מה הקשר בין תעודת סוף שנה לעתידו המקצועי? לא הרבה
לפני שאתם גוזרים את דינו את הילד לפי התעודה שהביא, המורה והמחנך אבינועם הרש מבקש שתשמעו כמה סיפורים. וגם מחקר אחד
"הכי חשוב: לפני שאתם פותחים את התעודה ומסתכלים עליה בכלל, קודם כל תנו לילדים שלכם חיבוק ארוך ואוהב, שיסביר להם ללא מילים שאתם אוהבים אותם בלי תנאי". צילום אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)
השבוע מאות אלפי תלמידי החטיבה הבוגרת במערכת החינוך יסיימו את לימודיהם. הם ייפרדו מהכיתה, החברים והמחנכים, ויחזרו הביתה עם הדבר שהכי קרוב בערך לנבואה אודות עתידם המקצועי: תעודת סוף השנה. לאחר מכן, הם ייכנסו לביתם ומן הסתם התגובה הראשונה של מרבית הוריהם תהיה: "נו נו, תראה לנו כבר את התעודה! יאללה, למה אתה מחכה?"
"עם תעודה כזו, כדאי שיהיו לך ידיים טובות"
נזכרתי בחבר טוב מהתיכון שאבא שלו היה פרופסור לפיזיקה. למרות הגנטיקה המופלאה שחברי נתברך בה, הייתה לו במושגים של הוריו תעודה זוועה, כאשר עיקר הקטסטרופה התחוללה במקצועות הריאלים: הוא הצליח "להדהים" את כולם עם בגרות 4 יחידות שאותה עבר בקושי עם 75.
כשפגשתי אותו בחופש הגדול, שבוע אחרי התעודות, סיפר לי שאבא שלו לא דיבר אותו יומיים! אחרי שנרגע, ישב איתו ואמר לו שעם תעודה כזו כדאי שיהיו לו לפחות ידיים טובות, כי אין כנראה שום מקצוע מכובד בעולם שהוא יוכל ללמוד.
למה נזכרתי בסיפור הזה? בגלל הקטע הבא, שכדאי שתקריאו לתלמידים ולילדים שלכם:
"ויווק ודהואה הוא מרצה בבית הספר להנדסה באוניברסיטת דיוק. הוא סקר יותר מ-650 מנכ"לים ילידי ארצות הברית, מנהלים של הנדסת מוצר ב-500 חברות טכנולוגיה ויותר. פרופסור ודהואה הגיע למסקנה שאין קשר בין מה שתלמדו באוניברסיטה למידת הצלחתכם בהמשך הדרך. הוא היה מעורב בגיוסם של יותר מאלף איש ולא מצא קשר בין תחום הלימוד להצלחה במקום העבודה: "הגורם שהופך אנשים למוצלחים", אמר, "הוא המוטיבציה, היכולת ללמוד מטעויות, וגם ההשקעה בעבודה קשה".
"חשוב להדגיש את העיקרון הזה, כי צעירים מוסטים מהקורסים שהיו רוצים ללמוד בבית הספר, אם בגלל הוריהם, אם בגלל חברים בעלי כוונות טובות או בגלל מורים שאומרים להם שלעולם לא ימצאו עבודה. החיים האמיתיים מספרים לנו לא פעם סיפור שונה" (מתוך, 'למצוא את המקום הנכון', ד"ר קן רובינסון).
"הילדה לא חולה. היא פשוט רקדנית"
אז מה עם החבר, אתם שואלים? אז סתם שתדעו, למרות התעודה העלובה הזו שלו, החבר שלי שיפר אחרי שנתיים במכינה קדם אקדמית את כל הציונים שלו, ובסוף הלך בכלל לתחום המחשבים (למרות שלא עשה בכלל בגרות במחשבים), הוציא תואר ראשון ושני ועובד עכשיו באחת מחברות ההייטק שכל האמהות מאחלות לילדיהם.
כשקן רובינסון רוצה להמשיך ולהוכיח להורים מדוע אינם צריכים להתרגש כל כך משקלול הציונים של בית הספר, שמסוגל על פי רוב לפספס כישרונות ענקים שלא מקבלים מקום בתעודה, הוא מביא את סיפורה של ג'יליאן לין, הכוריאוגרפית המפורסמת של הבלט המלכותי האנגלי, שביימה בין היתר את ''Cats" ו"פנטום האופרה".
בבית הספר של שנות ה-30', ג'יליאן הייתה תלמידה חסרת תקנה. היא לא יכלה לשבת רגע אחד בנחת, זזה בעצבנות ונראתה באופן כללי לא קשורה למרחב הלימודי. הוריה קיבלו מכתב שבישר להם כי בתם סובלת ככל הנראה מלקות למידה. היא נשלחה למומחה ובזמן שדיבר עם אמה על בעיותיה, המתינה ג'יליאן במשך 20 דקות כשהיא עומדת... על כפות ידיה.
כשביקש המומחה לצאת רגע עם אמה מהחדר ולהשאיר את ג'יליאן לבד, הוא הפעיל בדרך את הרדיו שהיה מונח על שולחנו. מיד עם צאתם, כך סיפרה ג'יליאן, היא החלה להתנועע ולרקוד לצלילי הרדיו. הרופא הסב את תשומת לב האם לכך, וביחד הם התבוננו מבעד לחלון בילדה הרוקדת. "גברת לין", כך אמר לאם. "ג'יליאן אינה חולה. היא רקדנית. קחי אותה לבית ספר למחול".
מה כל זה אומר עבורכם הורים יקרים?
1. אין לי מושג איזו תעודה הילדים שלכם הולכים להביא, אבל בכל אופן, אל תתרגשו ממנה יותר מדי: העתיד המקצועי של ילדכם לא ייקבע בהתאם לשקלול הציונים שלה.
2. אל תתביישו לבקש מהמחנך של הילד שלכם לכתוב לו גם תעודת הערכה אישית מחזקת ותומכת. אני למשל מקפיד לכתוב לתלמידיי, בנוסף לתעודה הרגילה, גם תעודת הערכה שכולה פרגון אחד גדול לאישיות ולמעלות של התלמיד: מהניסיון שלי, רוב התלמידים לא זוכרים בכלל איפה הם הניחו את התעודה הרגילה, אבל את תעודת הערכה המיוחדת שכתבתי להם הם שומרים ומחזיקים אותה לעוד הרבה זמן: מדובר בתזכורת שמזכירה להם שכל העולם לפניהם ושיש בכוחם, כמו שכתב ר' מנחם מנדל מקוצק, להרים את השמיים.
3. הכי חשוב: לפני שאתם פותחים את התעודה ומסתכלים עליה בכלל, קודם כל תנו לילדים שלכם חיבוק ארוך ואוהב, שיסביר להם ללא מילים שאתם אוהבים אותם בלי תנאי, לא משנה כמה עשיריות או שמיניות יש להם: אוהבים בגלל מי שהם ובגלל מה שהם. תאמינו לי שהם יזכרו לכם את החיבוק הזה לעוד הרבה זמן. זו גם תהיה מתנת סוף השנה הכי מושלמת שתוכלו להעניק להם לכבוד החופש הגדול.
נשוי לגיתית ואבא לשלושה ילדים. חבר מערכת 'הגיע זמן חינוך', יזם חינוכי, מחנך, מדריך 'אמירים' ורכז תקשוב. מעביר סדנאות וסמינריונים לנוער וחדרי מורים. מאמין ודוגל במשפט של קן רובינסון: "תפקיד המורה הוא לאפשר את הלמידה, זה הכל". משתדל לא להרוס את היצירתיות של תלמידי ולאפשר להם לעוף מעבר לגבולות הזמן והמקום הבית ספריים. מעבר לכך, מאמין בטוב וביכולת השינוי התמידית של האדם לגרום לעולם להפוך לטוב יותר או כפי שאמר זאת הרבי מקוצק, ר' מנחם מנדל: "האדם נועד להרים את השמיים'.
