הורים, התלוננתם עלינו המורים כל השנה? עכשיו תורכם לחנך אותם חודשיים
למה אתם מלמדים דווקא את זה, ולמה דווקא בדרך הזו? החופש הגיע, והמורה אבינועם הרש מעביר לכם את האחריות על חינוך ילדיכם, ומפציר בכם: נצלו את ההזדמנות
הם צופים בנו ולומדים
איזה רעיון נפלא! במקום לסיים את בית הספר כאדם פרטי לעצמו, התלמיד הזה ממשיך את מסורת הנתינה וכמו הסרט המפורסם 'תעביר את זה הלאה', דואג שגם לבאים אחריו, ובמקרה הזה אח שלו, יהיה נעים ונחמד בבית הספר, בזכות הכיסא הזה שהוא בונה עכשיו. נזכרתי באגדה המפורסמת (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כג, עמוד א') על חוני המעגל:
אָמַר רַ' יוֹחָנָן: "...פַּעַם אַחַת הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, רָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהוּא נוֹטֵעַ חָרוּב. אָמַר לוֹ: זֶה לְכַמָּה שָׁנִים טוֹעֵן פֵּרוֹת? אָמַר לוֹ: לְשִׁבְעִים שָׁנָה. אָמַר לוֹ: כְּלוּם בָּרִי לְךָ שֶׁתִּחְיֶה שִׁבְעִים שָׁנָה, וְתֹאכַל מִמֶּנּוּ? אָמַר לוֹ: אֲנִי מָצָאתִי אֶת הָעוֹלָם בַּחֲרוּבִים; כְּשֵׁם שֶׁנָּטְעוּ אֲבוֹתַי לִי, כָּךְ אֶטַּע אֲנִי לְבָנַי".
בעקבות כך חזרתי לכיתה וביקשתי מכל מי שיש לו אח קטן להרים את היד. מעל שליש כיתה הצביעה. החלטנו להרים ספסל מעץ, ואמרתי להם שייתכן והם יצטרכו להקריב בנוסף גם את אחת ההפסקות שלהם. כולם הסכימו. בסוף השנה כל התלמידים הבאים של בית הספר וכמובן האחים הקטנים שלהם, קיבלו במתנה ספסל נהדר מעץ מהשכבה הבוגרת.
לפוסטים הקודמים של המחנך אבינועם הרש:
זוהי בדיוק הסיבה מדוע אני כל כך אוהב את הימים האחרונים ללימודים, אלו שמשום מה נתפסים כמסטיק אחד ארוך של שיעממון ובזבוז זמן: כשאתה משוחרר מעול תוכנית הלימודים הכבדה ומונחית הציונים, יש לך זמן ופניות להתחיל וללמד את התלמידים את המיומנויות החשובות ביותר לחיים ובראש ובראשונה: הזכות לתת ולדעת שאני ואתה נשנה את העולם.
אבל מעבר לכך, בואו נודה על האמת: יש משהו שמאוד מלחיץ אותנו ההורים בחופש הגדול. פתאום אנחנו מגלים שבכל מיני אזורי נוחות שהיינו מורגלים בגלל שהיינו בבית לבד והילדים היו בבית הספר, יש לנו 'אורחים' קטנים ואהובים שמתבוננים וצופים בנו, אבל עד הסוף.
זה יכול להיות משחק מונדיאל שמתחיל בצהרים ופתאום הילד קולט איך האבא המסודר והאחראי שלו פולט קללות כמו אחרון החוליגנים, וזה יכול להיות גם תוכנית בוקר או כל מנהג אחר שאנחנו קולטים שנהיה הרבה יותר בעייתי כשהילדים בבית (החל מעישון וכלה בתכנים שלא היינו מרשים לעצמנו לראות ליד הילדים). והתחושה הזו מכבידה ומעיקה ומלחיצה ומרתיעה.
פוטנציאל למריבות או לזמן איכות
אבל כמו שקראתם בסיפור למעלה עם התלמיד והספסל: רק אנחנו נקבע איך ייראו הימים הללו של החופש הגדול. האם כפוטנציאל מתוח למריבות, מתחים, כעסים וקונפליקטים עם הילדים המתבגרים או שאולי ננסה לנצל אותם גם לזמן איכות שבחיים לא היינו משיגים במשך שאר השנה.
גם ככה הולך להיות לילדים הללו זמן פנוי כמו זבל. הם הולכים להיכנס למצב צבירה של בטטת כורסה ולהתחיל ולחרוש על האינטרנט, הווטסאפ והטלוויזיה שעות על גבי שעות (ידעתם שהנוער בישראל הוא בין המקומות הראשונים בעולם בשעות צפייה באינטרנט ובטלוויזיה?). למה שלא ננסה לפחות בכל יום להזמין אותם לעשר דקות שיחה לבבית וכנה על כוס קפה / שוקו / חלב / ערק איילים או כל דבר אחר שמתאים להם?
במשך השנה יצא לי לשמוע כל הזמן מהרבה הורים כל מיני ביקורות על משרד החינוך: למה אתם לא עושים ככה ומדוע אתם מלמדים דווקא בצורה הזו ולא בצורה אחרת. אז, הורים יקרים, יש לי חדשות בשבילכם: מעכשיו, ולמשך החודשיים הבאים, משרד החינוך ממנה אתכם באופן רשמי להיות המורים והמחנכים של הילדים שלכם. אבל עד הסוף.
מעכשיו יש לכם הזדמנות מעשית להתנסות בחינוך ביתי. אל תפספסו את ההזדמנות הזו! תנו להם את כל התובנות והחכמות הכי חשובות שתמיד רציתם ללמד אותם. הסבירו להם איך לדעתכם חשוב להצליח בחיים, מדוע כדאי להם תמיד להיות מהנותנים, איך להתמודד עם כישלונות וכיצד למדתם אתם מטעויות.
הפגישו אותם עם ההורים שלכם, תנו להם לדבר עם השכנים החכמים והמבוגרים שלכם. בית הספר של החיים לא חייב להיות מורכב משיעורים וצלצולים, אלא מהסיטואציות היומיומיות ומהרגעים הקטנים שבהם הילדים נמצאים אתכם ביחד ומחכים שתסבירו להם מדוע נהגתם כך ולא אחרת.
מעכשיו ועד סוף אוגוסט הבית שלכם נהפך לכיתה, הטלוויזיה ללוח והמטבח לחדר המורים: הכדור אצלכם. תנו את הכי טוב שלכם. בהצלחה!
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אבינועם הרש, מחנך, נשוי לגיתית ואבא לשלושה. חבר מערכת "הגיע זמן חינוך", יזם חינוכי, מדריך 'אמירים' ורכז תקשוב. לתגובות והזמנת שיחות לחדרי מורים ולהורים, מוזמנים לשלוח מייל .
