אדריכלות
סטריט ויו
לחייך, יפתי, אחותי הקטנה: כבודו האבוד של השיר "סורו מני"שכחו אותי ברדיו: איך קרה שכמעט איש ממבצעי הלהיט הגדול הזה לא שר במדויק את המילים המקוריות שלו, ואיזו מחאה מובלעת מאז 1975 בביצוע של להקת צלילי הכרם להמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
סורו, סורו מני, יגון, קדרות ומחשבה. מילים של אלכסנדר פן על קיר ברחוב 4 בפלורנטין, 15 במאי 2016
שכונה פח: איך ניקו את פלורנטין? לקחו לתושבים את פחי האשפהכדי לשפר את חזות השכונה הצפופה ביותר בת''א, החליטה העירייה לסלק את פחי האשפה. איפה זורקים את הזבל? גם התושבים לא מבינים, והבלגן חוגגלהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
יום אחד נחתה ההוראה: פחי האשפה הירוקים יסולקו מהמרחב הציבורי. אז לאן זורקים את השקית? לא פשוט
השכן שלא ישן: לא חייבים יזמי נדל"ן כדי לחולל התחדשות בבניין מוזנחבזכות שני דיירים ובסיוע ''עזרה וביצרון'' שופץ בניין מגורים בפלורנטין באופן יסודי ומוקפד. "האתגר הגדול", אומר שגיא אור, מוביל השיפוץ, "היה להתגבר על האדישות"להמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
שגיא אור יזם והוביל את השיפוץ של בניין מגוריו, בפינת הרחובות פרנקל והשוק בפלורנטין, כשהמרפסות החלו להתפורר. השיפוץ היסודי והגימור הקפדני מעניקים לסביבה תחושת התחדשות לא פחותה מזו שמעניק בניין חדש
ריח של מהפכה: תושבי פלורנטין יתכננו בעצמם את הפארק השכונתימעקב Xnet: חניון אליפלט הוא השטח הפתוח האחרון בשכונה הצפופה בת''א. אחרי מאבק תושבים, אמור להפוך לפארק בן כ-5 דונם. הביצוע - מפתיעלהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
כאן יקום פארק. היום זהו חניון אליפלט, שנמצא ברחוב אליפלט (בין דרך יפו לרחוב סלמה), בין פלורנטין למושבה האמריקאית בתל אביב
מקלדרון לקלדרונה: אב ובת בחלל אחד. הוא חרט, היא תכשיטניתלשנות ולהשאיר אותו דבר. זה האתגר שעמד בפני מעצבת הפנים נטלי קחן-בכר, שהתגייסה לשילוב תצוגת תכשיטים עכשוויים בבית מלאכה מכני ותיקלהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
מאחורי דלת הטורקיז ברחוב שטרן 9 בפלורנטין יש סיפור משפחתי שמתחיל ב-1934. (לסנטה קלאוס שלצדה אחראי אמן הרחוב TAG#)
על שברים ולבבות שבורים: האבנים האלה מחוף העליה ביפו היו פעם ביתמעבר דירה מפלורנטין ליפו הוליד את התערוכה "דברים מהבית", שמציגה המעצבת שירי כנעני. היא לא חוששת להודות בפרדוקס שהיא חיה, או להזכיר את מה שמודחקלהמשך קריאה...
צילום: שירי כנעני
כנעני צילמה את השברים בסטודיו שלה, על מרצפות טראצו, שהן בעיניה סמל כל-ישראלי
בונים פה: מסע וירטואלי במעבדת פלורנטין לחקר ההתחדשות העירוניתעדכונדל"ן 2017: עשרות בניינים, מאות דירות, מחירים בשמים. טירוף הנדל"ן בשכונת פלורנטין וסביבותיה לא נעצר ומאיים להפוך את השכונה הייחודית לפרוור שינהלהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
הבניין החדש ברחוב לוינסקי 9, בתכנון דב קורן אדריכלים. לא קשור לקצה הרחוב השני שבו יש שוק הומה
הזלזול בנכים יורד מלמעלה: כמה קשה לתפעל שבלונה לסימון חניה? ברחובות שלנו קבלני צביעת התמרורים לא מצליחים לסמן חניות נכים באופן אחיד, והעירייה לא מקפידה על תחזוק ראוי. עם סימוני האוטו-תל, לעומת זאת, אין שום בעיהלהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
התפורר וקושט. מצבם העלוב של סימוני החנייה מהווה עוד הוכחה לאטימות ולזלזול הממסדי והחברתי במצוקתם של בני אדם המתקשים בניידות
חשבתם לפתוח עסק קטן בפלורנטין? מבחן שנתי: מה הצליח ומה נכשלשדרת החלומות השבורים: השכונה הקדחתנית ממציאה עצמה מחדש כל שנייה, הרצל משנה צורה, ועשרות חולמים מאבדים את המכנסיים. סיכום שנה פסימי-אופטימילהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
רחוב הרצל משנה תדמית. בהכללה גסה אפשר לומר שעל כל חנות רהיטים שנסגרת בקצה אחד, נפתחת חנות של סיטונאי אביזרים לסלולרי. מימין: חנות רהיטים שחוסלה. משמאל: אחת מחנויות האביזרים החדשות
הרצל אמר להרים בניין ולשים על כל דירה 900 אלף שקל במזומן ציפה קמפינסקי הלכה לראשונה בחייה לאירוע מכירת דירות, ושמעה כיצד יהפוך דרום רחוב הרצל (''גבעת פלורנטין'' הווירטואלית) לרמת אביב החדשה. אולי יום אחדלהמשך קריאה...
הדמיה: 3Ddesign, צילום: ציפה קמפינסקי
האדריכל שמעון מרמלשטיין תכנן את הבניין המקורי ברחוב הרצל 105 (משמאל) ואת השינוי העתידי שלא יותיר ממנו זכר. "אתה מלך השכונה", אמרתי לו. "נסיך", השיב לי, "כי את המלך הורגים"
מתגוררת בפלורנטין ומצלמת יום יום ברחובות השכונה. פעם היא היתה עיתונאית.

"שכונה היא החלק בעיר, שאפשר לנוע בו בקלות ברגל, או במילים אחרות, אם להתחכם, החלק בעיר, שאין צורך ללכת אליו כי הרי כבר נמצאים בו" (מתוך "חלל וכו: מבחר מרחבים", הוצאת בבל, תרגום: דן דאור ואוולין עמר). 

***

שנים חלפתי ברחובות שכונת מגורי, אבל רק בסוף ספטמבר 2011 התחלתי לראות אותם. בעקבות אסון משפחתי, התחלתי לשוטט. יום יום, במשך שעות. להסתובב, להתבונן, וגם לצלם. בהתחלה בעיקר גרפיטי. עוד ועוד ציורים, כתובות, סימנים שהשאירו אחרים. לאט לאט המבט התרחב והצטמצם. התרחב לבניינים ורחובות, הצטמצם לפיות מרזבים ושברי מדרכות. בחודשים שחלפו, נאספו ונאגרו אצלי אלפי צילומים, שהתבוננות חוזרת בהם מזהה דפוסים, מגלה תופעות, מעלה שאלות. הבלוג עוסק בהן. וגם בחולף ובמתקלף, באקראי ובארעי, בתרבות הרחוב הדינמית והעשירה של שכונה אחת, פלורנטין, בדרום תל אביב. 

***

איך מכירים שכונה? מה יכול לייצג אותה? האם אפשר לתאר אותה בלי להתייחס לתושביה? למה כן  מתייחסים? על מה נעצרת העין? האם היא נוטה להתעכב על השבור והפגום או על השלם היפה? מה ערכו התיעודי של קטע קיר או חלון ראווה בודד? האם הוגן לחבר בין ציור מרחוב מרכזי לברז כיבוי בסמטה צדדית? נחוץ ריבוי או די בתמונה אחת מייצגת? חייבים להתייחס לקבוע? מה ערכו של המשתנה? האם החלקים מתחברים לכדי תמונה שלמה, או שהתמונה השלמה מתפרקת? אין תשובות. הבלוג מחפש אותן.

***

פלורנטין קטנה. רחוב העליה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו בצפון ודרך שלמה (סלמה) בדרום. מצפון לדרום חוצים אותה: נחלת בנימין, הקישון ואברבנאל. ממזרח למערב - לווינסקי, מטלון, וולפסון, פרנקל (בעבר עמק יזרעאל) ופלורנטין. ביניהם יש רשת של רחובות קצרים, סמטאות צרות והמון אוצרות והפתעות.
מדי פעם נסחפתי גם מחוץ לגבולות הרשמיים הללו, למעגל השני שמגיע עד שדרות הר ציון, רחוב שלבים, רחוב גת רימון ודרך קיבוץ גלויות.

***

הבלוג המצולם הוא מסע במקום שלא צריך לחפש בו כדי למצוא.