אדריכלות
סטריט ויו
שנת הקורקינט השיתופי: קווים לדמותה של מגיפה דו-גלגליתהם פזורים ברחובות זמינים וזולים; מצפצפים על חוקי התנועה; מסכנים ומסתכנים; מעוררים מחאה אך כובשים את הלבבות. מסע רגלי בעקבות הרוח, הציפור והלייםלהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
השיטפון: זה לא רק שני גלגלים, לוח עמידה וסוללה נטענת, זו רוח הנעורים שטסה ברחובות העיר
עיר שחורה: מי מחק את דרום תל אביב מחגיגות 100 שנה לבאוהאוסהעיר הלבנה, שתחגוג הערב ברוב טקס 100 שנה לביה''ס המפורסם, נגמרת בדרך יפו. ומה עם הבתים המרהיבים בפלורנטין, למשל? תכירו אותם, לפני שגם הם ייעלמולהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
הסגנון הבינלאומי חוגג בבניינים לשימור בפלורנטין. רחוב הקישון 60 פינת פלורנטין 32. המאפיינים המובהקים של הסגנון בולטים למרות ההזנחה: חלון "טרמומטר", מרפסות מעוגלות, "מצחיות" בטון מעל החלונות
אף תחפושת ברחוב לא תסתיר את סיפור הבחירות האלה: גזענותמה יזכרו הרחובות של פלורנטין ממשלת נתניהו האחרונה? את התפשטות הגזענות הם לא ישכחו. הם רואים אותה יום יום. ובינתיים, בפורים, מתחפשים לטראמפלהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
מצב הרוח לא משהו. עבודה של TAG# עם תוספת ביד חופשית. בסמטה מרחוב מסילת וולפסון, 19 בינואר 2019
הכל נכון, או הכל פייק? הוויכוח ברחובות פלורנטין ניטש במלוא עוזועם ובלי קשר לבחירות, מלחמות הגרפיטי סביב דמותו של נתניהו לא פוסקות. המתנגדים מחזירים אליו את משפטי המפתח שלו כבומרנג, והתומכים - בעיקר מוחקיםלהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
פאנקיסט ברחוב פרנקל. מחאה בהשראת הסקס פיסטולז, בחתימת M. Blick
הכתום היום כתום יותר: ככה זה כשאפשר לזרוק אופניים ברחובלא רק אופניים חשמליים: את המדרכות העירוניות רוויות המפגעים כובשים בימים אלה עוד ועוד אופניים סיניים וקורקינטים אמריקאיים חשמליים, שנכנסו לארץ ללא הסדרהלהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
הגלגלים הכתומים בכל פינה. האופניים השיתופיים הסיניים, המופעלים באמצעות אפליקציה סלולרית, כבשו בתוך זמן קצר את לבבות המדוושים ומצליחים להרגיז את הולכי הרגל. האם הנוחות תנצח?
לחייך, יפתי, אחותי הקטנה: כבודו האבוד של השיר "סורו מני"שכחו אותי ברדיו: איך קרה שכמעט איש ממבצעי הלהיט הגדול הזה לא שר במדויק את המילים המקוריות שלו, ואיזו מחאה מובלעת מאז 1975 בביצוע של להקת צלילי הכרם להמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
סורו, סורו מני, יגון, קדרות ומחשבה. מילים של אלכסנדר פן על קיר ברחוב 4 בפלורנטין, 15 במאי 2016
שכונה פח: איך ניקו את פלורנטין? לקחו לתושבים את פחי האשפהכדי לשפר את חזות השכונה הצפופה ביותר בת''א, החליטה העירייה לסלק את פחי האשפה. איפה זורקים את הזבל? גם התושבים לא מבינים, והבלגן חוגגלהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
יום אחד נחתה ההוראה: פחי האשפה הירוקים יסולקו מהמרחב הציבורי. אז לאן זורקים את השקית? לא פשוט
השכן שלא ישן: לא חייבים יזמי נדל"ן כדי לחולל התחדשות בבניין מוזנחבזכות שני דיירים ובסיוע ''עזרה וביצרון'' שופץ בניין מגורים בפלורנטין באופן יסודי ומוקפד. "האתגר הגדול", אומר שגיא אור, מוביל השיפוץ, "היה להתגבר על האדישות"להמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
שגיא אור יזם והוביל את השיפוץ של בניין מגוריו, בפינת הרחובות פרנקל והשוק בפלורנטין, כשהמרפסות החלו להתפורר. השיפוץ היסודי והגימור הקפדני מעניקים לסביבה תחושת התחדשות לא פחותה מזו שמעניק בניין חדש
ריח של מהפכה: תושבי פלורנטין יתכננו בעצמם את הפארק השכונתימעקב Xnet: חניון אליפלט הוא השטח הפתוח האחרון בשכונה הצפופה בת''א. אחרי מאבק תושבים, אמור להפוך לפארק בן כ-5 דונם. הביצוע - מפתיעלהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
כאן יקום פארק. היום זהו חניון אליפלט, שנמצא ברחוב אליפלט (בין דרך יפו לרחוב סלמה), בין פלורנטין למושבה האמריקאית בתל אביב
מקלדרון לקלדרונה: אב ובת בחלל אחד. הוא חרט, היא תכשיטניתלשנות ולהשאיר אותו דבר. זה האתגר שעמד בפני מעצבת הפנים נטלי קחן-בכר, שהתגייסה לשילוב תצוגת תכשיטים עכשוויים בבית מלאכה מכני ותיקלהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
מאחורי דלת הטורקיז ברחוב שטרן 9 בפלורנטין יש סיפור משפחתי שמתחיל ב-1934. (לסנטה קלאוס שלצדה אחראי אמן הרחוב TAG#)
מתגוררת בפלורנטין ומצלמת יום יום ברחובות השכונה. פעם היא היתה עיתונאית.

"שכונה היא החלק בעיר, שאפשר לנוע בו בקלות ברגל, או במילים אחרות, אם להתחכם, החלק בעיר, שאין צורך ללכת אליו כי הרי כבר נמצאים בו" (מתוך "חלל וכו: מבחר מרחבים", הוצאת בבל, תרגום: דן דאור ואוולין עמר). 

***

שנים חלפתי ברחובות שכונת מגורי, אבל רק בסוף ספטמבר 2011 התחלתי לראות אותם. בעקבות אסון משפחתי, התחלתי לשוטט. יום יום, במשך שעות. להסתובב, להתבונן, וגם לצלם. בהתחלה בעיקר גרפיטי. עוד ועוד ציורים, כתובות, סימנים שהשאירו אחרים. לאט לאט המבט התרחב והצטמצם. התרחב לבניינים ורחובות, הצטמצם לפיות מרזבים ושברי מדרכות. בחודשים שחלפו, נאספו ונאגרו אצלי אלפי צילומים, שהתבוננות חוזרת בהם מזהה דפוסים, מגלה תופעות, מעלה שאלות. הבלוג עוסק בהן. וגם בחולף ובמתקלף, באקראי ובארעי, בתרבות הרחוב הדינמית והעשירה של שכונה אחת, פלורנטין, בדרום תל אביב. 

***

איך מכירים שכונה? מה יכול לייצג אותה? האם אפשר לתאר אותה בלי להתייחס לתושביה? למה כן  מתייחסים? על מה נעצרת העין? האם היא נוטה להתעכב על השבור והפגום או על השלם היפה? מה ערכו התיעודי של קטע קיר או חלון ראווה בודד? האם הוגן לחבר בין ציור מרחוב מרכזי לברז כיבוי בסמטה צדדית? נחוץ ריבוי או די בתמונה אחת מייצגת? חייבים להתייחס לקבוע? מה ערכו של המשתנה? האם החלקים מתחברים לכדי תמונה שלמה, או שהתמונה השלמה מתפרקת? אין תשובות. הבלוג מחפש אותן.

***

פלורנטין קטנה. רחוב העליה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו בצפון ודרך שלמה (סלמה) בדרום. מצפון לדרום חוצים אותה: נחלת בנימין, הקישון ואברבנאל. ממזרח למערב - לווינסקי, מטלון, וולפסון, פרנקל (בעבר עמק יזרעאל) ופלורנטין. ביניהם יש רשת של רחובות קצרים, סמטאות צרות והמון אוצרות והפתעות.
מדי פעם נסחפתי גם מחוץ לגבולות הרשמיים הללו, למעגל השני שמגיע עד שדרות הר ציון, רחוב שלבים, רחוב גת רימון ודרך קיבוץ גלויות.

***

הבלוג המצולם הוא מסע במקום שלא צריך לחפש בו כדי למצוא.