זהו המצעד השנתי המורכב ביותר מאז שהתחלתי לערוך את מצעדי השערים המצטיינים לפני שמונה שנים, כאן בערוץ העיצוב של Xnet. לא רק בגלל 600 השערים ששמרתי מבין יותר ממאה מגזינים שונים לאורך השנה, אלא בגלל רף היצירתיות, שממשיך לעלות ולהפתיע. על הטרלול של 2020 ממשיכים להיכתב הררי מלים; סקירה של השערים מראה, שכמו בכל שנה, הם כמו נייר לקמוס ענק המגלה את סיפורה של האנושות בנקודת הזמן הזו.
הקורונה התפשטה באופן כמעט מוחלט על מיטב המגזינים בעולם, כולל אלו שלא סוקרים ברגיל אקטואליה. מגזיני אדריכלות, אופנה ואוכל – כולם הקדישו לה לפחות שער אחד במהלך השנה. מאז מלחמות העולם במאה ה-20 (כולל אסון מגדלי התאומים ב-2001), לא היה אירוע שזכה לסיקור כה נרחב בזמן כה קצר.
אחריה במדד הפופולריות מזדנבים כמה אירועים דרמטיים שסוקרו רבות: הבחירות בארצות הברית (מעניין לראות, לפי השערים שפורסמו מאז התוצאות, שההפסד של טראמפ עניין הרבה יותר מניצחונו של ביידן. אני מניח שעורכי המגזינים לא יתנו למכונת רייטינג העצומה שלהם, או לתענוג הניגוח בדמות עם הבלורית האיקונית, לחמוק כל כך מהר); מחאת Black Lives Matter והרצח של ג'ורג' פלויד; הפיצוץ שפקד את ביירות; רות ביידר גינסבורג, שופטת בית המשפט העליון האמריקאי, שהלכה לעולמה בספטמבר; מותו של כדורסלן ה NBA האגדי קובי בראיינט; וכמובן, תנועת Me too והדיונים על ההתחממות הגלובלית. עם כל הכיף הזה, אין פלא שהמסר המרכזי של עורכי המגזינים לאורך השנה היה: תקווה.
אחד הסיפורים הגדולים של 2020 הוא, בעיני, מגזיני האופנה. אין שנה שהם לא תופסים חלק משמעותי במצעד השערים, אך רובם, בדרך כלל, בנאלי, אסקפיסטי ולא יצירתי. דוגמניות שער מככבות ללא עוררין כבר יובלות, כשהן נבחרות בהתאם למגמות והקולות הפופולריים בדעת הקהל: הרואין שיק, מידות גדולות, מראה נטול איפור, ועוד. והשנה, עם מגבלות הקורונה? עורכי האופנה נאלצו לחשב מסלול מחדש. הם גילו את הכלים הגרפיים והטיפוגרפיים, את צילומי הטבע והאמנות, ואת עולם האיור. רובם הצליחו למתוח, באופן שלא נראה עד כה, את הגבולות המסורתיים של ''שער אופנה''. השינוי לא הוגבל לצורה, ונגע גם בתוכן. מגזיני האופנה יצאו מהארון ויצרו כמה מהדימויים הפוליטיים החזקים בעולם העיתונות. האסקפיזם מת, תחי האקטואליה.
את השלב האבולוציוני שעברו מגזיני האופנה ניתן לסכם בשש מגמות. הראשונה היא ''אחיות במקום דוגמניות'', במחוות שנעשו לצוותי הרפואה, כשמדי בתי החולים מחליפים את קולקציות המעצבים. השנייה היא ריבוי שערים: בשנים האחרונות הורגלנו לראות כמה שערים שונים לאותו גיליון; השנה הטרנד הועצם, עם עשרות גרסאות לגיליון בודד. השלישית שברה את דימוי המאצ'ו באופן סופי; אמנם גבר בשמלה אינו דבר חדש או פרובוקטיבי בעולם האופנה, אך ב-2020 בלטו עשרות שערים שעליהם גברים בשמלות ובחצאיות. בגיליון האחרון של ''ווג אמריקה'', לראשונה מאז הקמתו, מככב לבדו גבר (הזמר הארי סטיילס) בשמלה רומנטית. הגיע הזמן. שתי מגמות נוספות הן השערים המאוירים והשימוש הנרחב בכתב יד.
המגמה השישית, ואולי המעניינת ביניהן, היא ''השקט הלבן'': ב-2020 היינו זקוקים יותר מכל לקצת שקט, לאמפטיה, לתקווה ולהתנתקות מרעשי המציאות. לא מעט מגזיני אופנה התהדרו בשערים נקיים מדימוי; הגדיל לעשות ''ווג איטליה'' בגיליון אפריל, עם שער לבן וריק מלבד הלוגו, שנגזר אף הוא מנייר לבן. הוא הפך בין לילה לשיחת היום ולפריט לאספנים, ואיתו נפתח את הקטגוריה הראשונה במצעד שלנו –
השערים הגרפיים הטובים ביותר
"לדבר על כל דבר אחר - בזמן שאנשים מתים, רופאים ואחיות מסכנים את חייהם והעולם משתנה לנצח - זה לא ה-DNA של ווג איטליה", כתב העורך הראשי עמנואל פרנטי, על אחד השערים הנועזים של 2020. ''בחרנו בלבן כסמל לעתיד מזהיר. הלבן הוא גם צבע המדים שלבשו עובדי רפואה, המסכנים את חייהם בחזית להצלת אחרים, ומרחב ריק למאמצים יצירתיים עתידיים'', הסביר פרטני. ''מעל הכל – לבן אינו כניעה, אלא גיליון ריק שמחכה להיכתב, שער של סיפור חדש, שעומד להתחיל''.
שערי צילום האובייקט הטובים ביותר
השער של ווג אמריקה ביוני הופק בתנאים מאתגרים ביותר. ''כאשר כל הצוות בהסגר לא ניתן לצלם תמונות; חוץ מזה, זה רגע להתמקד בסולידריות ולא בסלבריטאים, לא זמן לעסקים כרגיל", אמר ראול מרטינז, מנהל הקריאייטיב הראשי של קונדה נאסט. לכן נבחר שער מחווה לשער ישן של המגזין משנת 1948, בו צילם הצלם הידוע אירווינג פן ורד צהוב. ''הוורד אדום הבודד מסמל יופי, תקווה והתעוררות מחודשת. זהו גם חיבור בין העבר של ווג להווה. רעיון המורשת הדהד לצוות ברגע שבו כל כך הרבה דברים שלקחנו כמובנים מאליהם נעקרו משורשים", הסביר מרטינז.
התקווה נבחרה כקונספט של מגזיני ווג ברחבי העולם לחודש ספטמבר. זהו אחד הגיליונות הנמכרים בשנה רגילה, עם התחזיות העונתיות העדכניות. חוזה סנטנה, עורך המגזין בגרסתו הפורטוגזית, בחר בקנבס נקי, עם ההתוויה ''תקווה''. הלוגו הראשי נרקם אף הוא: ''תקווה בזמנים קשים אינה רעיון רומנטי טיפשי'', צוטט סנטנה במגזין. ''ההיסטוריה האנושית היא לא רק אכזרית, אלא גם היסטוריה של חמלה, קרבה, אומץ, חסד ואהבה. מה שאנחנו בוחרים להדגיש בסיפור המורכב הזה יקבע את חיינו. אם אנחנו רואים רק את הגרוע ביותר, אנו הורסים את יכולתנו להאמין בשינוי ואת אנרגיית הפעולה''.
השערים הטיפוגרפיים הטובים ביותר
השערים המאוירים הטובים ביותר
שערי הצילום הטובים ביותר
שערי הצילום התיעודי הטובים ביותר
השערים ששיבשו את הפורמט
סדרות השערים הטובות ביותר
שער העיתונות היומית הטוב ביותר
בחרתי לחתום את המצעד של 2020 דווקא עם שער של עיתון יומי. ב-24 במאי, כאשר מנויי הניו יורק טיימס אספו ממפתן דלתם את העיתון, הם גילו שהעמוד הראשי נעדר כותרות, לידים והפניות לכתבות בדפים הפנימיים; נטול צבע, תמונות או פרסומות. באותו בוקר הוא הפך למודעת אבל עצומה: לגריד הקבוע נשפכו אלף משמותיהם של מתי הקורונה, בצירוף עובדה קטנה מחייהם. זו היתה מחווה של עורכי העיתון לציון מאה אלף מתים אמריקאים מהנגיף, נכון לאותו שבוע. בפשטותו החכמה והאמיצה, השער הפך בן רגע לאחד הדימויים החזקים של השנה ולעותק לאספנים.
הניו יורק טיימס, שמככב אצלי במצעד השערים בכל שנה, מוביל באיכותו את המגזינים בעולם. עורכיו ממשיכים להוכיח את משמעותו וכוחו של השער הראשי, גם בעידן שבו אוהבים להספיד את הפרינט. למרות הכל, גם ובייחוד בשעת משבר, אין עדיין פורמט דיגיטלי שמצליח לתת מענה מקביל וראוי לשער המודפס.
