בעיית וויסות חושי: כשהילד לא סובל מגע

אני לא יודעת לשים את האצבע על הנקודה בזמן שבה הרגשתי שמשהו לא לגמרי זורם עם הילד שלי. הוא היה בערך בן ארבע ועצמאי מאוד, מהיר, מבריק ולא יודע פחד מהו. בגינה ובטיולים היה מטפס על המתקנים הגבוהים והמסוכנים ביותר ומחסיר אצלי הרבה פעימות לב, אך יחד עם זה גם נתקל בחפצים כמו פיל בחנות חרסינה, אוכל מהר מדי ומתלכלך מאוד תוך כדי, לא תמיד עונה כשקוראים לו ומחפש את מגע הילדים בגן בצורה מוגזמת מתוך רצון להסב אליו את תשומת ליבם.

המון נורות אדומות נדלקו והמון מחשבות רצו. מה קורה פה? מצד אחד הגננת אומרת שהוא משתתף במפגשים בצורה נפלאה, חכם ובוגר לגילו. ומצד שני, כל השאר. איך זה הולך יחד? אחרי נבירה בקרבי האינטרנט ובספרים רבים נפתרה לבסוף התעלומה. המסקנה: בעיית וויסות חושי, מה שנקרא בשפה המקצועית SMD, אשר שיעור של 10-15 אחוזים מן האוכלוסייה הבריאה לוקים בה. כן, היתה שם אנחת הרווחה, אך היא לוותה בידיעה שמפה אנחנו רק מתחילים.

לכתבות הקודמות בסדרת האבחונים:

• מאיפה מתחילים? מורה נבוכים
• כמה זה עולה? סל השירותים של קופת חולים
• אולי הילד סובל מלקויות למידה?
• כך מאבחנים הפרעות קשב וריכוז, ADHD
  

בין תגובתיות יתר לתת תגובתיות

רק בשנים האחרונות צפה ועלתה המודעות לקשיים תפקודיים, שמקורם בקשיים תחושתיים. עד אז גיששו הורים רבים באפילה כשילדם הפגין סימני מצוקה קשים ממגעה של החולצה על עורו או מרעש סתמי של שואב האבק הביתי.

כולנו מכירים את חמשת החושים - ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומגע וכיצד הם מתפקדים. אך מעבר להם, תתפלאו, קיימות שלוש מערכות חישה פנימיות - החוש התנועתי, תחושה עמוקה (בשרירים ובמפרקים) ואיברים פנימיים. בכדי לארגן את המידע שאנו קולטים מדי רגע למטרות שימוש יומיומי, יכולת הויסות החושי שלנו צריכה להיות מיטבית. ילדים עם הפרעה בעיבוד חושי חווים קושי בשימוש במידע זה ובלמידה של העולם, החל מן השלבים הראשוניים ביותר, כאשר ההפרעה מתלווה אליהם לאורך כל חייהם. חלק יגיבו בתגובתיות יתר וחלק בתת תגובתיות כשלעתים הרגישות מעורבת.

ליקויים בויסות החושי (SMD) נחלקים ל-3 סוגים:

1. תגובתיות יתר לגירוי חושי: מתבטאת בתגובה מהירה, עוצמתית וממושכת בהשוואה לאנשים עם תגובתיות חושית תקינה. היא יכולה להתבטא בהימנעות ממגע בחומרים שונים, רתיעה מרעש חזק או נטייה להגיב באלימות למגע בלתי צפוי. ילדים אלו זקוקים לשליטה, סובלים ממצבי רוח משתנים ולעתים אף מחרדה חברתית.
2. תת-תגובתיות לגירוי חושי: מתבטאת בזמן התגובה ארוך יחסית ומידע חושי עוצמתי וחזק יותר לפני שניתן יהיה להגיב בפעולה. ילדים אלו נראים לעיתים חולמניים ואדישים, מעדיפים לשחק לבדם, מרבים להיתקל בחפצים וליפול ועלולים שלא לחוש כאב ושינויים בטמפרטורה.
3. חיפוש חושי: מאופיין בצמא בלתי מסופק לחוויות חושיות ובחיפוש אקטיבי אחר התנסויות כאלו במטרה לגרום לויסות עצמי. התופעה יכולה להתבטא בתנועתיות מתמדת ובאימפולסיביות, לא רק מבחינה מוטורית.
   

וזה עוד לא הכל - ילדים הסובלים מליקוי בויסות החושי מתקשים להסתגל למעברים שונים, נאבקים בשליטה ובהרגעה עצמית, דעתם מוסחת בקלות ורמת הפעילות שלהם בדרך כלל קיצונית-גבוהה או נמוכה מדי. כל אלו יוצרים לעיתים בעיות חברתיות ורגשיות, דימוי עצמי נמוך וכן עיכוב שפתי ומוטורי שיובילו להישגים אקדמיים נמוכים. למשפחה בודאי לא קל להתמודד עם כל זה.

ההורים והגננת מאבחנים

מרבית החשדות עולים בגיל צעיר, על ידי הגננת וההורים: יש ילד שיימצא בתנועה מתמדת ובאי שקט ואף ייראה לעיתים לא מרוכז בשל כך או ילד שיירתע מהדבקה או משימוש בגואש או יימנע מפעילות מסוימת באופן עקבי או משימוש במתקני המשחקים שבחצר. בשלב זה מומלץ יהיה לפנות להערכה במרכזי התפתחות הילד עם הפנייה של רופא הילדים. האבחון נעשה על ידי צוות רב מקצועי שכולל מרפאה בעיסוק המתמחה בתחום ולעיתים אף נוירולוג ופסיכולוג.

"בגילאי בי"ס יש כבר מעט מאוד הפניות חדשות עם תלונה עיקרית של SMD. בדרך כלל אז מדובר בתופעה נלווית לבעיות אחרות", מסבירה שמעונה לב-און, אחראית צוות ריפוי בעיסוק במכון להתפתחות הילד ע"ש ויינברג, בי"ח ספרא לילדים, תל השומר.

האבחון בקליניקה אורך כשעה וכולל תצפית תפקודית של תפקודים מוטוריים תפיסתיים ותפקודים בתחום הויסות החושי. כך למשל ייבחן האם הוא נרתע ממגע קל של הבודקת, האם נוגע וחוקר חומרים עם טקסטורות שונות או נרתע, האם נהנה להתנדנד או חושש, האם מחפש גירוי זה ורוצה בו. בנוסף, במטרה לאסוף מידע רחב אודות תפקוד הילד במסגרת הטבעית שלו בשגרת היום-יום מתבקשים ההורים והגננת/מחנכת למלא שאלונים סטנדרטיים ומובנים, המקיפים את תפקוד הילד בכל מערכות התחושה (האם תפקודו אופייני ביחס לבני גילו או פחות אופייני). כלי אבחון אלו בודקים את אופן התגובה של הילד לגירויים תחושתיים מבחינה התנהגותית, רגשית, חברתית ורמת פעילות. לב און: "במידת האפשר, רצוי בנוסף לערוך תצפית בסביבה הטבעית של הילד, היינו, הבית והגן או בית הספר".

יש לציין כי פעמים רבות במסגרות החינוך השונות טועים לחשוב שמדובר בבעיית קשב וריכוז וחשוב לערוך אבחנה מבדלת. "קיימת שכיחות גבוהה (40-60 אחוזים) של קשיים בוויסות החושי בקרב ילדים עם ADHD ומדובר באבחנה מאתגרת", מסבירה שרית יעקובי

קוזניר, רכזת ומדריכה תחום ריפוי בעיסוק כפר סבא, משרד החינוך. "בתהליך האבחון מנסים להתרשם האם קיימות שתי ההפרעות, האם ההפרעה הראשונית היא לקוי בויסות והמשנית ADHD או להפך. במהלך הטיפול רואים האם בעקבות מתן גרייה מותאמת נראה שיפור בתגובות הילד ובהפחתת חוסר השקט, מה שיחזק אותנו יותר בכיוון של קושי בוויסות חושי".

לילד המאובחן כלקוי בוויסות חושי, מומלץ טיפול בריפוי בעיסוק ע"י המרפאה בעיסוק והוא זכאי לטיפולים (בד"כ בין 9-27). ילד מעל גיל 6 זכאי ל-9 טיפולים כאשר ההורה משלם ויש החזר חלקי של הקופה. כל ילד מטופל נמצא במעקב, כאשר אבחון תקף לשנה. במידה ועברה שנה מאז אובחן, יומלץ על אבחון חוזר.

דיאטה סנסורית

לעיתים מוטיבציה גבוהה והתעקשות של הורה הם המפתח לפיתרון הבעיה. ציפי כץ, תרפיסטית נוירו-התפתחותית תפקודית (NDFA), החלה לעסוק במה שהיא עוסקת כיום לאחר ניסיון קשה באבחון שלושת ילדיה, כולם לקויי למידה ועם קשיים בוויסות החושי. בנה האמצעי הוגדר כבעל בעיות התנהגות קשות וסבל מהתפרצויות זעם לא מובנות ומערכת החינוך הרגילה כמעט הרימה ידיים ממנו. אצל בנה, שאובחן כסובל מבעיות מוטוריות ורגשיות כמו גם ADHD, אותרה לקות בוויסות חושי ובא ציון לגואל.

"לאחר שהבעיה הנכונה אותרה, התחלתי ללמוד לטפל בבני בשיטות שונות לטיפול בבעיות עיבוד חושי וכיום מדובר בילד חדש. הוא מצליח ומרוצה ויש הרבה יותר רוגע בבית ואצלו". בעקבות ההצלחה החליטה להפוך את העניין למקצוע ולטפל גם בילדים אחרים.

הגישות הטיפוליות המקובלות ניתנות ב-3 ערוצים:

א. התערבות ישירה על ידי מרפאה בעיסוק: הטיפול הישיר בילד מתבסס על גישות טיפול מקובלות, כמו דיאטה סנסורית שנבנית ספציפית עבור הילד, כלומר, תוכנית מובנית של פעילויות סנסו־מוטוריות אשר ילווהו לאורך היום במטרה לעזור בוויסות רמות העוררות שלו.

ב. מתן מידע וייעוץ לילד בהתאם לגיל ההתפתחותי ולמשפחה ולצוות החינוכי: חשוב להעניק לילד כלים בהם יוכל לתאר ולהסביר את קשייו לסביבה לצד אסטרטגיות בעזרתן יוכל לווסת עצמו ולתפקד ביתר יעילות ביומיום. יש משמעות עמוקה להדרכת ההורה בראייה מחודשת וקריאת צרכי הילד שעד הגעתו להערכה נתפס כפחדן, עצלן או כזה ש'עושה דווקא'. המידע עוזר להורה להבין כי תחושת הפחד והרתיעה הן אמיתיות וכי התנהגות הילד משקפת את הניסיון שלו להגיב לתנאי הסביבה בהתאם לרמת ארגון מערכת העצבים שלו.

ג. התאמות סביבתיות בהתייחס לסביבה הטבעית של הילד: לילד עם תגובתיות יתר ויזואלית חשוב לעצב סביבת לימודים לא עמוסה ולהתאים את התאורה כך שלא תרצד. למי שסובל מבעיית רגישות למגע כדאי לגרוב גרביים ללא תפרים או לגזור עבורו תגיות מציקות מן בגד.

חשוב לציין כי הרבה אורך רוח נדרשים בתהליכי טיפול אלו, מעורבות גבוהה של ההורים, הכוללת נוכחות בזמן טיפולים והדרכה לעבודה בבית, כמו גם שיתוף של הגננת/המורה. בתנאים אופטימאליים ניתן לראות שיפור כעבור מספר שבועות.