מי שהפציץ בסוף השבוע שעבר את גינת דרויאנוב בכתובות גרפיטי רבות המבכות את כריתת העצים הקרובה והריסת הגינה היחידה בשכונה, ידע על מה הוא מדבר. ביום שני סיפרתי על מתקפת המחאה הזו, ובין השאר על העץ המדבר:
צמרתו התנשאה ביום שני לשמיים:
אבל ביום שלישי אחר הצהריים הוא שכב מובס על רצפת מגרש הספורט:
הכלים הכבדים שעלו על הגינה בשעות הבוקר:
רמסו את הדשא ולא התקשו לעקור את העצים שהיו נטועים בה שנים:
שטח הגינה נראה בשלישי אחר הצהריים כך:
בחלק המרוצף של הגינה עמלו פועלים על גזימת שיחים:
וגרירת ענפים לפינת איסוף:
בקצה הגינה, בחלק הנושק לרחוב המחוגה, בתא של מתקן הרמה הידראולי, ניגן פועל חרוץ על משור חשמלי קולני:
הפונקציונרים עשו באותה השעה מה שעושים פונקציונרים:
תשעה חודשים קודם לכן, בספטמבר 2013, לקראת ביקורו בגינה של פקיד היערות הארצי, המוסמך לאשר (או לאסור) עקירת עצים, ארגנו לו פעילי השכונה קבלת פנים חמה:
המאבק הממושך נגד הריסת הגינה הציבורית הירוקה היחידה בשכונה כלל פעילויות רבות, ובהן הפגנה מול בית העיריה, וסוקר בהרחבה בכלי התקשורת. פקיד היערות הארצי האזין בקשב לטענות התושבים, נציגי ציבור בעיריה ומומחים מהחברה להגנת הטבע וגופים מקצועיים אחרים, שהתנגדו לעקירת העצים הוותיקים. זכות הדיבור ניתנה גם לנציגי העיריה, שהבהירו את ההכרח בהקמת בית ספר דווקא בשטח הגינה. הרוחות התלהטו מדי פעם, ובסוף הפגישה הבטיח הפקיד למסור את החלטתו כעבור זמן לא רב. וכך עשה. ב-25 בנובמבר 2013 התקבלה החלטתו המשמחת, שאסרה על עקירת העצים:
אבל השמחה לא ארכה זמן רב. ב-6 בפברואר השנה, התברר כי פקיד היערות נענה לפנייתה של העירייה על שלל טיעוניה ונימוקיה, והפך את החלטתו. היה ברור שהריסת הגינה היא רק עניין של זמן. והזמן הגיע.
אמונת הפעילים כי מרבית העצים לא יכרתו -- אלא ייעקרו ויועתקו -- התבררה כתמימות מוחלטת. ביום שלישי אחר הצהריים הסלקציה בשטח הבהירה כי העצים הגדולים נכרתו, ורק הקטנים נעקרו ויועתקו:
אלו הועמסו על משאית עם מנוף, שתעביר אותם לחניית ביניים עד שיפארו גינות אחרות בעיר:
בשעות הערב נותר בשטח טרקטור אחד:
והגינה היתה קרחת:
התושבים שפכו את לבם וכעסם בפייסבוק: "זה היה הכי הזוי לחזור הביתה", כתב אחד, "פתאום הכל שם היה מת. נעלם לי הנוף מהחלון". "מזעזע ומכעיס!", כתב אחר, "חבל כל כך שלעירייה לא אכפת מתושביה! כורתים עצים בני יותר מ-60 שנה, הורסים את השטח הירוק היחיד בשכונה!".
בין השאר דווח על עץ אחד המיועד לשימור שכריתתו נמנעה בזכות עירנותם של הפעילים. "עוד עץ, פחות עץ", כתב אחד מהם, "מי צריך נהלים ותקנות כש'הסמכות העליונה בעיריה היה פה בבוקר והצביע לכרות אותו', לדברי הפקח בשטח... עירייה יקרה", הוא שואל בצדק, "איך תפצו על הנזק שכבר נגרם לעץ?!"
הענפים שלא זכו ביחס מיוחד ומותם נגזר רוכזו בלילה על המדרכה וחסמו את פינת רחוב הנגרים ורחוב המחוגה:
ביום רביעי בבוקר לא היה לענפים המיותרים כל זכר. שטח הגינה היה משובץ בפגרי עצים:
קרשים מיותרים, גדרות מתכת שבורות ופח אשפה מעוקם:
צדק לוחם הגרפיטי כשכתב:
ביום שלישי הן עמדו כאן:
ברביעי לא הייה להן זכר:
צדק גם כשכתב:
כי ברביעי בבוקר לא היה על מה לשבת:
מצדה השני של גדר האבן הנמוכה המקיפה את מה שהיתה פעם גינה התגוללו עמודי מניעת החניה, שנעקרו כדי לאפשר למשאיות להתקרב:
את מצב הרוח ביטא גולש בעמוד הפייסבוק העירוני החדש "מדברים על פלורנטין". "בפייסבוק מדברים על פלורנטין", הוא כתב שם ביום רביעי, "ובשטח הורסים את פינת החן של השכונה... מהדשא המוצל והיפה נותרו כיסים בודדים ירוקים בין שבילי הדחפורים. גזעים עבים קטועים ונמוכים נשארו להעיד על הזוועה שהתחוללה שם אתמול. והכל מגודר בגדר הכחולה של האגף ל'שימור' פני העיר":
"אבל מה זה משנה?", הוסיף אותו גולש, "העיקר שמדברים על פלורנטין". ויש כאלה שממש בוכים עליה.
תמונות נוספות של חיסול הגינה, שצילם דוד קצין, אפשר לראות כאן.