זהו המצעד השנתי המורכב ביותר מאז שהתחלתי לערוך את מצעדי השערים המצטיינים לפני שמונה שנים, כאן בערוץ העיצוב של Xnet. לא רק בגלל 600 השערים ששמרתי מבין יותר ממאה מגזינים שונים לאורך השנה, אלא בגלל רף היצירתיות, שממשיך לעלות ולהפתיע. על הטרלול של 2020 ממשיכים להיכתב הררי מלים; סקירה של השערים מראה, שכמו בכל שנה, הם כמו נייר לקמוס ענק המגלה את סיפורה של האנושות בנקודת הזמן הזו.
הקורונה התפשטה באופן כמעט מוחלט על מיטב המגזינים בעולם, כולל אלו שלא סוקרים ברגיל אקטואליה. מגזיני אדריכלות, אופנה ואוכל – כולם הקדישו לה לפחות שער אחד במהלך השנה. מאז מלחמות העולם במאה ה-20 (כולל אסון מגדלי התאומים ב-2001), לא היה אירוע שזכה לסיקור כה נרחב בזמן כה קצר.
אחריה במדד הפופולריות מזדנבים כמה אירועים דרמטיים שסוקרו רבות: הבחירות בארצות הברית (מעניין לראות, לפי השערים שפורסמו מאז התוצאות, שההפסד של טראמפ עניין הרבה יותר מניצחונו של ביידן. אני מניח שעורכי המגזינים לא יתנו למכונת רייטינג העצומה שלהם, או לתענוג הניגוח בדמות עם הבלורית האיקונית, לחמוק כל כך מהר); מחאת Black Lives Matter והרצח של ג'ורג' פלויד; הפיצוץ שפקד את ביירות; רות ביידר גינסבורג, שופטת בית המשפט העליון האמריקאי, שהלכה לעולמה בספטמבר; מותו של כדורסלן ה NBA האגדי קובי בראיינט; וכמובן, תנועת Me too והדיונים על ההתחממות הגלובלית. עם כל הכיף הזה, אין פלא שהמסר המרכזי של עורכי המגזינים לאורך השנה היה: תקווה.
איורים ואמנות מחליפים דוגמנים ודוגמניות - אחת המגמות הבולטות במגזיני האופנה של השנה האחרונה
אחד הסיפורים הגדולים של 2020 הוא, בעיני, מגזיני האופנה. אין שנה שהם לא תופסים חלק משמעותי במצעד השערים, אך רובם, בדרך כלל, בנאלי, אסקפיסטי ולא יצירתי. דוגמניות שער מככבות ללא עוררין כבר יובלות, כשהן נבחרות בהתאם למגמות והקולות הפופולריים בדעת הקהל: הרואין שיק, מידות גדולות, מראה נטול איפור, ועוד. והשנה, עם מגבלות הקורונה? עורכי האופנה נאלצו לחשב מסלול מחדש. הם גילו את הכלים הגרפיים והטיפוגרפיים, את צילומי הטבע והאמנות, ואת עולם האיור. רובם הצליחו למתוח, באופן שלא נראה עד כה, את הגבולות המסורתיים של ''שער אופנה''. השינוי לא הוגבל לצורה, ונגע גם בתוכן. מגזיני האופנה יצאו מהארון ויצרו כמה מהדימויים הפוליטיים החזקים בעולם העיתונות. האסקפיזם מת, תחי האקטואליה.
אחיות בתי חולים במקום דוגמניות דקיקות. עורכי מגזיני האופנה כבר לא נרתעים מאקטואליה ''קשה''
את השלב האבולוציוני שעברו מגזיני האופנה ניתן לסכם בשש מגמות. הראשונה היא ''אחיות במקום דוגמניות'', במחוות שנעשו לצוותי הרפואה, כשמדי בתי החולים מחליפים את קולקציות המעצבים. השנייה היא ריבוי שערים: בשנים האחרונות הורגלנו לראות כמה שערים שונים לאותו גיליון; השנה הטרנד הועצם, עם עשרות גרסאות לגיליון בודד. השלישית שברה את דימוי המאצ'ו באופן סופי; אמנם גבר בשמלה אינו דבר חדש או פרובוקטיבי בעולם האופנה, אך ב-2020 בלטו עשרות שערים שעליהם גברים בשמלות ובחצאיות. בגיליון האחרון של ''ווג אמריקה'', לראשונה מאז הקמתו, מככב לבדו גבר (הזמר הארי סטיילס) בשמלה רומנטית. הגיע הזמן. שתי מגמות נוספות הן השערים המאוירים והשימוש הנרחב בכתב יד.
גברים שמתחברים לצד הנשי שלהם – טרנד חם בשערי האופנה
''מולטי שערים''. ברוח הסולידריות שאפפה את העולם, עוצבו סדרות של שערים לגיליון אחד
המגמה השישית, ואולי המעניינת ביניהן, היא ''השקט הלבן'': ב-2020 היינו זקוקים יותר מכל לקצת שקט, לאמפטיה, לתקווה ולהתנתקות מרעשי המציאות. לא מעט מגזיני אופנה התהדרו בשערים נקיים מדימוי; הגדיל לעשות ''ווג איטליה'' בגיליון אפריל, עם שער לבן וריק מלבד הלוגו, שנגזר אף הוא מנייר לבן. הוא הפך בין לילה לשיחת היום ולפריט לאספנים, ואיתו נפתח את הקטגוריה הראשונה במצעד שלנו –
גיליון ''ווג איטליה'' באפריל, חודש טראגי בתולדותיה של ארץ המגף
"לדבר על כל דבר אחר - בזמן שאנשים מתים, רופאים ואחיות מסכנים את חייהם והעולם משתנה לנצח - זה לא ה-DNA של ווג איטליה", כתב העורך הראשי עמנואל פרנטי, על אחד השערים הנועזים של 2020. ''בחרנו בלבן כסמל לעתיד מזהיר. הלבן הוא גם צבע המדים שלבשו עובדי רפואה, המסכנים את חייהם בחזית להצלת אחרים, ומרחב ריק למאמצים יצירתיים עתידיים'', הסביר פרטני. ''מעל הכל – לבן אינו כניעה, אלא גיליון ריק שמחכה להיכתב, שער של סיפור חדש, שעומד להתחיל''.
''יש לנו כוכב אחד, ואת הטכנולוגיה להציל אותו''. זוהי הכותרת שמלווה את השער המהפנט של המגזין Wired לחודש אפריל. איור: Alvaro Dominguez
תמיכה ותקווה לקראת 2021. ווג ספרד
''היו הקשת בענן של אדם אחר'', היתה הכותרת האופטימית של ה''הארפרס בזאר'' ביוני. ''השער ההולוגרפי שלנו הופק במהדורה מוגבלת, כמחווה ל-NHS (שירותי הבריאות הבריטיים)'', כתבו עורכי המגזין, שהופץ בחינם בבתי חולים ברחבי בריטניה
השער של ה''וושינגטון פוסט מגזין'' באוגוסט ליווה כתבה שהטילה ספק באמינותו של חשבון אינסטגרם לגיוס כספים למען הקהילה הלהט''בית בפיטסבורג. הדימוי משלב בין צבעי הגאווה, קווי הנוף המקומי ואלמנטים חזותיים מהאינסטגרם. עיצוב: Mike McQuade
וירג'יל אבלו, מעצב, יזם ודי ג׳יי אמריקאי, שניהל אומנתית את לואי ויטון לגברים והיה בכיר במותג האופנה off white, יצר עבור ''וולפייפר'' שער במהדורה מוגבלת של 184 עותקים חתומים. ''התייחסתי למגזין כמו לאובייקט תלת ממדי. העיצוב הגרפי למעשה מחייב את הקורא לחתוך אותו לחצי
''ציירתי את הסמיילי בפוטושופ, והטקסטים פשוט עלו במוחי בלי לחשוב יותר מדי'', אמר חוזה סנטנה, העורך הראשי של GQ פורטוגל. רבעון הגברים חרג מהצילומים הקלישאתיים ובחר במסר אופטימי ומעודד, עם האייקון המפורסם משנות ה-50
שער גיליון הקיץ של ''וולפייפר'' נבחר מתוך אלף הצעות של יוצרים שהשתתפו בקמפיין #wallpaperpostercamp. האדריכל והמעצב פיירו ליסוני חילק את הפורמט באופן שמזכיר תוכנית אדריכלית, תחת מסר של ערבות הדדית באמצעות ריחוק חברתי
גיליון יוני של ''ווג אמריקה''. מחווה לשער מ-1948
השער של ווג אמריקה ביוני הופק בתנאים מאתגרים ביותר. ''כאשר כל הצוות בהסגר לא ניתן לצלם תמונות; חוץ מזה, זה רגע להתמקד בסולידריות ולא בסלבריטאים, לא זמן לעסקים כרגיל", אמר ראול מרטינז, מנהל הקריאייטיב הראשי של קונדה נאסט. לכן נבחר שער מחווה לשער ישן של המגזין משנת 1948, בו צילם הצלם הידוע אירווינג פן ורד צהוב. ''הוורד אדום הבודד מסמל יופי, תקווה והתעוררות מחודשת. זהו גם חיבור בין העבר של ווג להווה. רעיון המורשת הדהד לצוות ברגע שבו כל כך הרבה דברים שלקחנו כמובנים מאליהם נעקרו משורשים", הסביר מרטינז.
דגל ארה''ב או מסיכה שנקרעה מעל הפנים? הטיים, נובמבר 2020
מעצבי השערים של הניו יורק טיימס לא חוששים להסתיר את לוגו המגזין, או ללכת עד הסוף עם הקונספט: תאריך הגיליון עוצב כחותמת אדומה על תיק חקירה משטרתית, שתוהה על אחריותו הפלילית של טראמפ
קנבס נקי על שער גיליון ספטמבר של ווג פורטוגל
התקווה נבחרה כקונספט של מגזיני ווג ברחבי העולם לחודש ספטמבר. זהו אחד הגיליונות הנמכרים בשנה רגילה, עם התחזיות העונתיות העדכניות. חוזה סנטנה, עורך המגזין בגרסתו הפורטוגזית, בחר בקנבס נקי, עם ההתוויה ''תקווה''. הלוגו הראשי נרקם אף הוא: ''תקווה בזמנים קשים אינה רעיון רומנטי טיפשי'', צוטט סנטנה במגזין. ''ההיסטוריה האנושית היא לא רק אכזרית, אלא גם היסטוריה של חמלה, קרבה, אומץ, חסד ואהבה. מה שאנחנו בוחרים להדגיש בסיפור המורכב הזה יקבע את חיינו. אם אנחנו רואים רק את הגרוע ביותר, אנו הורסים את יכולתנו להאמין בשינוי ואת אנרגיית הפעולה''.
גיליון 35 של המגזין ''קליידוסקופ'' בינואר 2020 הופץ תחת 4 שערים שונים. המעניין ביניהם, בעיצובו של סטודיו Sucuk und Bratwurst, ביקש לנפץ מה שהוגדר כ''בועה קדושה'' – טרפת נעלי הספורט, ולפרשנויות חדשות של האובססיה
''אנחנו איטליה'', נכתב בבסיס השער העוצמתי של ''ואניטי פייר'' איטליה באפריל. השער הוא יצירה מיוחדת שהוזמנה מהאמן פרנצ'סקו וזולי. הוא הציג בד בצבעי דגל איטליה, עם חתך המסמל פצע, או סדק. העבודה נמכרה במכירה פומבית והכנסותיה הועברו לתמיכה בעסקים מקומיים איטלקיים
שער המוסף של ה''גארדיאן'' הבריטי, 3 ימים אחרי הבחירות בארצות הברית
''האם Palantir רואה יותר מדי?". זכוכית מגדלת על ענקית הטכנולוגיה שמסייעת לממשלות ולרשויות האכיפה לפענח כמויות עצומות של נתונים, למטרות שנויות במחלוקת. עם דימוי מהפנט של עין בוחנת העשויה מאותיות בלבד, האמן Nikita Iziev יצר את אחד השערים החזקים של השנה
שער טיפוגרפי גאוני הפך את השלט OPEN (פתוח) ל-NOPE (לא) ב-TIME של חודש מאי. ''הדרך הארוכה חזרה'' היא הכותרת הגיליון, שעוסק כולו בתסריטים לחזרה לשגרה. עיצוב: Ben Wiseman
הניו יורק טיימס מגזין ממחיש את ההתקפה על בחירתם של האמריקאים, באמצעות שער קלסטרופובי, שמשקף את הפאניקה של טראמפ. השער הזה פורסם חודש לפני הבחירות, בתחזית מדויקת של תוצאותיהן
״מי יחיה? מי ימות?'' הן שתי כותרות ענק לרוחב הניו יורק טיימס מגזין, בתחילת מאי. שער לבן, מינימליסטי, עם כותרת שכמעט מסתירה את הלוגו של המגזין, שהובהר לאפור בהיר. ''כך חשף הנגיף את המציאות הקטלנית של הקיטוב הגזעי באמריקה'', נכתב במרכז
''יש מקום להילחץ''. שער טיפוגרפי ומינימליסטי שעיצב במרץ מנהל הקריאייטיב של המגזין ''ניו יורק'', טום אלברטי. בכתב יד ענק וחופשי נכתבו המלים ''בלי פאניקה'', עם קו שמעביר מסר הפוך וברור. במקביל להפקת המגזין הודפסו ונתלו ברחובות מנהטן מאות כרזות זהות
בשיתוף פעולה של ווג אוסטרליה עם National Gallery of Australia יצרה בטי מאפלר, אמנית ומרפאה רוחנית ממוצא אבוריג'יני, דימוי של תקווה וחוזקה של הרוח האוסטרלית, חלק מיצירה ענקית במכחול דקיק, המורכבת מאינספור קשרים
השער של הניו יורק טיימס מגזין מחודש יולי הוא יצירה של Sophy Hollington, שאיירה גם את כל הכותרות והאיורים בגיליון המיוחד, שהוא מחווה לספר ''דקאמרון'' של ג'ובאני בוקאצ'יו מהמאה ה-14, על המגיפה השחורה. הכריכה היא הדפסת בלט, ששורטטה באייפד, גולפה בלינוליאום והועברה בצבע לנייר, מה ששמר על מראה חומרי ומחוספס
בשער מאויר ומונפש, ללא מלים וכותרות, הפך ה''טיים'' של אוקטובר את הבית הלבן לבית חרושת המפזר ענן קורונה ומסתיר כמעט לחלוטין את הלוגו המפורסם. זה היה לאחר הגילוי שטראמפ עצמו נדבק
שער מאויר כקולאז' של המגזין הפרובוקטיבי ''אדבסטרס'', כשבמרכז דמותה של המפגינה האנונימית שהתיישבה עירומה מול השוטרים האגרסיבים בהפגנת המחאה על רצח ג'ורג' פלויד, בפורטלנד. ''ב-17 בספטמבר נטיל מצור על הבית הלבן. נשאב רוח מ-MeToo # BLM # ExtinctionRebellion, ונזמן שוב את אי הציות המתוק והמהפכני''
המגזין ''ניו יורק'' עסק בפברואר בספקולציות על קדנציה שנייה של טראמפ. Fede Yankelevich אייר דמות אפלה, קודרת ומאיימת
יורד שלג, או משהו אחר? הניו יורקר בתחילת פברואר
הניו יורקר, אוקטובר האחרון. בוב סטאקה במחווה אינטליגנטית לשופטת בית המשפט העליון האמריקאי, רות ביידר גינסבורג, שהלכה לעולמה. פריט לבושה האיקוני היו הצווארונים שרכסה לגלימתה. כמי שנודעה בפעולתה למען זכויות נשים, סטאקה עיצב את דמותה באמצעות צווארון המורכב מהסמל הגרפי הנשי
כחלק מקמפיין התקווה, ווג רוסיה הציג בספטמבר שער מאויר (כולל הלוגו), פרי יצירתו של המאייר אריק בולטוב. האיור מצטט טיפוגרפיה קונסטרוקטיבית סובייטית, וגם את ''שער השמיים'' המפורסם של ווג בריטניה מ-1945, שהציג צילום של שמיים בהירים, בתום מלחמת העולם השנייה
הצלם בראניסלב סימונציק אחראי על השער הרומנטי והחזק של ווג פורטוגל באפריל
הטיים על פניה של המחאה בהונג קונג
עוד שער עוצמתי מבית היוצר של ווג פורטוגל, החודש. ''אהבה היא ההתחלה והסוף של הכל'', מצוטט המשורר הפורטוגזי פרננדו פסואה, במסר נוסף של תקווה לסיום השנה הקשה
אחד הנושאים המדוברים השנה בעולם היופי, על שער מגזין אופנה גרמני
''ווג ערביה'' מציג בספטמבר גיבורות מקומיות צעירות, בתקווה שיעצבו עתיד בטוח ובהיר יותר עבור נשים בארצות ערב. על השער מילה אבושלבק בת השבע. צילום: טארק מוקדם
צילום מהפנט של רחובותיה השוממים של העיר הגועשת בשגרה ליווה את הכתבה המרכזית של המגזין ''ניו יורק'' באפריל. צילום: Alexei Hay
''איך עיירה מנומנמת בפורטוגל התעוררה לריגוש שבגלישת גלים''. האובזרבר
''לאן נלך מכאן''? הניוזוויק בשיאה של מחאת Black Lives Matter
אמריקה של ג'ורג' פלויד במגזין ''ניו יורק''
צילומו המפורסם של טראמפ המותש, כאן ב''דר שפיגל'' הגרמני
''בלומברג ביזנסוויק'' בצילום עם כיתוב שמסכם את מצוקת הילדים
שער שעשה היסטוריה: כמה ימים לפני הבחירות בארה״ב, ה''טיים'' מחליף את הלוגו שלו בפעם הראשונה מזה 100 שנה, במילה VOTE. זה מה שעיתון שאינו מפחד להעז עושה כדי לעודד את הציבור לצאת ולהצביע. האיור באדיבותו של שפרד פיירי המפורסם
טיים אאוט לונדון, במחווה למייסד המגזין טוני אליוט, שהלך לעולמו ביולי השנה, עם שער שמתהדר בלוגו המקורי
''שמחים יחד'' היה נושא הגליונות המשותפים של GQ ו-ווג הפורטוגליים, שחולקים עורך - והפעם גם דימוי. במאי הדימוי הפנורמי היה של המאייר José Santana, וביוני הצלם Branislav Simoncik נקרא לדגל. זוהי מתיחת גבולות מרשימה של שני מגזינים שונים המשתפים פעולה
''זה הרגע לשנות את העולם'', מתייחס הטיים של מאי לחורבנם הפיננסי של מיליונים. השער הגרפי מותח את גבולות הפורמט של המגזין: במקום המסגרת האדומה שמלווה אותו מיום היווסדו, נעשה שימוש נבון בצבעוניות המוכרת עם אינפוגרפיקה המציגה שנתות מתמטיות המשוות בין 1933 ל-2020
המגזין ההולנדי volkskrant הוקדש בספטמבר לתעשיית הצמר. הלוגו ושאר רכיבי המידע שמופיעים בשער הודפסו (לכאורה) על התג המוצמד לאוזן הכבשה המצולמת
עוד שער הומוריסטי מבית היוצר של volkskrant שהוקדש הפעם לממציא הקובייה ההונגרית, ארנו רוביק. כמו הקובייה שחגגה 40 בספטמבר, גם השער מפורק. עיצוב: Monique Broring
מה מחכה לשירותי הרפואה הבריטיים?
השערים של המגזין הספרדי ''לה לונה די מטרופולי'' תמיד מאתגרים את הפורמט, עם לוגו שמעוצב בכל פעם אחרת. שער פברואר הוקדש לסרט ההוליוודי JOJO RABBIT, שעוסק בילד ובאמו בתקופת השואה. הלוגו ושאר המידע מצוירים בגיר על המדרכה, ציטוט למשחק הרחוב ''קלאס'', שעוצב כצלב קרס. התוצאה כמעט תלת ממדית
''השנה האבודה'' היא הכותרת שנבחרה לסדרת השערים של המגזין הכלכלי Bloomberg Businessweek, שמראים צמתים ריקים מאדם בסין ובארצות הברית. כל שער חזק בפני עצמו, אך כסדרה המסר עוצמתי הרבה יותר
ששת השערים של מגזין האמנות העכשווית ''קליידוסקופ'' לסתיו חורף 2020, מצולמים בטבע תחת הכותרת Out There (תרתי משמע). זו הדפסה במהדורה מוגבלת, עם הטבעה תלת ממדית, שמוקדשת לקולקציית הקפסולה שיצר ללואי ויטון המעצב והאדריכל וירג'יל אבלו. צילומים: Thibaut Grevet
מגזין האופנה LOVE בחר להקדיש את גיליונות חורף 2020/2021, על שלל שעריהם, ליומנים. זהו פרויקט שאפתני שפוצל לשני הגיליונות, שנראים יותר כספרי אמנות וצילום. ''תיעוד של העולם שבו חיינו בחודשים מרץ-יולי 2020''. בין הצלמים המשתתפים בפרויקט השאפתני תוכלו למצוא את טים וולקר המפורסם, ועוד רבים
סדרת השערים של ''ווג פולין'' זכתה לשבחים ברחבי העולם. על גבי שלושת שערי גיליון נובמבר מככבת הדוגמנית והפעילה החברתית אניה רוביק, במסר פוליטי מורכב וטעון. רוביק הפיקה וצילמה בעצמה את השערים, שליוו את ההפגנות ברחבי המדינה במחאה על האיסור הכמעט מוחלט על הפלות
14 שערים שונים נבחרו לעטר את גיליון אוגוסט של ווג הבריטי, תחת הכותרת: Reset (אתחול). עם מסר של ארגון הסדר הקיים מחדש, עוצבה מחווה ליופיה של בריטניה. 14 צלמים ואמנים ידועים לקחו חלק בפרויקט; מדיוויד הוקני ויורגן טלר ועד טים ווקר ודיוויד ביילי. היצירות הסופיות הרכיבו סיפור מקיף, בן 20 עמודים
בחרתי לחתום את המצעד של 2020 דווקא עם שער של עיתון יומי. ב-24 במאי, כאשר מנויי הניו יורק טיימס אספו ממפתן דלתם את העיתון, הם גילו שהעמוד הראשי נעדר כותרות, לידים והפניות לכתבות בדפים הפנימיים; נטול צבע, תמונות או פרסומות. באותו בוקר הוא הפך למודעת אבל עצומה: לגריד הקבוע נשפכו אלף משמותיהם של מתי הקורונה, בצירוף עובדה קטנה מחייהם. זו היתה מחווה של עורכי העיתון לציון מאה אלף מתים אמריקאים מהנגיף, נכון לאותו שבוע. בפשטותו החכמה והאמיצה, השער הפך בן רגע לאחד הדימויים החזקים של השנה ולעותק לאספנים.
הניו יורק טיימס, שמככב אצלי במצעד השערים בכל שנה, מוביל באיכותו את המגזינים בעולם. עורכיו ממשיכים להוכיח את משמעותו וכוחו של השער הראשי, גם בעידן שבו אוהבים להספיד את הפרינט. למרות הכל, גם ובייחוד בשעת משבר, אין עדיין פורמט דיגיטלי שמצליח לתת מענה מקביל וראוי לשער המודפס.
