כך תציבי גבולות לילדיו, גם בלי להפוך לאמא החורגת מהגיהנום
האם להעיר על הבגדים המפוזרים בבית, מה עושים כשאביהם מפחד שגבולות יגרמו להם לא לבוא אליו ואיך בונים קשר? סיגל קפלן, יועצת למשפחות בפרק ב', מסבירה
"אני לא מסוגלת יותר", היא אומרת לי בטלפון ומבקשת לתאם פגישה. "לא יכולה לסבול איך שהם מתנהגים ולא סובלת עוד יותר את העובדה שהוא לא שם להם גבולות. זה פשוט לא מפריע לו. אני רגע לפני לוותר לגמרי על הקשר שלנו".
היא ללא אוויר והוא ללא מילים
חגית הגיעה אלי אחרי שנה מאתגרת של חיים משותפים עם מי שהיא מכנה "אהבת חייה". אהבת חייה הגיע עם ילדים. לחגית אין ילדים משלה. "שלא תביני לא נכון", היא אומרת לי בנוכחותו. "לא היה ולא יהיה לי עוד אחד כמו אודי".
הצרות הגיעו אחרי שהם עברו לגור יחד. "הוא לא שם להם גבולות. הם עושים מה שהם רוצים, מסובבים אותו על האצבע הקטנה ואני רואה את זה ומתכווצת. בסוף יוצא שאני הרעה, כי אני מעירה". אודי יושב בשקט, מקשיב לחגית, וניכר עליו שזו לא הפעם הראשונה. השיחות האלו הם חלק מההווי הזוגי שלהם. אין ספק שהטון והעוצמות שמתלווים לזה הן גרורות שמשתלטות על כל חלקה רומנטית.
ביקשתי מהם להגיע יחד. אני בדרך כלל מבקשת מזוגות לבוא יחד מהסיבה הפשוטה שהם שניהם נמצאים במקומות אחרים של רגש ומעמד בתפקיד ההורי / סמכותי בבית. רגש לילדים, רגש למקום שלי במערך המשפחתי, רגש לעבר וההיסטוריה של כל אחד.
<<<< לפרק נוסף במדריך להורים במשפחה משולבת: מה אומרים לילד כשמתגרשים? >>>>
"נמאס לי שאני צריכה לבקש ממנו שיגיד להם להשאיר אמבטיה נקייה אחרי שהם מתקלחים. אני לא צריכה להרים את התחתונים המלוכלכים שלהם ונמאס לי שהם לא מרימים את האסלה כשהם משתינים ושבשעה תשע בערב, שזה הזמן שלי ושלו", היא ממשיכה, כמעט בלי לנשום, "הוא עוד מרשה להם לשבת בסלון ולראות 'נינג'ה ישראל', אז בסוף אני מתעצבנת ויוצא שהם כועסים עלי".
אודי שישב לצדה והקשיב, אמר להגנתו, שהוא דווקא כן אומר להם, "אבל דברים לא קורים ביום אחד ובסך הכל פעמיים קרה שהם השאירו תחתונים זרוקים ואחרי שהערתי להם הם הרימו". לפעמים הם שוכחים ולפעמים הוא לא רואה. אחרי שהם התווכחו על "מי צודק" ו"כמה פעמים קרה ש..." יצא המרצע מן השק של אודי: "אני לא יכול להעיר להם אם את מעירה. הם בסוף לא ירצו לבוא".
קודם כל – בנו קשר חיובי
תלאות הדרך בשילוב זוגיות עם ילדים ממערכת קודמת מעמידות את בני הזוג לא פעם במה שהם תופסים "דרך ללא מוצא". חגית הגיעה אל הבית עם תפיסת עולם וערכים שלה בנוגע ל'איך בית צריך להתנהל' ואודי הגיע עם נורמות והרגלים אותם גרר מהבית הקודם יחד עם הילדים. הבעיה היא לא כשהערכים לא תואמים, אלא הדרך בה אנו מפרשים את חוסר היכולת של השני להתאים את עצמו לערכים שלי.
בין בני זוג ללא ילדים הסינרגיה הזו מתרחשת בטבעיות כשהילדים מגיעים לעולם, אבל כשהילדים מגיעים עם בן הזוג, הטמעת כללים חדשים באה עם חוויות של שינויים. אם עד עכשיו הילדים נהגו לצפות בטלוויזיה גם בתשע בערב ועכשיו הסדר משתנה, זה מבחינתם הרעה בתנאים שמתקשרים עם כניסת הדמות החדשה לחיים. והמסקנה ההרסנית היא ש"מאז שחגית ואבא שלי גרים יחד, דברים לא טובים קורים לנו". זה לא הוגן עבור חגית ובטח שהמסקנה לא תורמת לאווירה המשפחתית החדשה.
העמדה של חגית בחזית כמי שזקוקה לאוויר ולהתחשבות גם בצרכיה, פוגעת בפוטנציאל שלה ליצר קשר עם הילדים ותורמת למתח הזוגי. בהיעדר קשר טוב, כל מסמר מייצר פטיש. כדי שמישהו יקשיב לך, הוא צריך קודם כל להשתכנע שאתה בעדו. כל שינוי דורש זמן הסתגלות ולא תמיד יתקבל בהתלהבות. אחרי הכל, הם רוו משינויים.
לכן, הורים ביולוגיים – התפקיד שלכם הוא לתווך, להטמיע ולאכוף את הכללים שהחלטתם יחד - לאט, בחום ובסבלנות. וכן, זה דורש עירנות מצדכם, שאינה יכולה להישען על תירוצים כמו, "אני לא רואה את זה", "זה לא מפריע לי".
ואתם, הדמויות הלא ביולוגיות, קחו אוויר, אל תתפתו לקחת את המושכות של החינוך, גם אם הדברים לא קורים בקצב שאתם שואפים לו. אתם עלולים לשלם על כך בפגיעה ביחסים. מחיר גבוה מדי, שישאיר אתכם מרוקנים. תתפנו למשימה הראשונה החשובה ביותר בכל מערכת יחסים - ביסוס קשר חיובי.
סיגל קפלן , מדריכת הורים והורים במשפחות פרק ב', עיתונאית ויוצרת תוכן בתחום משפחה ומדריכת קבוצות הורים.
