"הרוב המצרי היה תומך בעסקת הגז - לו ידע עליה"

שר התשתיות, בנימין בן-אליעזר, ועמיתו המצרי, סמח פהמי, חתמו אתמול על ההסכם הכלכלי הגדול ביותר בין שתי המדינות מאז הסכמי קמפ-דיוויד: ממשלת מצרים התחייבה בפני ישראל לערוב לכך שמצרים תספק לישראל גז טבעי במשך 15 עד 20 שנה, בהיקף כספי של 2.5 מיליארד דולר. זאת, במידה שעסקת הענק לייבוא הגז בין חברת החשמל לחברת EMG הישראלית-מצרית תצא לפועל.

התקשורת הישראלית טיפלה בעסקה בהתרגשות רבה. העסקה, עם הוויכוחים והמאבקים הציבוריים הסוערים שהתנהלו סביבה, אוזכרה במאות ידיעות. בתקשורת המצרית, לעומת זאת, זכתה העסקה לאזכורים מעטים למדי. "מדי כמה חודשים הופיעה באחת העיתונים ידיעה שהעלתה את האפשרות שגורמים מסחריים במצרים ימכרו גז טבעי לישראל", סיפרה אתמול ל-ynet ד"ר נבין אבולוואפי, כתבת ועורכת בטלוויזיה הממלכתית של מצרים ומרצה באוניברסיטה האנגלית בקהיר, "ואולם, עד היום לא פורסם כאן דבר על ההסכם המדיני שנחתם היום, פשוט כי לא ידענו עליו כלום".

הצנעת קיומו של ההסכם במצרים נובעת מאינטרס ממשלתי. הממשלה לא אסרה על הכתבים המצרים לפרסם את קיומו של ההסכם, היא פשוט הצליחה להסתיר מהם מידע על קיומו.

שר הנפט המצרי, סמח פהמי, ערך אתמול בקהיר שתי מסיבות עיתונאים נפרדות: לכתבים הישראלים ולכתבים המצרים. כשדיבר עם הישראלים, באנגלית, הדגיש פהמי את חשיבות ההסכם. "ההסכם יהיה בסיס לעסקאות נוספות בין שתי המדינות", אמר פהמי לישראלים, "כדי לחתום עליו נדרש אמון בין הצדדים". בתשובה לשאלה, האם הציבור הרחב במצרים תומך בהסכם, אמר פהמי: "עדיין אין לי מידע על כך, כיוון שהציבור שמע עליו רק היום. ואולם, אנחנו יודעים שהציבור המצרי מתלהב מאוד מהסכם ה-QIZ (סחר חופשי) שנחתם לאחרונה בין ישראל למצרים".

ואולם, במסיבת העיתונאים שערך בערבית למצרים, נשמעו טונים שונים למדי. פהמי נשאל בידי כתבים מצרים, "מה התועלת שמצרים יכולה להרוויח מההסכם הזה, ומדוע לחתום עליו דווקא עכשיו?". בתשובה, אמר פהמי: "ההסכם הוא חלק ממכלול של פרויקטים לייצוא גז טבעי, שכולל את בניית צינור הערבי, שאמור להגיע לירדן בשנת 2006 ומשם לסוריה וללבנון בשנת 2007". פהמי גם הדגיש שוב ושוב בדברו בערבית כי במקביל לחתימת ההסכם עם ישראל, חתמה מצרים על הסכם עם הרשות הפלסטינית, לפיו תסייע בשדרוג תשתיות הגז הטבעי של הפלסטינים בעזה. גורמים במשק האנרגיה בישראל מעריכים, כי המצרים חתמו על ההסכם עם הפלסטינים, שחשיבותו הכלכלית שולית, דווקא השבוע רק כדי להחליש את הדי ההסכם עם ישראל.

"הציבור הרחב פשוט לא מודע לכלום"

האם הממשלה המצרית מסתירה את עסקת הגז בגלל שהציבור היה מתנגד לה אם היה מודע לקיומה, או דווקא בגלל שהיה תומך בה? משיחה עם ד"ר נבין אבולוואפי משתמע כי דווקא ההסבר השני הוא הנכון. "האנשים הפשוטים במצרים אינם מודעים למה שקורה סביבם", אומרת אבולוואפי, "הפרדוקס הוא, שאחד ממכשירי החשמל היחידים שיש לרבים מהמצרים העניים בבית היא הטלוויזיה, אבל הם לא משתמשים בה כדי ללמוד על העולם. הם לא יודעים דבר על פוליטיקה וכלכלה, ואינם מתעניינים. אין להם זמן ופנאי נפשי לכך. הם עסוקים בהישרדות, במרדף אחרי פרוסת הלחם הבאה.

"המצרים הפשוטים היו מוכנים לתמוך בכל דבר שהיה משפר את מצבם. אין לי שום ספק, שאם היית תופש שיחה עם פועל במפעל או בעל חנות מכולת בקהיר, ושואל אותם, מה דעתם על כך שמצרים תמכור לישראל סחורה בהיקף של שניים ומשהו מיליארד דולר, הם היו אומרים, 'זה מצוין ונפלא'. אבל הם אינם יודעים על עצם קיומו של ההסכם. ולצערי, גם כשאנחנו נודיע היום על ההסכם בחדשות, הם לא יצפו בנו וימשיכו לא לדעת".

בישראל יש הרגשה שהממשלה המצרית מסתירה מהציבור את עסקת הגז. אם הציבור הרחב אדיש, ועקרונית היה תומך בעסקה, מדוע הממשלה חוששת להפיץ את המידע?

"אתה שואל אותי שאלה שקשה לי, כעיתונאית מצרית. אתם, העיתונאים הישראלים, מתנהלים בצורה שונה מאתנו. אתם מתוחכמים יותר בהשגת המידע, יש לכם כוח והשפעה גדולים בהרבה משלנו מול משרדי הממשלה, אתם יודעים להיות דעתניים וחצופים ולשאול את הבכירים שאלות קשות, ובאופן כללי, אתם חושפים בפני הציבור הרבה יותר מאתנו. אנחנו לא יודעים הרבה דברים, בלי קשר לעסקת הגז הטבעי. "העובדה שאנחנו מפרסמים על העסקה פחות מכם אינה אומרת הרבה על היחס של הציבור לעסקה. האם בישראל כל הציבור תומך בעסקת הגז?"

בהחלט לא. בישראל התנהלו ויכוחים סוערים על העסקה, עד שהוחלט לאשר אותה.

"אם כך, מדוע העסקה לא הוסתרה מהציבור אצלכם? זה לא סוד, שבשני הצדדים יש גורמים שמעוניינים לטרפד כל עסקה בין ישראלים לערבים. ייתכן שיש מי שחושש לפרסם דברים שעשויים להרגיז גורמים כאלה ואחרים. ואולם, אני משוכנעת שאותם גורמים טועים, ואני משוכנעת שהציבור הרחב במצרים היה מוכן לתמוך בכל עסקה כלכלית שתשפר את מצבו העגום".

"הממשלה מבינה שצריך להציל את הכלכלה"

נסיעה של מספר שעות ברחובות קהיר ממחישה בקלות את מצבם של המצרים העניים, שאבולוופי מדברת עליהם. מדי שנה נוספים מאות אלפים ל-18 מיליון תושבי העיר. מיליוני אנשים מצטופפים במעין שיכונים, חלקם מבני טיט שגובבו אלה על אלה, בלא חלונות ובלא חיבור לחשמל, וחלקם שלדים חשופים של בטון, המזכירים מבנים נטושים בישראל, ורק הכביסה התלויה על מרפסותיהם מראה שהם הומים מאדם. הבניה בשכונות העוני של קהיר צפופה, אך בין שיכון לשיכון עומדים אינספור פחונים, אוהלים ובתים מאולתרים מקרטון. הביוב זורם ברחובות. ילדים לובשי בלאים, חלקם יחפים, מתרוצצים בין המבנים הרעועים. עצים כמעט ואינם בנמצא. התנועה בכבישים צפופה, אך מרבית המכוניות ישנות. אבל יש בהחלט גם שכונות יוקרה, שברור מי גר בהן.

"מצרי מבוגר שעובד במפעל בתור פועל רגיל מרוויח משהו כמו 100 דולר לחודש", אומרת אבולוופיה, "זה שכר שאינו מספיק לממן את המחיה הבסיסית. ברוב המשפחות, הילדים עוזבים את בית הספר ומתחילים לעבוד בגיל 12, אבל הם מקבלים שכר עוד יותר נמוך. למזלן של המשפחות הללו, הממשלה מסבסדת עבורן את מוצרי המזון הבסיסיים: האורז, הקמח, החלב, הפיתה והעוף. הם מצטופפים בבתים קטנים, שאת חלקם הם בונים בעצמם, ונוצר מצב שההורים מולידים כמה שיותר ילדים, כי הם מהר מאוד הופכים מנטל כלכלי לנכס. בגיל 40,50 מפטרים אותם מהעבודה, כי במצרים יש 20% אבטלה. לזקנים אין פנסיה, ובמשך השנים הם נעשים תלויים לגמרי בילדיהם".

"הממשלה מבינה שצריך להציל את הכלכלה. בשלב מסוים כולם הבינו, שאי אפשר להמשיך לצעוד במעגל הנורא הזה".

מה הממשלה עושה כדי לעזור?

"בשנים האחרונות התחילו לעשות הרבה. עד לאחרונה, אותם אנשים שמרוויחים 100 דולר בחודש שילמו מסים. עכשיו, השכבות החלשות קיבלו פטור גורף ממס. בחודש הבא, יועלה השכר בכל המפעלים במצרים ב-20%. עכשיו מתחילים לדבר על פנסיות ועל רווחה, כי הניסיון מהעולם המערבי מראה שכשמסייעים לאנשים, הם מולידים פחות ילדים. יש מדיניות ממשלתית שמעודדת אנשים להוליד פחות ילדים, עם כל הקושי והמורכבות מבחינת האיסלאם.

"הממשלה מנסה להילחם בעסקים שמעסיקים ילדים או מעסיקים אנשים בתנאים גרועים, והם מקבלים עונשים יותר ויותר קשים. הממשלה גם מבצעת רפורמות במשק, כמו אלה שנעשות במדינות רבות. הבנקים, המפעלים הגדולים, חברות האנרגיה, הכול עובר בהדרגה מהממשלה לידיים פרטיות". "בנוסף, הממשלה מרחיבה כל הזמן את ההסכמים עם סעודיה, לוב ומדינות המפרץ, שמאפשרים למצרים לנסוע ולעבוד שם. יותר ויותר מצרים נוסעים, עובדים ושולחים כסף הביתה.

"אבל הדבר הכי חשוב, לדעתי, ולפי מה שאומרים פקידים ודוברים בממשלה עצמה, זה להביא לכאן את ההשקעות הזרות ואת הכסף הזר. בלי כסף ומפעלים חדשים, אין תועלת בכל הרפורמות, כי לממשלה לא יהיה מאיפה להשקיע. מהבחינה הזאת, עסקים עם ישראל הם דבר מצוין. יש לכם כסף, יותר מאשר לנו, ואתם צריכים חומרי גלם שנמצאים במצרים. אני רואה בכך רק טוב.

"אני יודעת על הסכם הסחר החופשי בין ישראל לירדן, שהביא לירדנים, וגם לישראלים, רווחים עצומים. זה רק טוב שמצרים חתמה עכשיו על הסכם כזה גם עם ישראל. וכמובן, יש את הסכם הגז. האמת היא שזה לא כל כך משנה אם כותבים או לא כותבים על ההסכם בעיתונים כאן או שם. כעיתונאית, חשוב לי לדעת הכול ולדווח על כל דבר. אבל כאזרחית מצרית, אני פשוט שמחה שזה קורה".