אבא, יש לך חברה חדשה? אל תשכח להקדיש זמן לילדים שלך - בלעדיה

"למה החברה של אבא תמיד חייבת לבוא איתנו?" הם תוהים וסיגל קפלן, מדריכת הורים בפרק ב', מסכימה איתם: פנו זמן להיות עם הילדים שלכם בלי בן או בת הזוג

סיגל קפלןפורסם: 15.01.19 08:14
הפרק הרביעי בסדרת סרטוני המדריך למשפחות המורכבות
פנו להם זמן של אחד על אחד - בכל פעם שהם מגיעים, פנו זמן באופן יזום. למשל, פעילות משותפת של משחק, יציאה להליכה (צילום: Shutterstock)
פנו להם זמן של אחד על אחד - בכל פעם שהם מגיעים, פנו זמן באופן יזום. למשל, פעילות משותפת של משחק, יציאה להליכה (צילום: Shutterstock)
דגנית ועופר הם מסוג הזוגות שאני יושבת מולם ונשאבת אל תוך התקשורת הלא מילולית ביניהם. כשעופר מדבר, דגנית מקשיבה ומסתכלת עליו בעיניים מצועפות וכשהיא מדברת, הוא לא מסיר ממנה את העיניים. ברגעים טעוני רגש הוא מוריד את המבט ומהנהן בהסכמה. הידיים שלהם לא מפסיקות לגעת אחת בשניה כרפלקס מותנה. היא שמה יד על כף ידו, הוא מסיט לה שערה מהלחי.

 

הם עשו הכל נכון. לפי הספר. התגרשו לפני כמה שנים. הכירו. יצאו שנה וחצי ורק אז פגשו את הילדים אחד של השני. המפגשים היו מדודים ומתוכננים. בנו את ההכרות בהדרגה ולפני ארבעה חודשים עברו לגור יחד. "מאז", הם מסכימים. "הילדים לא מרוצים". הגדולים מסתגרים בחדרים, הקטנים לוחשים באוזן של ההורה שלהם, שהשני לא ישמע. כשהם מנסים לארגן פעילויות משותפות הם נתקלים באדישות במקרה הטוב והתנגדות במקרה הרע. ועכשיו, כשהם רצו לתכנן טיול חו"ל, הגדולה שלה הטילה ווטו: "אם הם באים - אני לא נוסעת".

 

מדריכי הוידאו הקודמים בסדרה:

  1. מה עדיף לילדים - הורים נשואים שרבים כל היום או הורים גרושים?
  2. כך תציבי גבולות לילדיו, גם בלי להפוך לאמא החורגת מהגיהנום
  3. "בכל יום שישי, כשהילדות שלו מגיעות, יש לי סוף שבוע מהגיהנום"   

 

התאהבתם? נהדר. ומה עכשיו?

נכון, כבר אמרתי את זה בעבר וזו כבר מנטרה השגורה בפי שכדאי שתאמצו - לוקח זמן לפתח מערכות יחסים בתוך משפחות משולבות. המון זוגות שמפתחים זוגיות שניה, מגיעים לנקודה בה תחילת הדרך המשותפת נראית מבטיחה. המפגשים עם הילדים הם "אחלה", עד שהם נכנסים לגור יחד באותו הבית. כמו שפרופ' פטרישיה פפרנאו מכנה, "המעבר משלב הפנטזיה לשלב הטבילה". אם לרגע שכחתם, תנו לי להזכיר כאן את דמויות המפתח של המשפחה המשולבת:

 

  • אתם ובני/בנות הזוג שלכם.
  • אתם והילדים שלכם.
  • בני הזוג שלכם והילדים שלכם ואתם והילדים של בני הזוג שלכם.
  • הילדים שלכם והילדים של בני הזוג שלכם.
  • כולכם.

עד כאן אתם איתי?

 

תחילתה של מערכת יחסים זוגית חדשה היא חוויה שממלאת אותנו בהתרגשות. אין כמו להתאהב ולהיות נאהב, אבל כשזה מגיע עם כל החבילה שציינתי למעלה,
זה טעון מתחים. זמן ההתבססות לחיים במשפחה המשולבת עד שקווי המתאר של השגרה החדשה מתחילים להיות ברורים וכללים מתחילים להתהוות, לוקח כשנתיים, בהן כל אחד בודק את המקום שלו. הדמויות החדשות מתמודדות עם תחושת השייכות או החוסר בשייכות, בעיקר במקרים בהם יש חוסר באיזון המספרי ואז חווית ה"אאוטסיידריות" מטלטלת. ההורים הביולוגים מוטרדים מההשפעה של מערכת היחסים החדשה על הילדים והילדים מוטרדים מהמקום שלהם בתוך המערך המשפחתי החדש. בטור הזה אתייחס לקשיי ההסתגלות של הילדים.

 

ילדים חוששים למקומם

ילדים בכל העולם, ללא הבדל גזע ומין, קמים עם משאלת לב אחת - שההורים שלהם יאהבו אותם. אז תגידו לי, אבל מה, זה לא ברור להם? אז זהו, שלא. הם רוצים וצריכים שההורים שלהם יראו להם שהם אוהבים אותם. האהבה של ההורה היא לא ברורה מאליה לילדים. איך הם יכולים לדעת את זה אם "בכל פעם שאני רב עם אחי, אבא כועס דווקא עלי?", איך אפשר לדעת את זה אם "אמא מחבקת את אחותי הקטנה יותר ממה שהיא מחבקת אותי?"

 

אצל ילדים להורים גרושים, נוספים עוד נדבכים: "איך אפשר להאמין לאמא ואבא כשהם אומרים לי שהם אוהבים אותי והנה, הם הפסיקו לאהוב אחד את השני?" ו"איך אפשר להאמין לזה כשאבא אוהב אישה אחרת שאני ממש לא אוהבת?" או, "כשאמא ואבא מטפלים בילדים אחרים כאילו הם הילדים שלהם - אז מה מיוחד בי? מה המקום שלי בלב שלהם?"

 

ילדים חוששים למקום שלהם, חוששים לאבד את תשומת הלב הייחודית של ההורה שלהם, את המקום החשוב שהם תופסים בחייהם כשהחיים שלהם משתנים. הם צריכים הוכחה שלא שכחתם אותם. ואם הם לא מקבלים, אז הם מגיבים בהתנגדות, בחוסר שיתוף פעולה, שאצל ילדים קטנים יותר החוסר בשיתוף פעולה בא בהתנהגות "מפריעה" - התנהגות שמפריעה ומקשה על ההורה בהתנהלות השגרתית בבית.

 

אפשר לפתור את זה. כבר התחלתם. אם אתם קוראים את הטור הזה, עשיתם את הצעד הראשון - המודעות לחוויית הילדים.

 

אז איך עושים את זה?

  • פנו להם זמן של אחד על אחד - בכל פעם שהם מגיעים, פנו זמן באופן יזום. למשל, פעילות משותפת של משחק, יציאה להליכה.
  • תוכן השיחות צריך להיות משתף, כזה שמשתף אותם בחוויות שלכם ומייצר וודאות לגבי השגרה החדשה. ובעיקר, כזה שמביע התעניינות בהם, בדברים שמטרידים אותם.
  • שימרו עד כמה שניתן על פעולות שגרתיות קיימות, עוד בטרם עברתם לגור יחד - שעת שינה, קריאת סיפור לפני השינה, הליכה יחד לחוג, צפייה משותפת במשחק כדורגל.
  • הורים למתבגרים, שמרו על הכללים הקיימים ואל תרפו - אחת הבעיות של הורים למתבגרים היא שהחשש מחוסר שביעות הרצון של הילד מהשינויים בחיי ההורה מלחיצה אותם והם נוטים להרפות את האחיזה, מתוך שאיפה שהילד יפיק רווחים אישיים וימשיך לבוא. זה לא עובד. זה אפילו מזיק. אם יש לכם כלל מסויים שהתחלתם בו, למשל, שהילדה שלכם צריכה לשלוח לכם הודעה איפה היא נמצאת ומתי היא חוזרת, תמשיכו לדבוק בו.
  • תעדפו את הזמן "אחד על אחד" הזה - אל תוותרו. אל תחששו. הזמן הנפרד הזה לא מפצל את המשפחה, ההיפך, הוא מבסס את הביטחון של הילדים שהקשר עם ההורה שלהם נשמר והם לא נדחפים הצדה ומרפה את ההתנגדויות.

 

נכון, גם הזוגיות החדשה זקוקה לזמן שלה וגם בני הזוג צריכים זמן קליל עם הילדים, ללא נוכחות ההורה הביולוגי - כפי שאעלה בטורים הבאים. ואתם, בני זוג יקרים, אל תחששו למקום שלכם. הזוגיות שלכם רק תצא נשכרת מכך והפריחה המשותפת תגיע.

 

 סיגל קפלן, מדריכת הורים והורים במשפחות פרק ב', עיתונאית ויוצרת תוכן בתחום משפחה ומדריכת קבוצות הורים.

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יועצת משפחתית ומדריכת הורים במשפחות משולבות (משפחה בה לפחות לאחד מבני הזוג יש ילד/ים ממערכת יחסים קודמת); מייסדת ומנהלת שותפה במיזם "ילדים לפני הכל" - תמיכה, הדרכה, ידע וסיוע לילדים ומשפחות במעברי גירושים ומשפחות בפרק ב' ולאנשי מקצוע. בעלת עמוד הפייסבוק "משפחה משולבת"; עיתונאית ומיצרת תוכן למשחקים שוברי שיגרה בתוך המשפחה בחברת happy days והכי חשוב, כי מכאן הכל התחיל - אמא במשפחה משולבת עם ארבעה ילדים, כלב וחתול.