"אני אוהב את שיעור פרשת השבוע כי אנחנו לומדים המון סיפורים מעניינים. למשל, בשבוע שעבר למדנו את פרשת 'בשלח' ואני ממש אוהב את הסיפור הזה – כשהים נבקע וכל המצרים טובעים, אחרי שהם העבידו את העם שלנו הרבה זמן והם שיחררו אותו בגלל המכות שאלוהים נתן להם. אני ממש אוהב את השיעור הזה וגם הרב מצייר לנו ציורים על הלוח ואנחנו יכולים לצייר".
המשפחה שלי
----------------
אני: חנוך נמדר, בן 7, בכיתה ב'.
אמא: דבורי נמדר (47), אמא מייצרת תרופה מקנאביס. כשאני בא לעבודה של אמא אני רואה איך הם טוחנים את כל הקנאביס שמביאים להם מכל מיני מקומות שמגדלים בארץ. בגלל שהוא צמח מאוד קשה מוסיפים מים לפני שטוחנים ומהמיץ שיוצא מהקנאביס מרוויחים תרופה לחולי סרטן.
אבא: מוטי נמדר (51). אבא נגר שבונה ארונות קודש. זו עבודה ממש מעניינת, כי יוצרים כל מיני דברים חדשים. הוא מתכנן אותם במחשב ואז שולח לחברה שמייצרת את זה. הוא לא בונה בעצמו, אבל בבית הוא בונה לי כל מיני דברים בחצר, כמו פרגולה ומחפרון שאנחנו מחליקים עליו. אני חושב שהעבודה של אבא חשובה. זו מצווה כי הוא בונה את הקודש של הארון. למשל, בבית הכנסת שצילמתם אותי, אבא בנה ארון קודש גבוה כי השם יש לו כוח והוא גבוה-גבוה בשמים וארון הקודש הוא כמו השם.
עוד ישראלים קטנים:
>> נעמי, בת 8, מנצרת עילית: גרה בקיבוץ שיתופי בתוך בניין ענק
>> בניה גפן, בן 7, מאמציה: "ההורים אומרים שיום אחד נחזור לגוש קטיף"
>> נבט, בת 7, מחוות בולוטין: אבא ואמא מצילים חיות בר
>> לין חלבי, בת 7, מדליית אל כרמל: חולמת לעוף לסוריה ולהציל ילדים
אחים ואחיות: הלל בן 17, הוא סוג של חכם הבית. הוא עוזר לאוריה בשיעורי הבית ולפעמים מגן עלי ממנו. אוריה בן 14, הוא אח טוב. אתמול אמא שלי הלכה לאירוע והוא קילח אותי והשכיב אותי לישון ושר לי שירים לפני השינה. יש לי את האחים הכי טובים בעולם אצלי בבית. זה כיף להיות הכי קטן, כי הם תמיד מחבקים אותך ואומרים לך מה לעשות ואני אוהב שאומרים לי מה לעשות.
משמעות השם שלי: היה בתנ"ך שם כזה והיה גם מלך כזה ואם את שמה לב, בהתחלה של השם יש ח' ובסוף זה ה-ך', כמו במילה "חיוך", שאני אהיה תמיד שמח.
המטלות שלי בבית: שום דבר. לפעמים אני עוזר לאמא בשבת לחתוך את הפירות.
הבית שלי
-----------
הישוב: בית גמליאל – ישוב באמצע הטבע, ליד יבנה. אנחנו הישוב הכי גדול בכל חבל יבנה מבחינת אנשים. כולם דתיים בישוב והוא סגור בשבת.
הבית: בית פרטי של קומה אחת.
החדר: אני עם האחים שלי בחדר. זה כיף כי אם יש לי חלום רע אני הולך לאח שלי אוריה ואומר לו ואז הוא מרגיע אותי. הוא אומר לי, "זה לא אמיתי, אל תדאג, זה לא יקרה לך". ולפעמים ממש בקטנה שר לי שירי ערש.
בית הספר שלי
------------------
בית ספר עמיחי, בקיבוץ יבנה. אני נוסע אליו בהסעה, מרחק של 10 דקות מהישוב שלי. לפעמים בשיעורים אנחנו יוצאים מבית הספר לקיבוץ ולומדים בחוץ. למשל, בשיעור שפה – אנחנו מחפשים צמח שקשור לטקסט מידע שיש בחוברת או בשיעור מדעים אנחנו מחפשים בקיבוץ את הצמח שהמורה אומר לנו.
מה מיוחד בביה"ס שלי? יש לנו המון שיעורים מיוחדים: אומנות, מוזיקה, קיימות, מדעים, ספורט וגם שיעורים רגילים. ויש לנו גם שיעור תורה, משנה, הלכה, אגדות חז"ל, פרשת השבוע ופרקי אבות
המקצוע שאני הכי אוהב: שיעור חשבון, כי מחשבים וגם בגלל שאני מגלה דברים חדשים וזה גם קשור למשהו שאני רוצה להיות כשאני אהיה גדול, שאני אגיד לך עוד מעט.
המורה האהובה עלי: תמר, המורה למוזיקה, כי היא לפעמים מביאה לנו משהו לנגן ומלמדת אותנו את סולם דו מז'ור ועוד סולם שאני לא זוכר את השם שלו.
מה הכי חשוב שיהיה במורים? שהם יהיו חברותיים, שהם לא יכעסו כל הזמן ושהם לא יתנו הרבה שיעורי בית.
אוהב ללמוד? אה... אפשר לומר חצי? אז חצי.
איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? שיהיה לנו כלום ושתי הפסקות. ואחרי ההפסקה השנייה ישר לחזור הביתה. ובכלום – כל השיעורים זה רק חשבון. זה סדר יום שאני מאוד רוצה: חשבון-חשבון ואז הפסקת אוכל ואחרי זה הפסקה רגילה ואז חשבון ועוד הפסקה ואז חשבון-חשבון ואז חוזרים הביתה.
שיעורי בית: אני מכין בצהרון ועוזרים לי שם.
הזמן הפרטי שלי
-------------------
אחר הצהרים: אני הכי אוהב לשחק מיינקרפט במחשב ולפעמים רואה סרטונים שמשפרים אותי במשחק. לפעמים חברים באים אלי. אנחנו חבורה של שישה ילדים מהישוב שהם גם באותה כיתה ואני הולך אליהם ברגל. אנחנו נפגשים גם לפעמים במיני-פיץ' – כמו מגרש אבל קטן ומשחקים שם כדורגל.
הכי אוהב לעשות בעולם: אני מאוד אוהב ללכת לחוג ציור, ללכת לחברים ולשחק במיינקרפט.
מאכל אהוב: בעיקר ממתקים.
טלוויזיה: אני צופה הרבה, בכל מיני ערוצים.
הכי אוהב לעשות עם אמא: יצירה. יש לנו חוברת מנדלות ויש לנו הרבה צבעים ואנחנו צובעים את המנדלות.
הכי אוהב לעשות עם אבא: אני אוהב להתפנק איתו בלילה כשהוא בא לנוח לידי.
הכי אוהב לעשות עם האחים: עם הלל אני אוהב לשחק בלגו ועם אוריה אני אוהב לשחק במשחק כריות שאנחנו מפילים אחד את השני (כמו בסרט שאחי ראה עם חברים בקולנוע).
הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: נראה לי שיותר מחנכים, כי יש ילדים מגימלים שכל הזמן מקללים בהסעה (אבל לא אותי) ואני לא יודע איך להפסיק שהם יקללו. אני לא ממש רואה את הקו של החינוך של ההורים שלהם לילד שלהם.
החבר הכי טוב: בכיתה – יובל ונדב. בישוב (הם גם בכיתה) – אלעד, עומר, נדב, ארז, נועם, יש הרבה... אנחנו קוראים לחבורה שלנו בישוב ששת הבנים. בדרך כלל אנחנו בעיקר הולכים לאלעד ומשחקים בטלפון שלו ואז רואים טלוויזיה והוא נותן לנו פופקורן ואז הולכים אלי ואנחנו משחקים כדורגל. יש לי חצר ענקית.
החלום שלי: אני רוצה להגיע למקום שאני יודע שאף אחד לא יירה עלינו טילים.
כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: שאני אוכל לעוף וליצר כל מה שאני רק רוצה. ככה אני אלחם באנשים שיורים עלינו טילים.
כשאהיה גדול: אני רוצה להיות מהנדס מחשבים, כי אני רוצה לחשב הכל ולהגיע לזה שאני אמציא מכונית שאתה אומר לה לאיפה להגיע והיא פשוט עוצרת באדום ומביאה אותך למקום שאתה רוצה ואתה יכול לנוח. ואז היא אומרת לי: "חנוך חנוך, אתה יכול להתעורר, הגעת למקום", ואז אני אומר לה: "תפתחי את הדלת" והיא פשוט עושה כל מה שאומרים לה.
מתי כועסים עלי? כשמגלים שאני ואוריה עושים מלחמת כריות, כי הם מפחדים שזה יעוף למישהו לפנים.
הרגע הכי כיפי שהיה לי: יש לנו טיולים מבית הספר ובשבוע שעבר הלכנו להצגה "שקשוקה ושוד הלימונים הגדול" ונהניתי מאוד.
חוגים: ציור, כי אני מאוד אוהב ליצור דברים ותמונות.
הייתי רוצה לחיות ב: ארץ ישראל, כי אני מרגיש שהיא מאוד בטוחה.
לגדול או להישאר ילד לנצח? לגדול, כדי שאני אוכל לעבוד בעבודה שאני רוצה.
ההמלצה שלי לספר: "מעין של זהב", כי זו ילדה שראתה מעין ואז החליטה לקרוא לו מעין הזהב. ספר מאוד חינוכי.
טקס שינה: אני פשוט חושב מחשבות טובות ואני נרדם.
מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים?
ילדים בגילאי 7-9, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם. שלחו אלינו למייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אהבתם את חנוך? הכירו גם את זהר הרפז שגרה באוהל בלי חשמל וחיה בטבע:
