עיצוב
ערוצים
העיצוב משווייץ, החומרים ממוחזרים, והעובדים מנסים לצאת ממעגל הזנותטבאה ומתיאס אופליגר הקימו בציריך מרכז תמיכה לגברים ונשים במעגל הזנות, וכשבאו לארץ החליטו להקים עסק חברתי לייצור רהיטים, שיספק גם מענה כלכלי למצוקהלהמשך קריאה...
צילום: ינאי דיטש
שולחן שמיוצר ממשטחי העמסה שמוחדשו. הרהיטים נמכרים תחת השם AIR- Act.Inspire.Restore
העץ הנדיב: למה לעבור דרך מנסרה כשאפשר לגדל עץ בצורת כיסא?ברגע הראשון הרהיטים של המעצב הבריטי גאווין מונרו נראים כמו מוטציה, אך למעשה הם ידידותיים לסביבה. את אורך הרוח הנדרש לצמיחתם למד בילדותו, כשהיה נתון בסד בעצמו

ברגע הראשון הכיסאות של המעצב הבריטי גאווין מונרו (Gavin Munro) עוררו בי סלידה. הם נראו לי כמו מוטציה של הטבע. כשהבנתי שמה שאני רואה הוא עץ שגידלו אותו בצורה של כיסא הרגשתי חמלה. מאוחר יותר, כשהתוודעתי לסיפור ולהקשרים שמאחוריו, הרחיבה ההתפעלות את לבי.

הרהיטים הבוטניים של מונרו כוללים גם מנורות, שולחנות, מראות וספריות. הוא בוגר לימודי אמנות ועיצוב רהיטים, שעבד כמתמחה אצל נגר אומן. שנים עסק בנגרות אקולוגית, עד שהגיע לרעיון יוצא הדופן שבו שילב בין גידול העץ ועיצוב הרהיט, כדי להפוך אותם לתהליך אורגני אחד.

להמשך קריאה...
בלי ברגים: עבודת נגרות מסורתית בעידן של רהיטים לשימוש קצר מועדבבית הספר ''עץ לדעת'' שבגליל המערבי מלמדים איך עושים רהיטים שמחזיקים עשרות שנים. עקרונות התפיסה הם עבודה עם עץ מלא בלבד, ללא ברגים ולכות, בכלים ידניים שמכינים לבד

תערוכת הבוגרים של בית הספר לנגרות מסורתית "עץ לדעת", שהוצגה לזמן קצר ב"נוה שכטר" בתל אביב, היא הזדמנות ראויה להוציא מהמגירה פוסט שכתבתי עליהם לפני כמה חודשים, בימים קרירים יותר. בית הספר נמצא בין הרים ושדות, בקיבוץ בית העמק (מצפון לעכו). שני נגרים צעירים הקימו אותו: נתן ונטהוף ואורן פייגנבאום. אולי זה קסם היציאה מהעיר, אולי הנוף הפסטורלי ואולי המראה הסקנדינבי-משהו של השניים; אולי זו הדלת האדומה שקיבלה את פניי. כך או כך, הרגשתי שהגעתי לממלכה קסומה שאינה קשורה לעולם הנגרות שהכרתי.

etz_ladaat_woodworking_20

דלת כניסה אדומה. את כל המקום בנו ונטהוף ופייגנבאום במו ידיהם.

להמשך קריאה...
בדואר חוזר: מעילי הגשם שטיילו בעולם ונתפרו משקי דואר שנזרקואמנית המיחדוש בריג'יט קרטייה, מעצבת הבית של חירייה, הוקסמה מהחומר החזק והגרפיקה הצבעונית של שקי דואר משומשים, ותפרה מהם מעילים ''שמספרים את סיפור הכפר הגלובלי''

בריג'יט קרטייה היא אחת מאושיות המיחדוש המקומיות: היא בוגרת אקדמיית ה"בוזאר" בפאריס, מעצבת ואמנית הבית של המרכז לחינוך סביבתי בחירייה, בעלת יצירתיות חסרת גבולות ויכולת להפוך פסולת לזהב. חלקכם אולי זוכרים אותה ממיצב האופניים שהוצג בביאנלה בבת ים לפני כמה שנים, ואתם יכולים לפגוש את עבודותיה בחלל הכניסה המרשים של מרכז המבקרים בחירייה. עכשיו היא משיקה מעילים טרנדיים, שעשויים משקי דואר משומשים:

upcycle_post_4

upcycle_post_8

upcycle_post_9

הרעיון עלה במוחה כשטיילה באתרי פסולת והבחינה בחומר הגלם הזה. שקי הדואר מטיילים בעולם ויוצאים משימוש כשיש בהם חורים. החומר שממנו הם עשויים חזק מאוד, וכמעט שאינם קרועים או מלוכלכים.

להמשך קריאה...
לרקום זכוכית: כך הפכו עשרות מבחנות שנופחו ביד לשושנה קלאסיתעינב מקורי נמשכת לחום התנורים ובחרה באמנות הזכוכית, שאותה תרגלה במשך 7 שנים בקנדה. מיכל ויטל צפתה בתהליך היצירה של העבודה שמוצגת בתערוכת הזכוכית במוזיאון א''י

לסדנה של עינב מקורי הגעתי ביום הכי מתאים בשנה: ביום הסערה הגדולה, עת כולם הסתגרו בבתיהם. אני צלחתי נסיעה בברד כבד, אבל זה השתלם לי. בסדנת הזכוכית של מקורי, "Artyfactory'', יש ארבעה תנורים שעובדים סימולטנית בחום של 500 מעלות - כך שקר לא היה לנו. מי שלא ידע טעמם של קרואסונים מחוממים על תנורי זכוכית כשבחוץ 4 מעלות לא ידע פחמימה מנחמת מימיו.

רציתי ללמוד על ניפוח זכוכית, והפרויקט שעליו עמלה מקורי לקראת תערוכת זכוכית ישראלית 2015, שנפתחה בשבוע שעבר במוזיאון ארץ ישראל, סיפק לי הצצה נדירה בתהליך.

glassblowing_14

הסקיצה לעבודה המוצגת במוזיאון ארץ ישראל

glassblowing_13

פרט מתוך העבודה.

להמשך קריאה...
לפעמים כדאי להרים מהרצפה: קובי סיבוני הופך זבל ליצירות מרושתותבמקרה של סיבוני, הזבל של האחר הוא באמת אוצר: מימי ילדותו הוא אוסף חלקי פלסטיק חסרי שימוש וחוטי ברזל זרוקים, ואותם הוא מלפף יחד לכדי פסלים וכלי קיבול עדינים

כשנכנסתי לסטודיו של קובי סיבוני בקיבוץ לוחמי הגטאות, הדבר הראשון שעלה בדעתי היה היוצר האמריקאי ארון קריימר. השילוב שבין חומר גלם שאפשר למצוא ברחוב ובין יכולת קראפטית מרשימה תמיד מרגש אותי.

Tzakahot_s

תחילת הדרך: סדרת ה"צלחוט", שסיבוני יצר במסגרת פרויקט הגמר שלו בבצלאל (2011). צילום: ליאור חורש

upcyclish_koby_sibony_11

שולחן העבודה של סיבוני, בסטודיו שלו בקיבוץ לוחמי הגטאות. צילומים: מיכל ויטל אשרת

upcyclish_koby_sibony_12

סיבוני הוא יליד חיפה, שנישא לבת הקיבוץ

הסטודיו של סיבוני ממוקם בקיבוץ לוחמי הגטאות, והקשר לצייר משה קופפרמן, שהיה בן הקיבוץ, תלוי שם באוויר.

להמשך קריאה...
אל תפספסו: הקסם המדיטטיבי העתיק של הפסיפס. חוויות של תלמידה חדשהמיכל ויטל נדרשה לתקן שולחן מוזאיקה מתפרק שעמד בחצר המשפחה, ונשאבה לסדנה של עדנה שגב, שגזלה ממנה לא מעט שעות אך העניקה לה שקט

את הרומן שלי עם פסיפס התחלתי בזכות שולחן מוזאיקה שהיה בחצר המשפחה במשך העשור האחרון, חשוף לפגעי הזמן. העץ קצת נרקב והאבנים החלו להתפרק, אז החלטתי לעשות מעשה ולטפל בו לעת זיקנה. הודעתי בקבוצת הסדנאות בפייסבוק שאני מחפשת סדנת פסיפס, וכך - ובהסכמה גורפת של המשתתפים - הגעתי לסדנה של עדנה שגב.

mosaic_workshop_8

השולחן המשפחתי מגיע לטיפול בסדנה של שגב. צריך לשחזר חתיכות שנפלו

mosaic_workshop_27

עדנה שגב על עמדת הרובה אצלה בסטודיו בגבעתיים. צילומים: מיכל ויטל אשרת

mosaic_workshop_25

משתתפות החוג בפעולה, מבעד להמון שברי קרמיקה.

להמשך קריאה...
האופניים הפכו לשולחן, המאוורר הפך למנורה, ואפילו הסיפולוקס קם לתחייהאיל רגב אוסף חפצים מכל הבא לפח ויוצר מהם פריטים שמוצגים בתערוכה חדשה

במתחם ''הום דיזיין'' שבנתניה מוצגת החודש תערוכה חריגה על רקע נוף הפריטים החדשים שבחלונות הראווה מסביב: גופי תאורה (בעיקר) ופריטים נוספים שיוצר איל רגב מחפצים משומשים, בסדנת היצירה שלו בגבעת ברנר.

רגב חזר לארץ ב-2008, אחרי 20 שנה בפלורידה שבארצות הברית, שם התפרנס משמאות נזיקין בנדל"ן ובמקביל עסק בפיתוח מוצרים שונים. כך, למשל, היה לו רעיון להפוך את ראש המקלחת לדו-ראשי, כך שיוכל לשטוף את ראשי הילדים בלי שהסבון ייכנס להם לעיניים. רגב גילה שהחלק היזמי בתהליך הוא מורכב וארוך, אך את החלק היצירתי שגילה בעצמו החליט שהוא רוצה לפתח.

להמשך קריאה...
מהזבל לאור הזרקורים בלוס אנג'לס: הרהיטים הממוחזרים של אמיר רווהכבר 20 שנה רווה אוסף ברחובות רהיטים ישנים, נכים ושבורים, ומחבר ביניהם ליצירות חדשות, ספוגות בזכרונות מבתים קודמים. השבוע הם יככבו במופע מחול טרנדי ובגלריה ''Think Tank''

אמיר רווה (נגריא), הוא ללא ספק אחד מעמודי התווך שלי ב-upcyclish, אך טרם יצא לי לספר עליו כאן ב-Xnet. רווה יוצר רהיטים מחתיכות של רהיטים ישנים שהוא אוסף ברחוב, ותערוכה שהוא פותח השבוע בלוס אנג'לס תחת השם all/most סיפקה לי תירוץ טוב לכתוב עליו דווקא עכשיו. מדובר בשיתוף פעולה עם הרקדנית והכוריאוגרפית דניאל אגמי, שיצירתה ''Queen George'' (של קבוצת Ate9 Dance) נחשבת לאחד המופעים החמים בסצנת התרבות ב-.L.A. רהיטיו של רווה ישמשו כתפאורה למופע, יוצגו על הבמה וגם ב-Think Tank Gallery - ואחרי ההופעות יועמדו למכירה פומבית.

להמשך קריאה...
אשת הברזל: מעצבת שמלות הכלה שהחליטה לפסל כלבים משרשראות אופנייםנירית לבב עזבה עסק משגשג כדי ליצור בחומרים חדשים, ועברה מתפירה לרתכות. היא מכינה כלבים ויצורים אחרים משרשראות אופניים ישנות, שעונים ומנעולים מקולקלים

בפעם הראשונה פגשתי בנירית לבב בשלהי שנות התשעים, כשעבדתי כמעצבת גרפית בקטלוג "מתחתנים". האגדה מספרת שלבב, אז מעצבת שמלות כלה, היתה הלקוחה הראשונה של הקטלוג.

nirit_levav_8

לבב בפעולה, בסדנה שלה. עזבה קריירה כמעצבת שמלות כלה, לטובת פיסול בברזל. צילום: רן ארדה

בפעם השנייה פגשתי אותה לפני שנתיים. שתינו היינו בסיבוב השני של חיינו המקצועיים: אני סגרתי סטודיו לעיצוב גרפי והתחלתי לכתוב את אפסייקליש, ולבב עשתה צעדים בטוחים בפיסול. לאחר שנים רבות של ניהול מותג שמלות כלה מצליח, היא הרגישה שהיא מתגעגעת ליצירה. היא הסבירה לי שבעיצוב שמלות כלה "היצירה היא חלק קטן מאוד.

להמשך קריאה...
מעצבת גרפית, מייסדת ושותפה לשעבר בסטודיו become. מגדלת שניים ומטפחת זוגיות עם (ה)אחד. בעלת תשוקה אין סופית לעיצוב וכבוד גדול לאמא אדמה. מכל האהבות הללו התחלתי לכתוב את הבלוג upcyclish, שמציג פרטי עיצוב וריהוט מהזווית האקולוגית ובנימה אישית.
''חדש חדיש ומחודש'' הינו בלוג נוסף, העוסק בנקודות החיבור שבין סביבה ועיצוב. הוא טועם מהטרנד הגלובלי של עיצוב ירוק, בנושאים כמו עיצוב בר קיימא, מיחדוש (upcycle), חפצים ישנים שזוכים לחיים חדשים, עשה זאת בעצמך (D.I.Y), מיצגי קראפט, מיזמים קהילתיים, עיצוב מחומרים מתכלים ומתחדשים, טכנולוגיות אקולוגיות חדשניות וכד’.