הרחובות שלנו מלאים, כידוע, בהפתעות. לפעמים זה סתם שבר מרצפת ולפעמים ממש ממתק:
הפעם הראשונה שהבחנתי בקרון הצבעוני היתה בחודש ינואר השנה. הוא היה נעול אז מאחורי שער ברזל, ברחוב נחלת בנימין, ברחבה שבין הבניינים 140 ו-142. ניסיתי ללא הצלחה להתקרב ובסוף הצלחתי רק להשחיל את היד והמצלמה ברווח צר בצד הגדר:
כעבור שלושה ימים חלפתי שם שוב. הפעם שער הברזל היה פתוח וכך גם דלת הקרון, ויכולתי להציץ אל קרביו ולראות בתוכו גם שרפרף:
ראיתי, חייכתי, צילמתי, שכחתי. חלפו שלושה חודשים ולפתע הקרון צץ שוב, הפעם חונה מצדו השני של הרחוב:
מצד המדרכה התגלו בו חלון פתוח ומדף הגשה, ובתוכו נראה מסך טלוויזיה עטוף:
נזכרתי במכוניות הגלידה המנגנות שהיו באות פעם עד הבית, בגזלנים של ימי הטירונות, אבל לא היה את מי לשאול מה בדיוק ימכרו כאן. צילמתי, הלכתי. אך כעבור שישה ימים, כעוף החול, הקרון צץ שוב, הפעם קשור בשרשת לתמרור:
ואחד מגלגליו נעול בסנדל (אביזר מיתולוגי בתולדות ענישת עברייני חניה בעיר):
האפשרות להתקרב ולהקיף את הקרון מכל צדדיו גילתה כתובת גדולה וברורה:
מעניין מיהי מנוחה פוקס, חשבתי לעצמי, אבל המשכתי ללכת והעניין נשכח מלבי. אלא שהקרון לא הרפה. כעבור שלושה שבועות הוא הגיח שוב אל הרחוב, כשכתובת חדשה מתנוססת עליו:
טריקי. בית הספר כמו בית הממתקים. בעצם חנות. ולא רק חנות, אלא גם, כפי שנכתב בשני מקומות, הבית של סבא הושע. מובן שגוגל היה התחנה הבאה שלי. התעלומה התפענחה בקלות, אך היתה מפתיעה מאוד. כבר בהקשה הראשונה התברר כי מנוחה פוקס היא לא פחות מאשר מלכת ספרי הילדים של המגזר החרדי והדתי. בת 51, ילידת ירושלים, בתו של הרב אליעזר חבצלת-ברנדווין, אם לשישה, שהוציאה עד היום למעלה מ-250 ספרים בעברית ובאנגלית, והיתה שותפה בהפקתם של סדרות סרטי ילדים לצפייה במחשב וקלטות אודיו.
בכתבה שפורסמה עליה כבר לפני עשור באתר ערוץ 7 היא מתוארת כ"אישה שמאחורי האמפריה", ככוכבת שילדות באות לבקש ממנה חתימות. היא חותמת, אבל לא אוהבת את זה. "אני מרגישה שיש בזה קצת 'כוחי ועוצם ידי'".
הכתבה מגוללת את דרכה ככותבת; תחילה כעיתונאית ומאוחר יותר כסופרת לילדים ואף למבוגרים. היא גם מנחת הורים מוסמכת ומרצה, והשנה היתה לאישה החרדית הראשונה שקולה נשמע, בתכנית אישית, ברדיו החרדי "קול ברמה". באתר הרדיו אפשר לשמוע אותה משיאה עצות למטיילי חול המועד פסח שילדיהם מתקוטטים במכונית.
עם רזומה כזה ואזכורים רבים בכתבות עיתונאיות נוספות ובאתרי הורדה, אפשר שרק אני, בעוונותי, לא שמעתי עליה לפני שראיתי את הקרון הצבעוני, שכעת קיבל בעיני פרצוף פחות תמים; פרצוף של עסק ממזרי ומחושב. ובתור עסק של אישה חרדית הפתיעה אותי עוד יותר הצבעוניות העזה, שמזכירה במידת מה את צבעי דגל הגאווה. לתחושת הביזנס ביפור פלז'ר, תרמה כמובן הסחורה הרבה שהועמסה בו:
כשכל פינה מנוצלת. אפילו הדלת:
גם המדבקה המסחרית שהוצמדה לאחוריו לא ממש הסתירה את כוונת הבעלים:
סבא הושע, אגב, הוא אחד מגיבוריה של פוקס. ואם ביתו הוא בעצם עסק, ולא בונבוניירה, פחות כואב לראות שחטף, כמו כולם ברחובות שלנו, דוח חניה:
אפילו יותר מאחד: