חזרנו לכמה מגיבורות הקורונה שהתראיינו השנה ב"לאשה" ובדקנו איך הן ממשיכות להתמודד עם המגפה ששינתה את סדרי העולם:
הרופאה הישראלית שעובדת באיטליה, ד"ר לי ביטון, גילתה שהיא נשאית קורונה
במרץ האחרון: ד"ר לי ביטון מספרת בריאיון על העבודה האינטנסיבית בחדר מיון בבית החולים רג'יו אמיליה במחוז אמיליה רומאניה שבאיטליה.
היום: "אנחנו בסגר נוסף", היא אומרת בריאיון טלפוני. "החשד שדיברתי עליו בכתבה, שאני נשאית קורונה, התברר כנכון. באפריל בדקו את כל עובדי בית החולים וגיליתי שיש לי נוגדנים".
מתי התחלתם להרגיש את הגל השני?
"בקיץ הייתה תחושה שהכל מאחורינו. הייתה ארוחת ערב חגיגית לצוותים הרפואיים, ואחרי חודשים של שעות עבודה אינטנסיביות, יצאנו לחופש שכלל הרבה ים וזמן עם המשפחה והחברים. ואז באוקטובר התחילה עלייה במספר המקרים ונוצר עומס בבית החולים. עם הגל השני, הוחלט לצאת שוב בשורת הגבלות. הכל נסגר, חוץ מהגנים והכיתות הנמוכות בבתי הספר שהפעם המשיכו לפעול כרגיל. סגרו גם חדרי כושר ובתי קולנוע. היה קטע מצחיק. הורו למסעדות לסגור בחצות. האיטלקים, שדי דומים לישראלים, סגרו בחצות ואז פתחו אחרי רבע שעה. כשהגיעו לחלק להם דוחות הם אמרו, סגרנו ב־12 כמו שאמרתם ואין הוראה מתי מותר לפתוח שוב. הם הצליחו להיחלץ מזה בשלום".
המשמרות קלות יותר כשאת מיומנת?
"למזלנו זה היה פחות קיצוני מהגל הראשון, אבל עדיין משמעותי ומעייף. התחושה שהיה אפשר אחרת, שזה לא היה צריך לקרות, היא מבאסת".
יש תובנות מהתקופה הייחודית הזו?
"למדתי להיות בכאן ועכשיו. להסתגל במהירות לשינויים. יש ימים שהמיון מלא רק בחולי קורונה, ויש ימים שכמעט ואין חולה קורונה ואז את מרגישה כאילו הכל נורמלי".
איך בן זוגך ובתך בת הארבע מסתדרים עם אמא שעובדת שעות ארוכות?
"התא המשפחתי שלנו התחזק. למדנו לזרום עם מה שבא ולהוריד סטרס. התמזל מזלנו, ואמא שלי באה מישראל ממש לפני שהתחיל הסגר השני אצלכם וזו בכלל הייתה מתנה, כי לא ראינו אותה כמעט שנה שלמה".
חג המולד עכשיו. מה ההנחיות אצלכם?
"לפני חג המולד נפתחו חנויות וקניונים כי זה שיא המכירות של השנה, אבל הודיעו שהמסעדות והברים יישארו סגורים בערב. החזירו את ההגבלות מ־24 בדצמבר עד 7 בינואר. זה אומר סגר מלא, להוציא את ימי החג ממש, אז מותר לשני אנשים וילדים עד גיל 14 לצאת כדי ללכת לחגוג עם משפחה קרובה בלבד".
מה לגבי חיסוני הקורונה?
"בינואר יתחילו לחסן את מי שלא חלה בקרב הצוותים הרפואיים, ואז את השאר".
ליהי רוזיליו, שבעלה נפטר מקורונה בגיל 33, מנסה לבנות לעצמה חיים חדשים
ביוני האחרון: ליהי רוזיליו (23) מספרת בריאיון על מות בעלה אבישלום (33), שאותו הכירה בטיול למחלימי סרטן, הוא כמתנדב ותיק שעבר השתלת מח עצם והחלים, והיא כמחלימה חדשה. האהבה ניצתה במהירות, הם התחתנו ולאחר טיפולי פוריות, נולד רפאל. ובחודש מאי, שבועות ספורים לפני יום הולדתו הראשון, נפטר אבישלום מקורונה.
היום: ליהי עושה צעדים ראשונים בבניית חיים חדשים לה ולבנם. "עברנו ממגדל־העמק, שם התגוררנו כמשפחה, לגור אצל ההורים שלי בנתניה. רפאל נכנס לגן ואני התחלתי עבודה חדשה במשאבי אנוש. אני משתדלת להוציא את עצמי מהבית ולהתחיל לחיות מחדש, למרות שעדיין לא קל לי בכלל. הזמן שעובר רק גורם לי להפנים יותר את המציאות האכזרית שבעלי לא יחזור. יש עדיין בכי לתוך הכרית מדי לילה. הגעגועים גומרים את הנפש. אני מתנחמת בזה שאבישלום לא סובל יותר".
רפאל כבר מבין שאבא איננו?
"הוא מסתכל על התמונה של אבישלום, מצביע לכיוונו וצועק בחיוך 'אבא'. אני מקווה שכשהוא יגדל הוא יגיד בגאווה שאבא שלו נלחם כמו אריה. בחודש הבא אני אהיה בת 24. אני עוד צעירה ואני עוד אעניק בית לבן שלי. אני אלחם על כך. כל דבר בעתו ובזמנו. רפאלי מרים אותי ברגעים הכי קשים שלי. כל צעד בחיי, גם הכי קטן, המחשבה היא קודם כל עליו. אני אומרת תודה שהוא קיים".
יש תובנות מהתקופה הזו?
"להיות בשמחה גם כשקשה, לשמור על קשר הדוק עם המשפחה המדהימה של בעלי, וגם להתחיל להאמין שאולי אזכה לאהבת אמת נוספת. אני יודעת שזה לא יהיה פשוט עבורי, אך מאמינה שאבישלום ישלח את המישהו הנכון בזמן הנכון".
יש משהו שהייתי עושה אחרת בדיעבד?
"לפני שאבישלום עלה לאמבולנס, הייתי מחבקת אותו חזק־חזק ואומרת לו פעם אחת נוספת 'אני אוהבת אותך ואוהב תמיד'".
הסטנדאפיסטית נועם שוסטר־אליאסי, שחלתה בקורונה, החלימה ורזתה 17 קילו
באפריל האחרון: נועם שוסטר־אליאסי ניסתה לסלול לעצמה קריירה בינלאומית עם מופע הסטנד־אפ שלה "דו־קיום בתחת שלי", ואף הוזמנה להופיע בפסטיבל סטנד־אפ של HBO. עם סגירת מוסדות התרבות והלימוד נאלצה לעזוב את אוניברסיטת הארוורד, שם כתבה את המופע במסגרת מלגה יוקרתית, ולחזור לישראל. בדרך נדבקה בקורונה והפכה לחולה 3555. בעת ששהתה בבידוד בבית הוריה בנווה־שלום איבדה הכרה, אושפזה בבית החולים הדסה ונשלחה למלונית הקורונה בירושלים, משם התראיינה ל"לאשה".
היום: שוכרת דירה בדרום תל־אביב, משתתפת בפינה ב"מהצד השני" (עם גיא זהר) בכאן - תאגיד השידור הישראלי, מתמודדת עם תופעות הלוואי של המחלה, כותבת למופע קטעים חדשים שמסכמים את השנה הקשה שעברה ומצטלמת לסרט תיעודי.
כמה שעות אחרי הריאיון הקודם איתך, עלית להופיע מול החולים במלונית. איך הייתה החוויה?
"הייתי הסטנדאפיסטית היחידה במדינה עם קהל בלייב, אבל הייתי גם חולה וכל החיים שלי היו בטלטלה. אז שילבתי הרבה אימפרוביזציה. כשאמרתי להם, אני חולה 3555, שלוש פעמים חמסה, ואני רוצה שהמזל הטוב שהיה לי יעבור אליהם ושכולם יבריאו ויצאו מהמלונית, התחילו צעקות. אנשים אמרו שהם בכלל לא רוצים לצאת. שאלתי את הקהל - מי פה באמת חולה, ומי ליקק עמוד בשביל לבלות במלון בחינם? גיליתי שאנשים בריאים לגמרי השתעלו לאחיות בטלפון כדי שייתנו להם להישאר, כי בחוץ היה שיא הסגר".
היכולת שלך לדבר עברית וערבית עזרה לך לתווך בין החולים?
"גדלתי בנווה־שלום, מעוז הדו־קיום, ובכל זאת הרגשתי שהשבועיים שבהם הייתי במלונית היו שיא של דו־קיום. הייתה בין החולים הפלסטינים והישראלים סולידריות רדיקלית, הם כל כך הסתדרו עד שהתחלתי לדאוג! הרי כל קריירת הסטנד־אפ שלי נשענת על ההמשך של הסכסוך!" (צוחקת).
מה למדת מהשנה הזאת?
"חייתי ממלגה למלגה, מהזדמנות להזדמנות, מטיסה לטיסה, מהופעה להופעה, ולא עצרתי לרגע. למדתי לעצור בדרך הקשה, ושזה בסדר להיות עם עצמי. גיליתי בעצמי כוחות וחולשות. וגיליתי את הבית מחדש וכמה אני רוצה להשפיע מבפנים. היה לי קל לנסוע לאמריקה ולהרשים את העולם המערבי עם בדיחות על הסכסוך, על נשים מזרחיות ואשכנזיות וכל ענייני הזהות שכל כך אוהבים שם, אבל העבודה האמיתית שלי כקומיקאית שרוצה להשפיע וכאקטיביסטית, היא פה".
איך את מרגישה היום?
"ההשלכות הנפשיות והפיזיות של המחלה עדיין מלוות אותי. חוש הטעם וחוש הריח עדיין לא חזרו אליי עד הסוף. ירדתי 17 קילו ואני ממשיכה לרדת במשקל, כי אין לי רעב וחשק. זה גרם לי להתעמת עם הפחד הכי גדול שלי ולגלות שבאמת מקבלים תשומת לב אחרת כשיורדים במשקל. אני חושבת שהייתי יותר מצחיקה לפני שחליתי, כשהייתי מלאה. אבל פתאום עוד דברים צצים, ועוד דברים חשובים לי. אני חושבת גם הרבה על הצורך בזוגיות".
ממה התאכזבת השנה?
"אחרי שהבראתי, כאמזונה שרוצה לטרוף את העולם, רציתי מיד לתרום פלזמה ולעזור לחולים אחרים. הגעתי בריאה ושמחה להדסה עין־כרם, אבל בדקו לי את רמת ההמוגלובין בדם ואמרו לי שהגוף שלי ממש חלש, הברזל נמוך, ושלא אוכל לתרום".
מה לא השתנה אצלך?
"החלומות והשאיפות. הם רק שינו צורה וקיבלו קצב, טעם וריח אחרים".
איך היית מגדירה את 2020 בשורה?
"השינוי שלא תכננתי, אבל כנראה הייתי צריכה".
המפיקה מעיין צלנר בונה על אוגוסט 2021
ביוני האחרון: מעיין צלנר מספרת שההצגה "לא רק בלונדינית " בהפקתה ובכיכובם של אניה בוקשטיין ועוז זהבי, עלתה בינואר והספיקה להציג שמונה פעמים בלבד מול אולמות מפוצצים, ואז נסגרו התיאטראות. היא תכננה לחזור לבמה באוגוסט 2020, וכבר סגרה שלוש הצגות בהיכל התרבות - ההפקה עלתה לה כ־4.3 מיליון שקל, והיא קיוותה להחזיר לפחות חלק מההשקעה, למרות המתווה שהתיר לה רק 75% תפוסה. בעקבות עלייה ברמת התחלואה, גם זה לא יצא לפועל.
היום: "אני אופטימית", היא אומרת. "אני מקווה שבאוגוסט הבא נוכל לחזור בגדול, ואפילו לצאת עם 'לא רק בלונדינית' לטור בחו"ל. הרמנו הפקה בסטנדרט בינלאומי, וכבר הייתי במגעים עם משרד כרטיסים בינלאומי".
ביטלת הופעות מתוכננות, כמה זה כאב כלכלית?
"כאב מאוד, אבל לא לקחתי את זה למקום טראומטי למרות שהשקעתי מיליונים, ואצלי התיאטרון לא מסובסד. כל קמפיין השיווק שהרמנו לקראת עליית ההצגה הלך לפח, התנעתי עוד קמפיין שעלה לי כמעט מיליון שקל לקראת ההופעות באוגוסט, שגם הוא הלך לפח, אבל הבנתי שאין לי מה לעשות עם זה ושחררתי".
אומרים שעד פסח רוב האוכלוסייה תתחסן, למה דחית לאוגוסט?
"כבר נפגעתי פעם אחת, הכי בטוח כרגע לדחות לאוגוסט, אם לוקחים בחשבון ענייני שיווק, מצב כלכלי של הקהל, מערכות של תפעול שיש לשמן מחדש. אני מחכה לחיסונים ומקווה שכולם יתחסנו וכולנו נחזור לשגרה עד אוגוסט".
מה התוכניות לשנה החדשה?
"בשנת השבתון שנכפתה עליי בניתי את החזרה שלי לבמות, יש לי עשרה פרויקטים לילדים ולמבוגרים בתכנון, שאני הולכת לקדם עכשיו בכל הכוח. נקדם את 'לא רק בלונדינית' בענק בארץ ובעולם, ובנישת הילדים נקדם מותגים בינלאומיים כמו 'מטוסי על', 'מפרץ ההרפתקאות' ו'סמי הכבאי', כך שבגזרת הילדים אני מסודרת".
הזמרת ורדינה כהן ממשיכה לאפות
באוגוסט האחרון: ורדינה כהן סיפרה בריאיון שהיא לא רק זמרת, אלא גם אופה לחמים וג'חנון לפרנסתה.
היום: "התמקצעתי במה שאני עושה", אומרת כהן. "הכנסתי עוד דברים בריאים לתפריט, למשל, חלות כוסמין. דוד שלי קנה לי מלוש: מיקסר ענק שמונח על רצפת הסלון אצלנו, כי אין מקום אחר. עכשיו אנחנו רוצים לעצב פלייר ולהתחיל לחלק, אבל העסק עדיין קטן וביתי"
איזה דבר טוב קרה לך השנה?
"עשיתם עליי כתבה! ואז עשו עוד כתבות בטלוויזיה. בדיוק לפני הקורונה הוצאתי שיר שנקרא 'זכרונות', הוא היה סוג של סגירת מעגל ל'נוסעת בעקבות האהבה'. הבן שלי, קשת, הלחין אותו וחשבתי שזה יתקבל בזרועות פתוחות בתקשורת, אבל זה לא קרה. ודווקא לחם כוסמין זכה לסיקור ממש יפה. חשוב לי שאנשים יראו אותי, כשרואים אותי - אני חיה ואני מאושרת. אבל חשוב לי גם להגיד שאני לא מתוסכלת: מתוסכלים זה אנשים שיושבים לא עושים דבר, וזה ההפך ממני. עוד דבר טוב שקרה: התחלתי להופיע במקומות שלא הופעתי קודם. חזרתי להופיע כמו ההורים שלי - בתוך האוטובוס (בטיולים שבהם יש 'אוטובוס מזמר', נ"ל), לעשות שמח עם אקורדיון, וזה משלב לי כמה דברים, גם לטייל וגם לשיר".
ואת עדיין נהנית מזה?
"אני תמיד משתדלת ליהנות, למרות שהגוף קצת כואב, במיוחד מעשיית ג'חנון. לחמים דורשים עבודה מדויקת, פחות פיזית - אבל המון זמן. התמורה הכספית לא כל כך גבוהה, במיוחד אחרי שנים שבהן התפרנסתי ממוזיקה, אבל אני ממשיכה כי כרגע כמעט ואין הופעות בכלל. דווקא בקיץ היו, הייתי סגורה עד דצמבר, אבל אז באו ההגבלות ואנשים לא יודעים איך להיערך ופשוט מבטלים. אני עדיין מלמדת פיתוח קול, אבל גם זה מעט, כי חלק עזבו עם תחילת הקורונה".
איזו עצה תיתני לאמנים שמתקשים להתפרנס?
"צריך להסתגל לחיים אחרים. אני לא מוכנה לקום בבוקר מבלי ליצור, גם אם זה לחם או אלבום חדש. החודשים הארוכים ללא עבודה זו פגיעה לא רק בכיס, אלא גם בנפש. לפני שהתחלתי לאפות לחמים, רציתי לפרסם את עצמי באתרי דרושים, הצחיק אותי לשלוח קורות חיים, אבל הייתי מוכנה להכל, כי לא לעבוד - זה גרוע מכל".
אחיך, הזמר יזהר כהן, אמר לאחרונה בכנסת "לאמנים אין כסף לקנות במכולת". מזדהה עם זה?
"אחרי מה שיזהר אמר הוא קיבל הרבה אהבה, חום ותמיכה, אבל גם ביקורת 'למה שלא ילכו לעשות משהו אחר ולהרוויח כסף'. לא כל אמן הוא יזם, אי־אפשר לצפות מכולם להסתגל למצב הנוכחי, ודרוש פה פתרון. מעבר לזה, כפי שאמרתי - לחפש מה תוכלו לעשות בתקופה הזאת לא רק בשביל הפרנסה, אלא בשביל השפיות. אין עבודה מביישת כי אין מבייש יותר מאשר להיכנס לחובות ולפתוח מקרר ריק".
מה המשאלה שלך לשנה הבאה?
"שכל האנשים שפגשתי בשנה הזאת בעקבות הג'חנון והלחמים - יבואו לשמוע אותי שרה".
סי היימן, מחלוצות ההופעות בחצר, פגשה קהל חדש
יולי האחרון: סי היימן מספרת בריאיון ל"לאשה" שהיא מופיעה בחצר דירתה השכורה בתל־אביב, בפני קהל מצומצם.
היום: הופעות מצומצמות הפכו לשגרתיות. "אני מופיעה בחצרות, על גגות ובמרפסות", אומרת היימן. "ככל שהחורף נהיה יותר קשוח, אנחנו מבינים שהפסדנו את הזמן הטוב בסגר - באוקטובר היה מזג אוויר מושלם, אבל לא יכולנו להופיע".
כמה עולה הופעה?
"ל־20 איש באוויר הפתוח המחיר הוא 3,000 שקל, כולל הגברה, אותי ואת המוזיקאי המדהים אלעד שודלר. אם זה התארגנות של היישוב ויש מתווכים, אז יכול לצאת קצת יותר".
מה מאפיין את הקהל?
"אין אפיון אחד, יש קהל מכל הסוגים. מצעירים מאוד עד ימי הולדת 80".
איזה שיר תמיד מבקשים ממך?
"'לא עובדת בשביל אף אחד', 'גיבור גדול', ולאחרונה את 'למטה למעלה' - זה סינגל חדש שפשוט מצליח בגדול. וגם שירים של אבא שלי (נחום היימן ז"ל, נ"ל), כי יש נטייה לנוסטלגיה: 'כמו צמח בר', 'חופים' ועוד".
כשראיינתי אותך, הרעיון להופיע בחצר הבית נשמע מפתיע ומקורי. עכשיו הופעות מצומצמות נהפכו לנורמה. את מרגישה חלוצה בתחום ההופעות הביתיות בקורונה?
"אני אכן מרגישה ככה, וכבר מתכננת את המהלכים הבאים. למשל, להופיע לכבוד הסינגל הבא שלי שיוצא בינואר 2021 בבית היוצר שעומד ריק ושומם, ולארח את דניאל סלומון ודנה עדיני. כולם עברו מטמורפוזה: האמנים שאמרו בהתחלה 'אי־אפשר, מה נעשה' התרגלו עם הזמן להופיע בחצרות, והשאר בדובאי. אני מרגישה גם איזושהי תחושה קלה של התעוררות של העיריות שמתחילות לארגן את זה".
את מרגישה שקרו לך דברים טובים השנה, למרות הכל?
"קרו לי המון דברים טובים. יותר רואים אותי, קהל שלא ראיתי בשנים האחרונות מחפש אותי ברשתות החברתיות ובמופעי זום. חלמתי על מופע פסנתר גדול והוא כבר סולד־אאוט. זה מחמם את הלב שלי יותר טוב מכל תנור".
טיטי איינאו מצאה דירה ומתרחבת לתחום העסקי
במרץ האחרון: הדוגמנית מדווחת באינסטגרם שלה: "אני הומלסית". "חזרתי מארצות־הברית אחרי שהות של חודש שם", הסבירה ל"לאשה" ימים ספורים אחרי פרסום הפוסט. "נפתחו לי שם מלא דברים חדשים. גם חוזי דוגמנות, גם פעילויות לגיוס כספים לקרן שלי. הבנתי שאני הולכת לחזור לשם לתקופה ארוכה. במצב הזה לא היה טעם להשאיר את הדירה שלי פה בארץ ושחררתי אותה". איינאו חזרה לישראל לשלבי אריזה אחרונים, וכמו יתר החוזרים מחו"ל אז, התבקשה להיכנס לבידוד של שבועיים. היא מצאה את עצמה סגורה בדירה מוקפת ארגזים שעליה לפנות, בלי להבין לאן היא בדיוק הולכת משם: עקב הקורונה, ארצות־ הברית ירדה לגמרי מהפרק. בינתיים בעל הדירה כבר מצא שוכר חדש ואחיה, שהתגורר איתה, עבר לדירה משלו. "גם אם הייתי יכולה להמשיך את החוזה, הדירה גדולה מדי בשבילי", הסבירה.
היום: "לשמחתי בעל הדירה הסכים להאריך לי את החוזה בחודש, ובמהלכו חיפשתי דירה בטירוף. בסוף מצאתי דירה מקסימה ומושלמת: שלושה חדרים בנאות־אפקה".
סיפרת אז בריאיון שבעקבות פרסום הפוסט הרבה משפחות פנו אלייך והציעו לארח אותך.
"אנשים באמת היו מדהימים, אבל ברור שזה לא משהו ששקלתי ברצינות".
ומה לגבי ארצות־הברית?
"כרגע זה עדיין בהולד. עד שהקורונה לא תיעלם והעולם יחזור לעצמו אני לא רואה שזה קורה. גם בארץ מאוד לא פשוט מבחינת עבודה. בגלל הקורונה, מאוד קשה להמשיך להתפרנס מקמפיינים ומהאינסטגרם. אבל אני בוחרת לראות את הפן החיובי כי זה גרם לי להמציא את עצמי מחדש. הבנתי שאני חייבת למצוא מקורות פרנסה אחרים ולצאת מאזור הנוחות, אז הרחבתי אופקים וחברתי לכל מיני פרויקטים בעולם העסקי. חלק מהדברים כשלו, אבל יש פרויקט אחד שהצליח ובקרוב גם ישמעו עליו".
מה עם זוגיות? מישהו לחלוק איתו דירה?
"אפשר לומר ש־2020 לא הייתה מוצלחת גם בתחום הזה. אני מקווה ש־2021 תהיה מוצלחת הרבה יותר"
אנדראה ראי שעבדה במלון הקורונה קודמה בתפקיד
באפריל האחרון: אנדראה ראי הייתה סגנית מנהל מזון ומשקאות במלון דן פנורמה כשהמלון הפך לבית מרפא לחולי קורונה. בבת אחת היא הפכה למנהלת המתקן, לצד פיקוד העורף, ותפעלה את המלון מבחינת השירותים והאירוח. היא עבדה אז מסביב לשעון, לא פחדה להידבק וקיוותה שאנשים לא יחששו לבוא להתארח במלון אחרי שהכל ייגמר. "אין חדר אוכל, ספא, חדר כושר וחדרנים" סיפרה במסגרת המדור "אשת השבוע" על הניסיון ליצור חוויית אירוח בתנאים מאתגרים. "האורחים מנקים לבד את החדרים ומחליפים לעצמם מצעים", "היו עובדים שחששו לבוא, גם אני קצת חששתי, אבל מה האלטרנטיבה? שאשב בבית ואשתגע? אם יש לי את האופציה לעזור, אז למה לא? כשעליתי לארץ מאורוגוואי, מדינת ישראל קיבלה אותי בזרועות פתוחות, עם סל קליטה ומלגת לימודים, וזה הזמן שלי להחזיר בחזרה".
היום: היא קודמה לתפקיד סגנית מנהל מזון ומשקאות במלון המלך דוד היוקרתי בירושלים, ומתכננת לעבור דירה מתל־אביב לירושלים.
ברכות על הקידום.
"זה הקידום הכי טוב שאפשר לחלום עליו בעולם המלונאות, לעבוד במלון שמארח מלכים ונשיאים מכל העולם, מלון שמדורג כטוב ביותר במזרח־התיכון, זה כרטיס כניסה למלונאות העולמית, כי אחרי תפקיד כזה אפשר לעבוד בכל העולם".
יש קשר בין תפקידך במלון הקורונה לבין הקידום?
"ברור, קשר ישיר. אמרו לי בפירוש שרוצים לתת לי את התפקיד בתור פרס על כך שעמדתי לרשות הרשת וסיכנתי את עצמי - כי אז לא ידענו מה זה קורונה ומה ההשלכות - על הנאמנות לרשת ועל כך שעשיתי את התפקיד בצורה טובה, נותנים לי את הכבוד".
מה קורה עכשיו במלון דן פנורמה?
"מלון הקורונה נסגר בסוף מאי, ומאז אנחנו מלון למבודדים, עדיין תחת משרד הביטחון".
את עצמך נדבקת בקורונה?
"לא אני וגם לא אף אחד מהצוות שלנו, שזו ההצלחה הכי גדולה".
- השתתפו בהכנת הכתבה: תחיה ברק, דפנה ארד, דינה חלוץ, נועה לביא ויפעת מנהרדט
