוח מפתיעות

רחוב פלורטין, 28 באפריל 2014

גדוד של מחליפי תמרורים פשט בשבועות האחרונים על הרחובות שלנו. צוותים של צעירים חסונים חונים היכן שחונים:

רחוב שטרן, 1 במאי 2014

עם טנדרים עמוסי צינורות, שלטים ובטון רטוב:

רחוב פלורנטין, 28 באפריל 2014

ממש בקרנות הרחוב, לעיני העוברים והשבים, מחברים החסונים שלטים לעמודים:

דרך שלמה, 7 במאי 2014

דרך שלמה, 7 במאי 2014

עוקרים תמרורים ישנים ונוטעים חדשים:

רחוב שטרן, 1 במאי 2014

הסדרי החניה לא משתנים. החסונים מחליפים חלק מעמודי התמרורים הדקים:

פלורנטין פינת בן עטר, 7 במאי 2014

בעמודים יותר עבים:

פלורנטין פינת בן עטר, 7 במאי 2014

"זה רק יותר חזק", מרגיע אחד מהם.

להמשך קריאה...
וולפסון 14. אם אתה לא שם, אתה לא קייםיובל סמו ונירה רבינוביץ', דנה ספקטור ועקיבא נוף, מלי לוי ויאיר גרבוז. בוהמה, ברנז'ה וסצינה נפגשות על הדלת של יהודה יבנאי

אם דלת הדיקט בבית המלאכה למסגור תמונות של יהודה יבנאי ברחוב וולפסון 14 היתה תכנית טלוויזיה, היא היתה הכלאה נדירה של "ערב טוב" עם גיא פינס, "המעגל" של דן שילון ושידורי הלילה הנוסטלגיים של הערוץ הראשון. זמרות ופוליטקאים, ציירים ודוגמניות, משוררים ובמאיות, כוכבי טלוויזיה ומעצבי אופנה, מאיירים ומלחינים; כולם עברו אצל יבנאי והותירו את חותמם על לוח הדיקט.

טוב טוב שומר יבנאי על הדלת. בלילות הוא מכסה אותה בלוח נוסף, שלא יתיזו עליה גרפיטי; ובשעות היום, כשהוא בבית המלאכה, הדלת פתוחה, ולמעשה מוסתרת.

להמשך קריאה...
פינגווינים, מסקינג-טייפ ופרס ישראלהרחובות שלנו מצדיעים (בדרכם, כמובן) למיכל נאמן, כלת פרס ישראל לאמנות פלסטית

רחוב נחלת בנימין, 21 במרץ 2014

על אף שהרחובות שלנו בדרך כלל מעדיפים את האמנות שלהם פיגורטיבית ומונצחת על קירות, אוצר הדימויים המגוון של מיכל נאמן, כלת פרס ישראל לאמנות פלסטית לשנת תשע"ד, לא זר להם (גם אם אצלנו השימוש בהם פרוזאי ונטול כוונה אמנותית).

להמשך קריאה...
ביצים, ירקות, לא תפוחי אדמההרחובות שלנו מלאים בפתקים נשכחים, רשימות מיותרות, הודעות שעבר זמנן, חובות שטרם נפרעו ובקשות שקשה למלא; סיפורי חיים גלויים לעין (אם רק עוצרים לקרוא)

רחוב פרנקל, 7 ביוני 2013

על קירות ומדרכות, עצים ואדני חלונות, בפינות גלויות או נסתרות; הרחובות שלנו מלאים בפתקים; מחשבות, תוכניות, מאוויים, בקשות, משימות, תזכורות, נאומים, הודעות, רשימות קניות, וגם התחכמויות; כתובים בכתב יד; בעט, בגיר, בטוש צבעוני, לא משנה; הרחובות לא מפסיקים לספר.

להמשך קריאה...
מתגוררת בפלורנטין ומצלמת יום יום ברחובות השכונה. פעם היא היתה עיתונאית.

"שכונה היא החלק בעיר, שאפשר לנוע בו בקלות ברגל, או במילים אחרות, אם להתחכם, החלק בעיר, שאין צורך ללכת אליו כי הרי כבר נמצאים בו" (מתוך "חלל וכו: מבחר מרחבים", הוצאת בבל, תרגום: דן דאור ואוולין עמר). 

***

שנים חלפתי ברחובות שכונת מגורי, אבל רק בסוף ספטמבר 2011 התחלתי לראות אותם. בעקבות אסון משפחתי, התחלתי לשוטט. יום יום, במשך שעות. להסתובב, להתבונן, וגם לצלם. בהתחלה בעיקר גרפיטי. עוד ועוד ציורים, כתובות, סימנים שהשאירו אחרים. לאט לאט המבט התרחב והצטמצם. התרחב לבניינים ורחובות, הצטמצם לפיות מרזבים ושברי מדרכות. בחודשים שחלפו, נאספו ונאגרו אצלי אלפי צילומים, שהתבוננות חוזרת בהם מזהה דפוסים, מגלה תופעות, מעלה שאלות. הבלוג עוסק בהן. וגם בחולף ובמתקלף, באקראי ובארעי, בתרבות הרחוב הדינמית והעשירה של שכונה אחת, פלורנטין, בדרום תל אביב. 

***

איך מכירים שכונה? מה יכול לייצג אותה? האם אפשר לתאר אותה בלי להתייחס לתושביה? למה כן  מתייחסים? על מה נעצרת העין? האם היא נוטה להתעכב על השבור והפגום או על השלם היפה? מה ערכו התיעודי של קטע קיר או חלון ראווה בודד? האם הוגן לחבר בין ציור מרחוב מרכזי לברז כיבוי בסמטה צדדית? נחוץ ריבוי או די בתמונה אחת מייצגת? חייבים להתייחס לקבוע? מה ערכו של המשתנה? האם החלקים מתחברים לכדי תמונה שלמה, או שהתמונה השלמה מתפרקת? אין תשובות. הבלוג מחפש אותן.

***

פלורנטין קטנה. רחוב העליה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו בצפון ודרך שלמה (סלמה) בדרום. מצפון לדרום חוצים אותה: נחלת בנימין, הקישון ואברבנאל. ממזרח למערב - לווינסקי, מטלון, וולפסון, פרנקל (בעבר עמק יזרעאל) ופלורנטין. ביניהם יש רשת של רחובות קצרים, סמטאות צרות והמון אוצרות והפתעות.
מדי פעם נסחפתי גם מחוץ לגבולות הרשמיים הללו, למעגל השני שמגיע עד שדרות הר ציון, רחוב שלבים, רחוב גת רימון ודרך קיבוץ גלויות.

***

הבלוג המצולם הוא מסע במקום שלא צריך לחפש בו כדי למצוא.