"המנהלת אמרה לי שהילד צריך ריטלין", מספרת טלי מרמת גן, אמא לבן 10. המורה שאלה את הילד "מה קרה? לא לקחת ריטלין היום?" מספרת אמא אחרת מחדרה. ואפילו מורים מספרים בעילום שם כי בית הספר מפעיל לחץ על ההורים לתת לילדים ריטלין "כדי להשיג שקט". "מבחינת בית הספר זה היה תנאי להישארותו של הילד במסגרת", מספר אבא מבאר שבע, שביקש גם הוא לשמור על עילום שם.
נ' (השם המלא שמור במערכת), מורה בעלת ותק של 28 שנים במערכת החינוך, מספרת שישבה במסגרת תפקידה בעשרות מועצות פדגוגיות. "בקלות רבה מדי שולחים היום ילדים לאבחונים ובקלות רבה עוד יותר נותנים להם ריטלין", היא מספרת. "ההורים מקבלים בלית ברירה את ההנחיה של בית הספר וכלל לא יודעים שזכותם להתנגד. הם מאוימים על ידי בית הספר שאומר: "אנחנו לא יכולים לעשות בשביל הילד שום דבר אם הילד לא מאובחן". לדעת נ' יש רק תנאי אחד שמצדיק התערבות או אולטימטום מצד בית הספר: התנהגות אלימה ללא מודעות שמזיקה לילד עצמו ולסביבתו. "כל שאר ההתנהגויות, רמת לימודים נמוכה, חוסר ריכוז, הפרעות חוזרות בכיתה, אינן סיבה לחייב ילד ללכת לאבחון או לקחת ריטלין וממה שאני רואה בשטח כל אבחון נגמר במרשם לריטלין".
עוד בנושא:
- איך מתחילים לאבחן? מורה נבוכים
- כמה עולה האבחון? סל השירותים של קופת חולים
- אולי הילד סובל מלקויות למידה?
- כך מאבחנים הפרעות קשב וריכוז, ADHD
- בעיית וויסות חושי: כשהילד לא סובל מגע
"התלמידים כבר זומבים"
שושנה (שם בדוי), סבתא שהיא גם מורה בגמלאות, סיפרה כי בשנת הלימודים שעברה נכנסה נכדתה לכיתה א' בבית ספר חדש לאחר מעבר דירה. הילדה התמרדה, לא נכנסה לכיתה ולא נשמעה למורה והוריה נקראו מיד למורה, ששלחה אותם לאבחון אצל נוירולוג. "אף אחד לא עצר לחשוב האם הסיבות להתנהגות הן רגשיות", היא מספרת. "היא מיד תויגה כבעיית קשב וריכוז. הנוירלוג אמר שאין שום בעיה קלינית וצריך לתת לילדה זמן להסתגל למרחב החדש. זו היתה בשבילי הוכחה נוספת לכך שמערכת החינוך לא מוכנה להתמודד עם שום התנהגות חריגה, ממהרת לתייג ומגלה חוסר רצון לנסות ולפתור את הבעיות. המערכת ממהרת להעביר אחריות לגורם חיצוני".
שושנה, שמאחוריה 28 שנות ניסיון בהוראה בחטיבות הביניים, מספרת כי "יש כזו אינפלציה של אבחונים, שכל תלמיד שקצת מתקשה בלימודים נשלח לאבחון ומקבל כל מיני סוגי הקלות. אנחנו שוכחים שלא לכולם יש יכולות לימודיות אקדמיות זהות ולא כל קושי בלימודים מחייב הפניה לאבחון. אני לא מתנגדת לאבחונים, אבל אני מתנגדת לכך שנעשה שימוש מהיר מדי באופציה של ריטלין והתלמידים כבר זומבים".
האחריות אם כך, נתונה למורים. למה שלא יעצרו בגופם וינסו לעזור למתקשים? "זה לא כל כך פשוט", מבהירה שושנה. "מעל המורים יש צוות מפקח שמנתח את הסטטיסטיקה ואם הוא רואה 20 אחוז של ילדים מתקשים בלימודים הוא שואל 'מה עשיתם בשבילם? האם הם מטופלים?'" שושנה ממליצה להחזיר את שיקול הדעת למורה, שיראה באילו מקרים מדובר בילד בעל יכולות אקדמיות נמוכות ובאילו מקרים מדובר בבעיה אחרת הדורשת אבחון וטיפול מתאים על ידי אנשי מקצוע שהוכשרו לכך. ובוודאי לא למהר ולהלעיט בריטלין כל תלמיד שמתקשה בלימודים".
ריטלין - האופציה האחרונה?
אהוד פריס, מאבחן דידקטי מוסמך, מחבר הספר "הפרעת קשב וריכוז" (הוצאת "ידיעות אחרונות") ובעל מכון לטיפול ואבחון לקויות למידה, מסביר כי האבחון הפסיכו-דידקטי נועד לבחון את נקודות החוזק של הילד. "הרי את הקשיים שלו כולם כבר מכירים וגם לתת המלצות איך להתמודד עם נקודות החולשה. אבחון אין פירושו מתן מרשם לריטלין, אלא זיהוי מגוון דרכים שיכולות לעזור לילד להתגבר על הקשיים שלו ולהתאים עצמו למסגרת". את המרשם לריטלין נותן נוירולוג ולאחרונה הותר גם לרופאי המשפחה לרשום ריטלין.
"אבל זו אמורה להיות האופציה האחרונה", מדגיש פריס. "אני מציע להורים לגשת לאבחון פסיכו-דידקטי כדי להבין אם הרקע להפרעת הקשב היא נוירולוגית או רגשית, ורק לאחר שמוצו כל דרכי הטיפול הדידקטיות/התנהגויות לפנות לנוירולוג שאכן ב-99 אחוז מהמקרים יתן ריטלין כי זה הכלי שלו לטיפול".
פריס מסביר כי הליך האבחון כולל מילוי של שאלונים על ידי המורה וההורים. "במקרים רבים אני מקבל את האבחנה 'הפרעת קשב וריכוז' כבר מהמורה, שלא מתארת סימפטומים, אלא את הבעיה כפי שהיא טועה לראות אותה. המורים אינם אנשי מקצוע בתחום והם ממהרים לתייג את הילדים תחת הכותרת 'הפרעת קשב' בלי להכיר את המאפיינים המיוחדים של התופעה הזו. בחלק גדול מהמקרים מדובר בבעיות רגשיות, בעיות של מוטוריקה וויסות חושי שאותן אפשר לפתור בעזרת המלצות דידיקטיות ואחרות ולא בעזרת ריטלין".
המאבחן הוא אדם ניטרלי שלומד על ההיסטוריה ההתנהגותית של הילד מתוך השאלונים שממלאים המורים וההורים. למאבחנים, מסביר פריס, יש סוללות של מבחנים הבודקים: קשב, ריכוז, משכל ופרמטרים אחרים, שנותנים תמונה כללית רגשית דידקטית קוגניטיבית. האבחון כולל כאמור הן את התחומים החזקים של הילד והן את אלה החלשים. "על סמך כל הנתונים שאנו אוספים ועל סמך המבחנים השונים, אנו נותנים המלצות חינוכיות", מסביר פריס ומתלונן על כך שבית הספר לא ממהר ליישם בשטח את ההמלצות. "הוראה מתקנת, שיחה עם היועצת, ישיבה בקרבת המורה והמלצות לשינוי הסביבה לכזו שנקייה מגירויים, יכולים במקרים רבים לחולל שינוי גדול, אבל בית הספר מעדיף את הפתרון הקל, לעיתים בגלל חוסר משאבים ותקציב, לעיתים בגלל סיבות אחרות והריטלין נותן שקט מהר".
אבחונים לא מדוייקים
פריס, שמכיר מקרוב את השטח, מסכים שבתי הספר נוטים להפעיל לחץ על ההורים בכיוון של אבחנה אצל נוירולוג ומתן ריטלין ומזהיר: "המורות, שמכירות כבר את השאלונים הנוירולוגים, יודעות מה לסמן כדי שהאבחנה של המומחה תמליץ על ריטלין. אני חושב שהורים צריכים לפנות לפתרון הזה בתור פתרון אחרון, אחרי שמוצו כל שאר האפשרויות".
פריס ממליץ לעשות אבחון פסיכו-דידקטי עוד לפני שניגשים לנוירולוג, כדי לדעת אם השורש של בעיות הקשב והריכוז הוא נוירולוגי או רגשי. "בכל מקרה", הוא מוסיף. "כדאי לפנות גם לפסיכולוג וללכת לטיפול קוגניטיבי או התנהגותי עם מומחה בתחום לפני שניגשים לפתרון התרופתי. צריך לזכור כי כל אחד יכול לגשת לאבחון. זה לא נעשה רק באופן פרטי, אלא גם דרך קופות החולים".
קיימים היום מספר פתרונות שאינם תרופתיים להפרעות קשב וריכוז. אחד מהם הוא מרכז תובנה, שיוצא בגלוי נגד השימוש בריטלין ומציע כלים התנהגותיים חינוכיים לילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז ולהוריהם. "הפרעת קשב וריכוז אינה המקור לבעיה כי אם סימפטום שלה ואנחנו מלמדים כיצד להתגבר על חסמי למידה", מסביר גדי בן לביא, סמנכ"ל תבונה, ומוסיף כי רוב ההורים שמגיעים למרכז לא מעוניינים לתת לילדים ריטלין ומחפשים אלטרנטיבה.
גם מריבוי איבחונים מסתייגים ב"תבונה", מתוך החשש לתייג את הילדים. "הפסיכיאטרים בעצמם אומרים שהאבחונים לא מדויקים בלמעלה מ-75% אחוז המקרים. אז מי אנחנו שנתווכח?" הוא שואל בחיוך.
הישגים וקשרים חברתיים - רק בזכות הריטלין
טל, שבנה בן ה-10 מטופל ב"תבונה", הרגישה את השינוי באופן מיידי. הוא היה אלים ותוקפני ולא השתלב במסגרת, גם לא בבית ספר מיוחד לילדים עם בעיות קשב וריכוז. אני לא רציתי לתת לו ריטלין, אבל מרגע שהתחיל להיות מטופל ב"תבונה" המנהלת התקשרה אלי ואמרה 'מה עשית עם הילד?' והוא מצדו פשוט סיפר שהתרגילים שנתנו לו שם עזרו לו להתאפק להשתלט על עצמו ולהגיב פחות", מספרת טל.
לעומתה, ורד, אמא לרועי בן ה-12 וחצי, שאובחן כבר בגן חובה כ-ADHD, השתמש בריטלין ועבר לאחרונה לקונצרטה (תרופה בעלת השפעות דומות) מספרת: "רק בזכות זה הוא הצליח ליצור קשרים חברתיים, ללמוד ולהשיג ציונים טובים. כשהוא לקח את זה בפעם הראשונה הוא אמר לגננת: 'אני לא מאמין. יש לי חברים, אני יכול לשבת בריכוז'". היום הוא ממשיך לקחת את הכדור מדי יום בתקופת הלימודים בלבד ומטופל במקביל אצל פסיכולוג ונוירולוג.
"הרקע להפרעה שלו הוא קליני ולא נפשי ואחרי שניסינו טיפולים הומאופטיים, הוראה מתקנת ואומגה 3 וכל מיני דברים שלא עזרו, ניסינו את הריטלין ומיד ראינו שהוא משפיע", מספרת ורד. היא עצמה יודעת להגיד שסבלה מאותן בעיות כילדה ומצטערת שלה לא היתה תרופה כזו בזמנה. "ברור לי שהיד על ההדק קלה וממהרים היום לתת ריטלין לכל ילד שקצת מפריע בכיתה, אבל לתת את הכדור סתם זה חוסר אחריות ולהשתמש בכדור הזה ללא ליווי צמוד של אנשי מקצוע: פסיכולוג והדרכת הורים קבועה, זה לא לקחת אחריות. הבן שלי לא רק נוטל את התרופה, אלא לומד איך לקחת אחריות על ההתנהגות שלו ואיך לווסת ולשלוט בה. אנחנו מקבלים הדרכת הורים קבועה והוא הולך לשיחות אצל פסיכולוג. היום הוא מבין שהוא חייב לקחת את זה כדי לממש את הפוטנציאל שלו מבחינת לימודים. הוא הישגי, הוא רוצה ללמוד והוא יכול".
האם הריטלין באמת ממכר כמו שטוענים ב"תבונה"? פריס מסביר: "בריטלין יש חומר מעורר בדומה למשל לקוקאין. בארה"ב למשל, אחזקת ריטלין ללא אישור הינה עברה על החוק. זה אמור להיות המפלט האחרון עבור ילדים, אחרי שנבדקו ונוסו אפשרויות אחרות ובפיקוח רפואי צמוד שיקבע גם מתי להפסיק ומה המינון המדויק בהתאם להרגלי התזונה של הילד, גובהו ומשקלו. ריטלין הוא לא לכל החיים והוא בוודאי לא מתאים לכל אחד ואפילו עלול להיות מסוכן לילדים עם בעיות בריאות מסויימות".
לאור הדברים הללו ברור כי בית הספר לא יכול להמליץ על שימוש בריטלין. בעקבות פניית Xnet נמסר ממשרד החינוך כי "לצוותי החינוך של בית הספר, לרבות מנהל, מורה, יועץ, אחות וכד', אין כל סמכות להנחות או להמליץ להורים על מתן טיפול תרופתי באמצעות ריטלין ושימוש בתרופה לא יכול לשמש כהתניה לנוכחות בבית ספר". הנחיה זו מעוגנת בחוזר מנכ"ל ובתחילת שנת הלימודים יעברו הצוותים החינוכיים ריענון בנושא.
