אדריכלות
סטריט ויו
מקלדרון לקלדרונה: אב ובת בחלל אחד. הוא חרט, היא תכשיטניתלשנות ולהשאיר אותו דבר. זה האתגר שעמד בפני מעצבת הפנים נטלי קחן-בכר, שהתגייסה לשילוב תצוגת תכשיטים עכשוויים בבית מלאכה מכני ותיקלהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
מאחורי דלת הטורקיז ברחוב שטרן 9 בפלורנטין יש סיפור משפחתי שמתחיל ב-1934. (לסנטה קלאוס שלצדה אחראי אמן הרחוב TAG#)
על שברים ולבבות שבורים: האבנים האלה מחוף העליה ביפו היו פעם ביתמעבר דירה מפלורנטין ליפו הוליד את התערוכה "דברים מהבית", שמציגה המעצבת שירי כנעני. היא לא חוששת להודות בפרדוקס שהיא חיה, או להזכיר את מה שמודחקלהמשך קריאה...
צילום: שירי כנעני
כנעני צילמה את השברים בסטודיו שלה, על מרצפות טראצו, שהן בעיניה סמל כל-ישראלי
בונים פה: מסע וירטואלי במעבדת פלורנטין לחקר ההתחדשות העירוניתעדכונדל"ן 2017: עשרות בניינים, מאות דירות, מחירים בשמים. טירוף הנדל"ן בשכונת פלורנטין וסביבותיה לא נעצר ומאיים להפוך את השכונה הייחודית לפרוור שינהלהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
הבניין החדש ברחוב לוינסקי 9, בתכנון דב קורן אדריכלים. לא קשור לקצה הרחוב השני שבו יש שוק הומה
הזלזול בנכים יורד מלמעלה: כמה קשה לתפעל שבלונה לסימון חניה? ברחובות שלנו קבלני צביעת התמרורים לא מצליחים לסמן חניות נכים באופן אחיד, והעירייה לא מקפידה על תחזוק ראוי. עם סימוני האוטו-תל, לעומת זאת, אין שום בעיהלהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
התפורר וקושט. מצבם העלוב של סימוני החנייה מהווה עוד הוכחה לאטימות ולזלזול הממסדי והחברתי במצוקתם של בני אדם המתקשים בניידות
חשבתם לפתוח עסק קטן בפלורנטין? מבחן שנתי: מה הצליח ומה נכשלשדרת החלומות השבורים: השכונה הקדחתנית ממציאה עצמה מחדש כל שנייה, הרצל משנה צורה, ועשרות חולמים מאבדים את המכנסיים. סיכום שנה פסימי-אופטימילהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
רחוב הרצל משנה תדמית. בהכללה גסה אפשר לומר שעל כל חנות רהיטים שנסגרת בקצה אחד, נפתחת חנות של סיטונאי אביזרים לסלולרי. מימין: חנות רהיטים שחוסלה. משמאל: אחת מחנויות האביזרים החדשות
הרצל אמר להרים בניין ולשים על כל דירה 900 אלף שקל במזומן ציפה קמפינסקי הלכה לראשונה בחייה לאירוע מכירת דירות, ושמעה כיצד יהפוך דרום רחוב הרצל (''גבעת פלורנטין'' הווירטואלית) לרמת אביב החדשה. אולי יום אחדלהמשך קריאה...
הדמיה: 3Ddesign, צילום: ציפה קמפינסקי
האדריכל שמעון מרמלשטיין תכנן את הבניין המקורי ברחוב הרצל 105 (משמאל) ואת השינוי העתידי שלא יותיר ממנו זכר. "אתה מלך השכונה", אמרתי לו. "נסיך", השיב לי, "כי את המלך הורגים"
שאגו בחורים כי מדברן: כולם שמו לב שיש לנו אבק וחול על האוטו?הרחובות שלנו מנוקדים היום בשאריות החגיגה המדברית הכי מיוחצנת בישראל: חולקים חוויות, מתגעגעים, מקללים ואפילו מסבירים למהלהמשך קריאה...
צילום: ציפה קמפינסקי
אבק דרכים בתלתליו. חוזרים משדה הקרב אל מציאות חיינו
פסטיבל הזמר של הרחוב כמו בכל תחנות השידור, הפארקים הציבוריים והמדשאות הפרטיות, גם ברחובות שלנו יום העצמאות הוא הזדמנות לכסות את התופעות והבעיות של ימי החול בשירים עבריים יפים
<
להמשך קריאה...
בעקבות תיבות הדואר האבודות: מדוע הן נעקרות מהרחוב? יומן מסעאל השירותים הציבוריים ההולכים ומתמעטים בחיינו מצטרף צמצום נוסף: תיבות הדואר האדומות שבקרנות הרחובות מסולקות מהם בקצב. כמה עולה התחליף?

זו בוודאי לא הבעיה הכי בוערת בשטח, ואין לי גם שמץ של מושג מדוע זה בכלל אכפת לי, ובכל זאת,

 

תיבת הדואר ההמומה ימים אחדים לפני שחיטתה. רחוב פלורנטין, 13 בנובמבר 2016
תיבת הדואר ההמומה ימים אחדים לפני שחיטתה. רחוב פלורנטין, 13 בנובמבר 2016

 

נדרכתי כשראיתי שתיבת הדואר האדומה נעלמה מהמקום הקבוע שלה ברחוב, והותירה אחריה:

 

רחוב פלורנטין, 19 בדצמבר 2016
רחוב פלורנטין, 19 בדצמבר 2016

 

ולא רק היא.

להמשך קריאה...
גוזמים הולכים: מכסחים את העצים בפלורנטין כמו בגני ורסאייום של גיזום עצים מהיר ועמוק הפך את השדרה היחידה בפלורנטין לקונדיטוריה. ויש אצלנו עצים שסובלים אפילו יותר

 

זה עץ או עוגה? שדרות וושינגטון, 5 בדצמבר 2016
זה עץ או עוגה? שדרות וושינגטון, 5 בדצמבר 2016

 

לא קל להיות עץ בתל אביב, וברחובות שלנו במיוחד. למשל שני עצי הדקל הגבוהים והיפים האלה:

 

כפר גלעדי פינת פרנקל, 7 ביולי 2013
כפר גלעדי פינת פרנקל, 7 ביולי 2013

 

עברו התעללות קשה. הם אמנם לא יכולים להתחרות בהתעללות שעוברת השקמה בת מאות השנים ברחוב מאז"ה, אבל גם להם חפירה מזדמנת של חברת כבלים:

 

כפר גלעדי פינת פרנקל, 3 בנובמבר 2016
כפר גלעדי פינת פרנקל, 3 בנובמבר 2016

 

קרעה את השורשים:

 

כפר גלעדי פינת פרנקל, 2 בנובמבר 2016
כפר גלעדי פינת פרנקל, 2 בנובמבר 2016

 

ולא רק הם.

להמשך קריאה...
מתגוררת בפלורנטין ומצלמת יום יום ברחובות השכונה. פעם היא היתה עיתונאית.

"שכונה היא החלק בעיר, שאפשר לנוע בו בקלות ברגל, או במילים אחרות, אם להתחכם, החלק בעיר, שאין צורך ללכת אליו כי הרי כבר נמצאים בו" (מתוך "חלל וכו: מבחר מרחבים", הוצאת בבל, תרגום: דן דאור ואוולין עמר). 

***

שנים חלפתי ברחובות שכונת מגורי, אבל רק בסוף ספטמבר 2011 התחלתי לראות אותם. בעקבות אסון משפחתי, התחלתי לשוטט. יום יום, במשך שעות. להסתובב, להתבונן, וגם לצלם. בהתחלה בעיקר גרפיטי. עוד ועוד ציורים, כתובות, סימנים שהשאירו אחרים. לאט לאט המבט התרחב והצטמצם. התרחב לבניינים ורחובות, הצטמצם לפיות מרזבים ושברי מדרכות. בחודשים שחלפו, נאספו ונאגרו אצלי אלפי צילומים, שהתבוננות חוזרת בהם מזהה דפוסים, מגלה תופעות, מעלה שאלות. הבלוג עוסק בהן. וגם בחולף ובמתקלף, באקראי ובארעי, בתרבות הרחוב הדינמית והעשירה של שכונה אחת, פלורנטין, בדרום תל אביב. 

***

איך מכירים שכונה? מה יכול לייצג אותה? האם אפשר לתאר אותה בלי להתייחס לתושביה? למה כן  מתייחסים? על מה נעצרת העין? האם היא נוטה להתעכב על השבור והפגום או על השלם היפה? מה ערכו התיעודי של קטע קיר או חלון ראווה בודד? האם הוגן לחבר בין ציור מרחוב מרכזי לברז כיבוי בסמטה צדדית? נחוץ ריבוי או די בתמונה אחת מייצגת? חייבים להתייחס לקבוע? מה ערכו של המשתנה? האם החלקים מתחברים לכדי תמונה שלמה, או שהתמונה השלמה מתפרקת? אין תשובות. הבלוג מחפש אותן.

***

פלורנטין קטנה. רחוב העליה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו בצפון ודרך שלמה (סלמה) בדרום. מצפון לדרום חוצים אותה: נחלת בנימין, הקישון ואברבנאל. ממזרח למערב - לווינסקי, מטלון, וולפסון, פרנקל (בעבר עמק יזרעאל) ופלורנטין. ביניהם יש רשת של רחובות קצרים, סמטאות צרות והמון אוצרות והפתעות.
מדי פעם נסחפתי גם מחוץ לגבולות הרשמיים הללו, למעגל השני שמגיע עד שדרות הר ציון, רחוב שלבים, רחוב גת רימון ודרך קיבוץ גלויות.

***

הבלוג המצולם הוא מסע במקום שלא צריך לחפש בו כדי למצוא.