דור ישראלי (19), לוחם גבעתי מבאר שבע, זוכר היטב מה הוא וחבריו עשו בקיץ האחרון. למעשה, הוא לא יכול לשכוח. קליע שפילח את ברכו הימנית, במהלך קרבות צוק איתן ברצועת עזה, פצע אותו באורח שעל פי המינוחים המקובלים מוגדר "קל". קלות יחסית, בלתי נסבלת. הוא עבר סדרת ניתוחים והחל לפסוע במעלה מסלול ארוך, קשה ותובעני של שיקום. בהתחלה הוא הצליח - עם המון מאמץ וכאב - לעמוד על הרגליים. על שתיהן. אחר כך התחיל ללמוד ללכת. צעדים קטנים, לפרקי זמן קצרים. מכיסא הגלגלים, עבר להליכון. היום הוא מצליח לנוע בסיוע מקל הליכה.
במים הוא הולך בכוחות עצמו. יותר התנגדות, הרבה פחות משקל לשאת.
בעולם נהדר ואכזר, הכפר הבלתי מוכר אלזרנוג–אבו קוידר, שממוקם כ-14 קילומטרים מדרום-מזרח לבאר שבע, הוא לא יותר משמועה כוזבת על ישראל כמדינת חוק וצדק לכלל אזרחיה. הכפר הסמוי מן העין - שלרחובות בו אין שם, כבישים או מדרכות - נראה בבירור בצילומי לוויין כחלק מגושי ההתיישבות הפיראטית, שנאחזים בעשורים האחרונים באדמות הנגב. לרובנו אין מושג קלוש איך זה נראה מבפנים, על פני האדמה, בגובה העיניים של יושבי המדבר, שהיו פעם נוודים ורועים, וגם כיום משתייכים לקאסטה שאפילו נתוני העוני לא באמת סופרים.
במקום בו לרחובות אין שם, מדרכות וכבישים.
יש משהו נוגע ללב בתחנות רכבת ישנות, שנפרדו מייעודן המקורי. זו תהילת העבר שחלפה: בתי הנתיבות שוקקי החיים שהפכו לחללי רפאים, הרציפים שננטשו, המסילות שנעזבו והתכלית שהתייתרה.
יש בהן גם מסתורין ועוצמה. כמו קונכייה חלולה המוחזקת קרוב לאוזן ומדמה בקיעורה ובהקשריה את רחש גלי הים, המבנים הללו משמשים תיבת תהודה לזמנים שחלפו, למרחקים שנגמאו ולערים שנבנו. הם מגבירים רעשי רקע היסטוריים ומייצרים חוויה שקשה להיות אדיש אליה. וזו, אולי, אחת הסיבות לכך שבלא מעט מקרים הפכו תחנות כאלה לאכסנייה עם ערך מוסף בעבור מוסדות תרבות חשובים, וכן מתחמי בילוי ופנאי.
חיים ילין, ראש המועצה האזורית אשכול, הוא בעיניי הפנים של החזית האזרחית בעוטף עזה והקול הנוקב, הישיר והאותנטי שלה. חזית ולא עורף. קו ראשון לטרור. במונחים של זמני התרעה במרחב: אפס עד 15 שניות. במונחים של סגנון החיים הישראלי: אסם הירקות של המדינה, המקור לחלק ניכר מהרכיבים המשובחים של המזון הטרי שאנו צורכים.
מאז תחילת "צוק איתן" ספגה אשכול כרבע מהנפילות בשטח ישראל. 32 יישובים: 14 קיבוצים, 15 מושבים ו-3 יישובים קהילתיים, המתפרשים על שטח של כ־1,000 קמ"ר, מתוכו 284 קמ"ר קרקע חקלאית מעובדת.
