לאחרונה המייל שלי מוצף בהודעות מהורים השואלים אותי מה לעשות בנוגע להפקות בת המצווה ובר המצווה הנוצצות והגרנדיוזיות בטירוף. התופעה ידועה. מספיק שיש בכיתה או בשכבה כמה תלמידים או תלמידות שמגיעים מבתים אמידים במיוחד וזה מתחיל: הפקות ענק נוצצות, המלוות בזיזוקים, שטיח אדום, מזנוני בופה וגורמה, המתאימים יותר לחתונה של אוליגרכים וכניסה מרשימה של חתן וכלת האירוע ממסוק / רכבת סוסים / דרקון יורק אש / עב"מים שחטפו אותם או נושאת מטוסים. המכנה המשותף מאוד ברור: כזה אירוע פסיכי עדיין לא ראיתם. וככל שזה יותר נוצץ ויותר מדהים ויותר בלתי נשכח, כך כנראה יהיה הילד יותר מאושר בהתאם לכלל: מי צריך להשקיע באושר עם אפשר פשוט לקנות אותו עם עושר?
הילד שלא היה לו
ישנם כמובן תלמידים שההורים שלהם לא מסוגלים להפיק אירועים יקרים להחריד בהתאם לרף הגבוה שהציבו ילדי העשירים ונוצר מצב בו רוב גדול של התלמידים פשוט מאבד את החשק. הם מפחדים שהאירוע עליו חלמו כל כך הרבה זמן, יחשוף בפני כולם את העובדה שבעצם ההורים שלהם עניים או לפחות לא עשירים כמו ההורים של הילדים שחגגו לפניהם. כך במקום שאירוע החלומות שלהם יהפוך אותם למאושרים, הוא גורם להם תסכול, כאב ובעיקר חששות חברתיים.
השבוע שמעתי על ילד שאחרי שחיכה וציפה ותכנן את חגיגות בר המצווה שלו, התחיל להבין ולעכל שהוא לא נמצא באותה רמה מבחינת הפקות היוקרה הנוצצות של חבריו לכיתה. להורים שלו, למרות ששניהם עובדים קשה בעבודות רגילות, אין את הכסף לממן לו ולחבריו לכיתה מנות גורמה שמסתכמות בעשרות דולרים למנה, שטיח אדום, בר מתוקים עשיר ומטורף עם מיליון סוגים וזיקוקי דינור שיוצאים מהתקרה ומשוגרים מהירח, היישר לפיו של החתן המאושר.
אז אותו ילד התחיל לחשוב האם שווה לו בכלל להזמין חברים לכיתה לבר המצווה שלו או שלמרות כל התכנונים והסכום שהוריו כבר חסכו ושמרו עבורו, הוא יהפך בעצם ללעג וחבריו ישימו לב להבדלים המטורפים בין הפקות הענק שלהם לבר המצווה הפשוטה והסולידית שההורים שלו מסוגלים להרשות לעצמם.
בסופו של דבר, החליט הילד לא להזמין אף אחד מחברי כיתתו ולעשות בר מצווה רק עם משפחתו וכך היום שהיה אמור להיות השמח בחייו, הפך עבורו לסיוט מתמשך. איפה החינוך לצניעות, לערכים ולסולידריות חברתית?
הילד שהיה לו ולמרות זאת החליט לחגוג בצניעות
ואז הגיעה אלי התגובה הבאה, מאמא ששיתפה אותי בחוויה מסוג אחר: "שלום, אבינועם. קראתי בכאב את הפוסט האחרון שלך על התלמיד שלא הזמין את חבריו לבר המצווה בגלל שהתבייש, ורציתי לשתף במקרה שקרה לי בכיתה לפני חודש. אחד מהתלמידים שלי מגיע ממשפחה אמידה מאוד. לאביו יש כמה מוסכים באזור חיפה, מעבר לעוד עסקים ומפעל מצליח במיוחד.
"למרות כל אלו, משפחתו של הילד, שידועה כעשירה באופן חריג, בחרה לעשות לו את בר המצווה באולם בית הכנסת בלבד. ציפיתי כבר להפקת ענק ולכן שאלתי בתמימות את אביו: האם אמור להיות עוד אירוע מעבר לאירוע בבית הכנסת? תשובתו של האב ריגשה והדהימה אותי:
"'אני יודע שלא כל חבריו של בני זכו במשאבים שיש לנו ולכן החלטנו בכוונה לקיים את בר המצווה באופן פשוט וצנוע. אני רוצה שאחרי, כל הורי התלמידים שאין להם, ידעו שאם המשפחה העשירה שלנו עשתה את בר המצווה באולם סולידי ולא התביישה בכך, אז גם הם יכולים'.
"אני חייבת לציין שהילד שלהם, למרות הבית האמיד מאוד ממנו הגיע, נחשב לאחד התלמידים הצנועים והשקטים שלי. אני מחנכת כבר שנים, אבל זו הפעם הראשונה בחיי שנתקלתי בתשובה כזו לגבי בר מצווה. אשמח שתשתף, כי חשוב לדעת שיש גם הורים כאלו.
אסתי ל', שכונת הדר, חיפה".
הילדים שחגגו יחד
לאחר מכן, הגיעה תגובה נוספת: "בשכבה של הבת שלי, ההורים החליטו לעשות אחרת: שלוש מסיבות בת מצווה מרוכזות, אחת לכל כיתה, כל אחת בעונה אחרת ובמיקום אחר (מועדון, בריכה וכד'). כל הבנות של הכיתה היו כלות השמחה באותו ערב וכל ילדי השכבה הוזמנו.
"כל אחד הביא סכום קטן, שעליו הוחלט מראש והכסף להפקת האירוע נגבה מראש, גם עבור אירועים אחרים שהיו באותה שנה. זו היתה שנה מלאת פעילויות וחוויות, בשיתוף כל ילדי השכבה וההורים. מי שרצתה, עשתה גם מסיבה קטנה למשפחה, אבל לא היו אירועים מפוארים כמו שנזכר בפוסט שלך".
ומדוע שמישהו שיש לו המון כסף יחשוב על ההשלכות ועל הרף הגבוה שהכסף שלו גורם לתלמידים שאין להם? חשבתי על כמה כסף הורים שופכים בכדי שהילדים שלהם יהיו מאושרים. לילדים שלכם מגיע הרבה יותר מהפקות השופוני של הבת מצווש. לפעמים הורים אינם מבינים שאין מתנה גדולה יותר לחיים ממתנת האכפתית וההתחשבות שהיו יכולים להעניק לילדיהם בחינם או אם היו "שופכים" קצת פחות. אם רק היו מסבירים לילד שלהם שלמרות שיש להם את כל היכולות הכלכליות לארגן אפילו טיול ליורדיסני לכל הכיתה, יש ילדים שאין להם וגם עליהם צריך לחשוב. זה הרי בדיוק העניין של הבגרות והלצאת מעצמי שהילד, שהפך לבוגר, אמור לקבל מבר המצווה ומה בעצם שווה עוד אפקט מרהיב מול דמעות חמות של ילד בן 13?
לפעמים פחות זה לגמרי יותר.
