"זה היה במוצאי שבת", מספרת יעל. "הוא נכנס למטבח בעשר בלילה, אחרי שכבר גמרתי לנקות וחימם לעצמו אוכל. הוא השאיר הכל בכיור ונעלם בתוך החדר שלו. זה ממש עיצבן אותי, אז נכנסתי ואמרתי לו שנמאס לי שהוא משאיר כזה בלגן אחריו תמיד וביקשתי ממנו שינקה את המטבח. אמרתי לו גם שהוא לא עושה כלום בבית ושהמינימום שהוא יכול לעשות זה לנקות אחריו, אז הוא צעק עלי בחזרה, 'זה ממש לא נכון. אני כל הזמן עושה!'"
חוסר אונים הורי
הוויכוח בין יעל לדור, בנה המתבגר בן ה-15, יכול היה להשמע כמו עוד אחד מהצמתים האלה שהורים למתבגרים נקלעים אליהם לא פעם ותוהים "לאן עכשיו", אבל נקודת המפנה הייתה כשפתאום דור התפרץ עליה בשטף: "את כל הזמן מנדנדת לי. את לא מבינה שהחיים שלי דפוקים לגמרי? הגירושים שלכם הרסו לי ת'חיים", ואז, היא אומרת. "הוא פרץ בבכי".
העיניים של יעל החלו לדמוע. "הייתי בשוק", היא אומרת. "פשוט חוסר אונים מוחלט".
יעל ואביו של דור התגרשו לפני שנתיים ודור חלק את הזמן שלו בין שני בתים הנמצאים במרחק שני רחובות אחד מהשני. יעל הייתה אומללה מאוד בנישואים האלו והיא זו שיזמה את הפרידה. לאחרונה, פגשה מישהו ואפילו עדיין לא הפגישה בינו לבין דור.
<<<< הפרק הקודם במדריך למשפחות משולבות: כך תציבי גבולות לילדים שלא שלך >>>>
"דור", היא שאלה אותו אחרי שנרגעה קצת. "אתה באמת מרגיש שהגירושים הרסו לך את החיים?"
"כן", הוא אמר. "אני כל הזמן צריך לעבור מבית לבית, אין לנו הרבה כסף עכשיו, אני צריך לוותר על הרבה דברים שהיו לי קודם וכן, מבאס אותי שאנחנו יותר לא משפחה. ועכשיו גם החבר הזה שלך יתחיל לבוא לפה וזה ממש לא מתאים לי".
"הייתי משותקת", היא אמרה. "לא ידעתי מה להגיד. את עומדת מול מתבגר, 'חמור גדול', בן 15, שנשבר מולך ומאשים אותך שהרסת לו את החיים. יותר מזה, שאת שמה את האושר שלך לפניו, כי את ממשיכה הלאה".
יעל הייתה מוצפת ייסורי מצפון ורגשות אשם וכבר הרהרה בינה לבין עצמה על הרעיון לוותר על זוגיות כרגע ולהתמסר למטרת "האושר" של בנה. "איך בדיוק?" שאלתי. "תחזרי לחיות עם אביו?" היא פקחה עיניים גדולות ואמרה, "חס וחלילה".
רחמים וחמלה מחלישים אותם
ללא ספק, אחד הרגעים המאתגרים של הורים גרושים זה המעמד הזה בו הם עומדים מול ילדים שמטיחים בהם ללא רחם את המשפט "הרסתם לי את החיים". הורים שגם כך מתמודדים עם השלכות הפרידה על כל תחומיה, מוצאים עצמם מוצפים רגשות חרטה וחמלה על הסבל שהם גרמו לאנשים שהם חפצים ביקרם.
אבל נחשו מה? זה בדיוק מה שהילדים רוצים. נכון, הגירושים שלכם והשינוי שחל בחייהם בעקבות זאת, הם משבר הדורש מאגר של אופטימיות ואמונה בתהליך ההסתגלות. מאגר שהם חסרים בו. הם לא היו שותפים להחלטה ולמערך השיקולים שהוביל אליה. הם עלו על הרכבת הזאת בסוף, כשאתם כבר עברתם שלב של עיבוד ולכן הם תמיד יהיו כמה שלבים אחריכם בתהליך ההסתגלות. לכן המילים הקשות והחודרות אומרות דבר אחד - קשה לנו עם השינוי. הם עדיין לא שותפים לאותו חזון שלכם כשאתם קיבלתם החלטה.
הקושי הוא קושי אמיתי והאמירה שלהם יושבת על כאב אמיתי. הם נפרדים מהמשפחה שהייתה להם. ומאחר ואין להם שליטה על השינויים, הם מוטרדים מאוד מכל התרחשות חדשה וההשפעה שלה על חייהם. עם זאת, רחמים וחמלה רק יחלישו את הכוחות שלהם ויחזקו להם את התפיסה שאכן חייהם נהרסו.
אז תנו לי להרגיע אתכם - לא הרסתם להם את החיים. פרופ' תמרה אפיפי מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטת קליפורניה, שחקרה את התמודדות ילדים עם אתגרים המתרחשים במרחב המשפחתי, חשפה שהמסקנה הכי חשובה שמצאה היא שסכסוך הורים משפיע יותר על ילדים מאשר אקט הגירושים והוא זה שישליך על תפקודם.
"ילדים שהוריהם רבים הרבה ונשארו עדיין נשואים הם הילדים שסוחבים איתם הכי הרבה בעיות רגשיות ועם הכי הרבה קשיים לבסס מערכת יחסים זוגית בבגרותם. לא הילדים שהוריהם בהכרח התגרשו. זה לא הגירושים, אלא הדרך בה ההורים מתקשרים ביניהם".
אז בפעם הבאה שהילדים שלכם ינעצו את סיכות הוודו בחלקים הכואבים של נשמתכם, קחו אוויר, שאלו את עצמכם אם המודל הזוגי של הורים בקונפליקט בתוך בית הוא המודל הנכון עבורם או המודל של הורים שלוקחים אחריות על אושרם, ממשיכים הלאה, בונים זוגיות חדשה, תוך הבעת כבוד למקומו של ההורה הביולוגי השני בחיי ילדם. תביעו אמפתיה לקושי, אבל אל תתנו לזה לערער לרגע על הבחירה שלכם בזכות לקיים זוגיות מאושרת. זהו מודל מלא תקווה ואופטימיות שהם ידעו להעריך בהמשך.
סיגל קפלן, מדריכת הורים והורים במשפחות פרק ב', עיתונאית ויוצרת תוכן בתחום משפחה ומדריכת קבוצות הורים.
