קשה למצוא ברחובות שלנו פריחה אביבית טבעית ומשמחת, אך למרות זאת נפתח בחדשות הטובות: הגינה החדשה ברחוב בן עטר חוברה סוף סוף, כשלושה חודשים אחרי ההכרזה על פתיחתה, לחשמל:
אז מאור כבר יש, אבל מים עדיין לא. והמזרקה, הנטועה במרכז הגינה ככעבה במכה, ממתינה בסבלנות לשעתה:
כשיזרמו המים אפשר יהיה לספר את סיפורה המלא של גינת הכיס המוגדרת "גינה זמנית". בינתיים נסתפק בכך: הערב יורד והגינה זוהרת:
ככה זה אצלנו בעונת ה:
גינת בן עטר היא סוכריה, אבל חמצמצה; פיצוי קטן על חיסולה הקרוב של גינת דרויאנוב לטובת הקמתו של בית ספר אזורי. גינת דרויאנוב היא השטח הירוק הפתוח היחידי בשכונה הכי צפופה בעיר:
מדשאה רחבה, עצים גדולים, סככות צל ומתקני משחקים:
ודווקא עליה החליטה העירייה להקים את בית הספר. המאבק של פעילי השכונה נגד הריסת הגינה, המשמשת מרכז לפעילות קהילתית מגוונת, נחל הצלחה חלקית כשפקיד היערות הארצי אסר על עקירת העצים, חלקם נדירים ועומדים כאן שנים:
אבל לכל במה יש אחורי קלעים, ובמחשכים קורים דברים. התוצאה: לא פקיד ולא יערות. ההחלטה שונתה וחלק מגזעי העצים בגינה כבר סומנו -- קיבלו מספר שיקבע, כך נראה, את גורלם:
בקרוב הדחפורים יעלו על הקרקע, הגינה תחוסל, גני הילדים שפועלים במבנה בית הספר הישן יעברו ככל הנראה למקומות אחרים והתושבים ייאלצו להסתפק בתחליף ירוק צנוע. סמוך לגינת דרויאנוב, על גדת רחוב אליפלט הסואן, במעין אי תנועה גדול, פעלה במשך שנים:
גינת כלבים שארחה מדי יום את עשרות, אם לא מאות, כלבי השכונה ובעליהם:
עד שיום אחד קיבלו בני האדם וידידיהם הטובים ביותר בשורה:
בשטח הפינה המפונה החלו עבודות עפר פלוס:
ותוך זמן קצר הפך אי התנועה הגדול לגן שעשועים חלופי:
הגן כבר משמש את תושבי השכונה, שכדרכם מותירים גם בו חותם אופייני:
הפסטורליה המדומה של אי התנועה המטופח תופרע בקרוב בשאון דחפורים שיהרסו את הדשא הירוק יותר של הגינה השכנה. לאור זאת מתעוררת שאלה: האם מעורב כאן הומור שחור, או שהעירייה מעסיקה מעצבים חתרנים? אחרת קשה להסביר את הבחירה להציב במרכז הגן החלופי דווקא:
כך או כך, את מחיר השינוי הגינתי משלמים ברגליהם הכלבים ובעליהם, שצריכים כעת להרחיק אל עברו השני של רחוב אליפלט. לחצות את הכביש ההומה, כי שם, בין פחונים, עגלות לפינוי פסולת ומגרש חניה גדול, גדרו השלטונות שטח:
שהפך תוך זמן קצר ל:
כן, גינת כלבים חלופית מאובזרת היטב:
מסופסלת:
מוצללת:
מוארת בשעת לילה באור יקרות:
מקושטת בנלווים הכרחיים:
ואף בברזייה תמוהה:
אם לא די בכל אלה, בגינת הכלבים החדשה גילו השלטונות רגישות מפתיעה לצרכיהם של ההולכים על ארבע. הגינה החדשה חולקה לשתיים, ויש בה:
וגם:
ומה עם צרכי ההולכים על שתיים? אלה חשובים, מתברר, פחות ופחות, כפי שמלמד החניון הגדול הצמוד לגינה. עד לאחרונה, כפי שמראה השלט, החניון היה פתוח וחופשי:
וזה הולך להשתנות. שטח החניון הוא שטח ציבורי בבעלות העירייה. פעילי השכונה המסורים הציעו, במסגרת מאבקם נגד הריסת הגינה, להקים את בית הספר בשטחו. ההצעה נדחתה. והפעילים החלו לגלגל תכנית להפיכת מגרש החניה הציבורי לפארק ירוק. אך העירייה הדפה אותם ב"לא, לא ולא" מקומם. כעת מתברר שלא רק שההצעה ההגיונית וההוגנת נדחתה, אלא שבקרוב יצטרכו התושבים לפתוח את הארנק אם ירצו להשאיר את האוטו. השלט החדש שהותקן בחניון מבשר כי:
אז אלה החדשות הרעות: רווחת הציבור לא גרה כאן יותר, אפילו לא במגרש החניה. ככה זה אצלנו ב: