מתי תצליחי להתחבר לבת שלו?
יש לך רק שבעה שלבים לעבור

לפני שנים רבות התייצבתי עם בטן של חודש שמיני במערכת עיתון ידוע בתל אביב. הצלחתי לחדור באיזו אמתלה לחדר העורכת (אני חושבת שזה היה "אני חושבת שיש לי ירידת מים") והכרזתי בדרמתיות "אני 'אמא חורגת'. אין לי מושג מה עושים עם זה ואף אחד לא מדבר על זה". עשור וחצי מאז אותו יום מכונן בחיי אני עדיין חושבת את אותו הדבר - אין מספיק ידע. והדבר היותר בעייתי הוא שרוב הזוגות במשפחות אלו, לרבות הלא ביולוגיים, מעדיפים לטאטא את הבלבול והרגשות המתסכלים מתחת לשטיח, כי... לכי לדבר עם מישהו שלא נמצא באותה חוויה על זה שהילד של בן זוגך הוא בלתי נסבל.

אז מה הפיתרון? או לנסות לשנות אחד את השני, כי משהו חייב להשתנות ועדיף שזה יהיה בן הזוג, כי תאכלס אצלו הבעיה. או להמשיך להתלונן, להתלונן ולהתלונן, כי בסוף משהו יקרה וגם אם לא, נתלונן על זה ששום דבר לא קורה. או לעזוב, כי שתי האופציות הקודמות לא עבדו.

מעטים מסתכלים למציאות הזו בעיניים ואומרים, "בואו נראה איך אפשר לקבל את הסיטואציה כנתון כזה שאנחנו לא מכירים ועם תמיכה ועזרה מקצועית - נחשב מסלול חדש". ידע זה כוח. זו לא סיסמא. רוב הזוגות באים עם הרבה חלומות ומעט הבנה לשילוב.

ד"ר פטרישיה פפרנאו, המתמחה במשפחות משולבות, מחברת הספר "Becoming A Stepfamily: Patterns of Development in Remarried Families" הציגה בספרה שבעה שלבים אותם עוברות המשפחות המשולבות בדרך לגיבוש. יש כאלה שעושות את זה מהר יותר ויש כאלה שפחות. ויש גם כאלה, והן לא מעטות לצערי, שלא זוכות לעבור אותם בכלל. אז תנו יד ונעבור אותן יחד וגם סביר שתזהו את עצמכם באחד מהם:

1. שלב הפנטזיה

השלב בו המבוגרים במשפחה מקווים לרפא את הכאב שיצרו הגירושים או מוות במקרה של אובדן אחד ההורים. בני הזוג חושבים שאם הם התאהבו אחד בשני, אז גם הילדים יאהבו את בני הזוג הלא ביולוגיים. יותר מזה, ההורה הלא ביולוגי מפנטז על הנישואים ועל התחברות לילדים דרך טיפול מסור בהם וההורה הביולוגי משלים את החלום בתקווה שהזוגיות החדשה תוריד מעליו קצת את עול הטיפול החד-הורי בילדיו. ולילדים? להם יש חלומות אחרים. הם ברוב המקרים ממשיכים לחלום באדיקות על איחוד מרגש של הוריהם הביולוגיים או דורשים יחסים בלעדיים עם ההורה שלהם.

2. שלב הטבילה

זה השלב בו חברי המשפחה החדשה מתחילים להבין שהדברים לא קורים כמו שהם תכננו ומתעמתים עם המציאות החדשה. איך זה יבוא לידי ביטוי? ההורה הלא ביולוגי עשוי להרגיש באופן לא צפוי רגשות שליליים וחזקים של קנאה, כעס, בלבול, תחושת כישלון ותחושה שהוא מורחק בעדינות אך בעקביות על ידי בן הזוג וילדיו. הביולוגי, לעומתו, ירגיש מעט פחות לא נוח, כי יש לו את תמיכת ילדיו. נכון, הוא אומנם ירגיש שמשהו לא עובד טוב, אבל לא ידע להבהיר מה, בעוד ההורה הלא ביולוגי ייטה לחשוב "זה בגללי".

3. שלב המודעוּת

עכשיו בני המשפחה מתחילים לתת שמות לרגשות הכואבים. מה שיכול לסייע לעבור את השלב הזה זו הבנה מצד ההורה הלא ביולוגי לגבי הקשר הבלתי אמצעי בין הורה וילד, שיסייע לו לזהות תבניות התנהגות ("אני מקנא לא בגלל שאני נוירוטי, אלא בגלל שאני זר"). גם ויתור על הפנטזיה של "משפחה גדולה ומאושרת" תאפשר להורה הלא ביולוגי לבצע משימה מכריעה בהתפתחות המשפחה – להיות פתוח להכיר טוב יותר את ה"זרים" במשפחה.

4. שלב הגיוס

בשלב הזה, המשפחה ובעיקר בני הזוג, מוציאים החוצה את הצרכים וההבדלים ביניהם. לעתים קרובות זו תקופה כאוטית עם מאבקים תכופים. הריבים יכולים להופיע גם על רקע שאלה כמו "מה עדיף - לחם לבן או לחם חיטה מלאה?" ובעצם הם ביטוי למאבקים בעקבות ויתורים או הפסדים ושינויים. מודעות לשלב הזה ויכולת אמפתית להבין שלא רק אני, אלא כל אחד בבית נדרש "לוותר" על משהו, הם שיסייעו לבני המשפחה לבצע את השינויים איתם ירגישו בנוח.

5. שלב הפעולה

הפעילות החשובה בשלב הזה היא ניהול משא ומתן חדש, שיביא בעקבותיו הסכם לגבי איך המשפחה תתפקד. הפעולה הזו תשנה את המבנה המשפחתי ותשרטט גבולות חדשים סביב מערכות היחסים במשפחה. זה יאפשר למשפחה להתחיל לפעול ללא תשומת הלב המתמדת לסוגיות השילוב.

6. שלב הקשר

מזל טוב. אם הגעתם לכאן, הגעתם לשלב ירח הדבש. הצעדים שעשיתם ב'שלב הפעולה' יצרו קרקע חדשה בה תוכלו לתפקד יותר בקלות. קשר הנישואים הופך יותר למקור של הזנה ותמיכה. הורים וילדים לא ביולוגיים מתחילים לייצר יחסים אמיתיים. רק עכשיו, אחרי השינויים המבניים העיקריים של השלבים האמצעיים, מתגלה תפקיד ההורה הלא ביולוגי בבירור.

7. שלב הרזולוציה

זהו. זה השלב הסופי בו יצרתם משפחה שבה יש יחסי גומלין יציבים ואמינים. נורמות התבססו, היסטוריה החלה להבנות. גם אם לא כל הילדים נמצאים באותו המקום רגשית (כשחלקם מרגישים יותר חלק וחלקם פחות), יש קבלה של עובדה זו. אפילו חילוקי דעות בין הזוג בנושאים מהותיים כמו מי ישלם את עלויות האוניברסיטה, שינויים בהסדרי משמורת או חתונות, לא יאיימו יותר על הזוגיות או על יחסי הדמויות הלא ביולוגיות במשפחה.

ועכשיו לשאלה הגדולה - כמה זמן לוקח למשפחות לעבור את כל השלבים האלו ולהתגבש? לדברי ד"ר פפרנאו הממוצע הוא 7 שנים, רק שרובן לא מגיע לשם. קבוצה אחת מסתיימת בגירושים; קבוצה אחרת תקועה למשך שנים אי שם בשלבים הראשונים ורק מספר קטן מצליח להשלים את הכל.

אבל לא ניתן לכם לסיים עם התחזית העכורה הזאת. כפי שטולסטוי טען, "כל המשפחות המאושרות מאושרות אותו הדבר" גם פה המאפיין הדומה הוא בעירנות שגילו בני הזוג לקושי אחד של השני - ביכולת ובעירנות של ההורה הביולוגי לשמוע את הקנאה והבלבול וביכולת של ההורה הלא ביולוגי לגלות אמפתיה למתח האינטנסיבי שההורה הביולוגי נתקל מול ילדיו. למשפחות הללו יש פנטזיות מעטות ומאופקות וראייה מציאותית יותר.

ומאז הם חיים באושר עד עצם היום הזה.