הג'ודו בישראל: איך מקיימים ענף בלי כסף?
הג'ודאים מביאים פלסטרים מהבית, ההורים מסיעים את הילדים לאימונים, לנבחרת אין תקציב למחנה אימון, ואת העזרה הראשונה מנדבת נבחרת אורחת. נבחרת הקאדטים טסה לאולימפיאדת הנוער בלי חובש ועם מאמן אחד לבנים ולבנות. והמדליות? הן של המדינה, זה ברור
אבל כאמור, כל זה רק לכמה רגעים. ככל שמתארכת רשימת ההישגים, כך הולכת ודועכת התמיכה בענף הג'ודו בארץ. נבחרת הקאדטים תטוס במוצאי שבת לאולימפיאדת הנוער של אירופה שתיערך בלגאנו שבאיטליה ומנהל הנבחרת, עזרא אברהם, שוב מחזר על הפתחים: "לפני כל תחרות רצינית אני מרגיש כמו קבצן. צריך להתחיל לדאוג לספונסרים ולכל מיני חברות שמנדבות לנו ציוד בסיסי. אני כבר לא צריך לבקש כי הילדים יודעים להביא איתם מהבית פלסטרים, שזה דבר אלמנטרי בספורט כמו ג'ודו. ואנחנו לא יכולים לספק להם את זה.
"השנה נמנע מאיתנו מחנה אימון רציני לפני התחרויות. לפני היציאה לאולימפיאדת הנוער לא יכולנו לכנס את הנערים לסופשבוע מרוכז במכון וינגייט. ההורים צריכים להסיע את הילדים לאימונים ולהחזיר אותם הביתה. אין לנו חובש בנבחרת, לא יכולנו להוציא שני מאמנים ולכן נוציא רק מאמן אחד, לבנים ולבנות. הטלנו גורל ופאבל מוסין, המאמן של הבנות, מצטרף. לאליפות אירופה נסע אלון מצקין, המאמן של הבנים. בגיל הזה, כשהספורטאים כל כך צעירים, הם צריכים את המאמן שמכיר אותם, שיהיה לצידם בקרבות, יתמוך, יעיר כשצריך, ישגיח. וזה נמנע מהם בגלל היעדר תקציב".
אברהם מספר כי במקרה אחד נאלץ לבקש עזרה מאורחים: "זה התחיל עם פלסטרים ונמשך עם משחות וקרמים שהיה לנבחרת אורחת שהגיעה לפה, ואני מעדיף שלא לומר מאיפה. אחר כך כבר השתמשנו בצרכי עזרה ראשונה שהם הביאו לפה, לארץ. הם לא הבינו איך אנחנו מקיימים ענף ספורט בלי כסף".
מנכ"ל איגוד הג'ודו, עפר בן צבי, מנסה גם הוא להסביר את גודל האבסורד: "איגוד הג'ודו הישראלי הגיע למעמד של מעצמה באירופה, אבל כששומעים שם על התקציבים שאיתם אנחנו עובדים, חושבים שאנחנו קוסמים ולא מאמני ג'ודו.
"יש עלייה בכמות ההישגים והמתאמנים, יש לנו שבעה אלופי ישראל בבוגרים שכל אחד מהם יכול להביא מדליות אבל רק לאחד אנחנו יכולים לתת תמיכה מלאה. שניים נוספים יקבלו תכנית חלקית, וזהו. הסכומים שאנחנו צריכים הם גרושים מבחינת משרד החינוך. המדינה צריכה להחליט שהיא תומכת בג'ודו".
לפנייה לכתב/ת 
