אבינועם הרש

כן, אנחנו יכולים: להפוך את החופש מכישלון הורי - להזדמנות לחינוך

אבינועם הרש, אבא ואיש חינוך, מציע גישה קצת אחרת: "אוגוסט הוא תזכורת טובה לתפקיד האמיתי שלנו עבור ילדינו: אנחנו המחנכים שלהם בבית הספר של החיים"

אבינועם הרשפורסם: 15.08.17 08:26
גם אצלכם אוגוסט לא בדיוק נראה ככה? (צילום: Shutterstock)
גם אצלכם אוגוסט לא בדיוק נראה ככה? (צילום: Shutterstock)

אז אחרי שהסתיימו כל הקייטנות המאוחרות, חבלי ההצלה והקומבינות הרגשיות שהצלחנו באמצעותם לשכנע את ההורים שלנו לעשות בייביסיטר על הילדים, הגיע החלק המאיים ביותר של אוגוסט, שמשאיר אותנו עם הילדים בחלל קטן במיוחד, ללא אפשרויות מילוט או חדרי בריחה.

 

הורים שהורגלו לנוכחות ילדיהם מרגע חזרתם מהעבודה בערב ועד לשעת ההשכבה פתאום מוצאים את עצמם באין סידור על הילדים, נמצאים בבית משעות הבוקר ועד הלילה, מלווים בצלם של ילדיהם שמתבוננים בהם ללא הפסקה, מחקים את תנועותיהם ובוחנים בעיון כל תנועה ותנועה מהתנהגותם.

 

זכור לי במיוחד מקרה שנצרב לי בלב ככישלון חינוכי כשנסעתי ביחד עם ילדיי ונחתכתי בפראות על ידי נהג מונית שסיכן אותנו ואת התנועה. הרגשתי איך לחץ הדם שלי עולה וכפתור "הנהג הישראלי" שבי השתחרר ועבר למצב של אוטומט: "ככה? אני כבר אראה לו מה זה!"

 

חתרתי למגע עם נהג המונית, צפרתי לו. הוא צפר לי. הוא יצא מהמכונית. אני המשכתי להגיד לו מה אני בדיוק חושב על הנהיגה שלו. הוא מבחינתו הסביר לי מה הוא חושב על המחשבות שלי וכל מופע האימים המביך הזה התנהל לנגד עיניים של ילדיי, שלא הבינו איך אבא שלהם - שמחנך לסובלנות והכלה, התחשבות בזולת ודרך ארץ - נקלע לעימות אגרסיבי שכזה כמיטב מסורת נהגי ישראל.

 

אחר כך הייתי צריך לחשוב תוך כדי נהיגה איך אני ממזער נזקים והסברתי להם שיש כל מיני אנשים על הכביש. הם לא אכלו את זה. משום התבלבלתי בין תמימות ילדיי לטיפשות. והם לא טיפשים.

 

אפקט הפרפר בגרסת העצבים

העניין המורכב באוגוסט הוא שמעבר לנהיגה בכבישים (מדהים כמה ילדים יכולים ללמוד על הורים רק משעות הנהיגה בכביש: שימוש בנייד, שפת גוף ועוד), יש לנו עוד הרבה שעות ביומיום בהן ההתנהגות שלנו תשמש כמודל לחיקוי עבור ילדינו:

 

הם יבחנו איך נגיב במשחק כדורסל ומה נחשוב על השופט. הם יסתכל עלינו כשנסגור את המקרר אחרי שנגלה שמאכל כזה או אחר חסר בו. הם יעקבו אחרי היחסים הזוגיים והכבוד ההדדי שלנו בבית - כמו גם בהיתקלות המחודשת שלהם בפתיל הסבלנות שלנו שמניסיון יאותגר קשות בעשרות סיטואציות יומיומיות שמן הסתם מסוגלות להטריף אותנו ולאתגר את מד השפיות שלנו באופן תמידי:

 

אנחנו בדד-ליין או בלחץ לסיים כל מיני מטלות ודברים בבית. בטיימינג זוועתי, הילדים בדיוק מתחילים בפסטיבל אכילת ראש מפואר: "אמא, משעמם לי! אבא, הוא הרביץ לי!". אנחנו בתגובה מנסים ליירט את הבעיה באופן מיידי, עדיף כמובן בלי לקחת שבויים: צרחה פה, צעקה שם. בתוך רגע חוללנו מהומת אלוהים בבית ותגובת שרשרת שכולה עצבים וכעס שעוברים כחיילי דומינו מהילד הנזוף לזה שמתחתיו. אפקט הפרפר גרסת העצבים.

 

אנחנו בדד-ליין, הילדים בפסטיבל "משעמם לי"  (צילום: Shutterstock)
    אנחנו בדד-ליין, הילדים בפסטיבל "משעמם לי" (צילום: Shutterstock)

     

    אנחנו המחנכים של אוגוסט

    אז מה עושים? מלחיץ? בטח. אחריות רבה? בוודאי. אבל תכל'ס, כל השנה אנחנו מוסרים את החינוך של ילדינו לאנשים זרים ונוטים לפגוש אותם רק לכמה שעות וגם זה לקראת ההשכבה. אנחנו מבקרים ומתלוננים על אופן החינוך שלהם: המחנך עשה כך והמורה עשתה אחרת. אנחנו היינו עושים את זה יותר טוב. אז הנה. סוף סוף יש לנו הזדמנות קצרה במיוחד של כמה שבועות לקחת את גורלם החינוכי בידינו ולהשפיע עליהם בצורה כפי שאף מורה או בית ספר ישפיע עליהם מעודם.

    אוגוסט מייעד לנו את התפקיד המכריע ביותר עבור ילדינו בבית הספר של החיים: אנחנו המנהלים והמחנכים שלהם.

     

    הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לצלוח את מסע הגיבוש המשפחתי בחתיכה אחת:

     

    1. תיאום ציפיות. עם עצמכם

    הגעתי למסקנה כשההתנהגות שלי על הכביש מושפעת מהפרעה פתאומית או מנהיגה מסוכנת מצד נהג אחר. כשאני מופתע אני מגיב לא טוב, וכשאני עם הילדים יכולות להיות להתנהגות הזו השלכות חינוכיות מזיקות.

     

    לכן לפני כל נסיעה איתם, אני נכנס מראש למוד רגוע יותר ומחליט שלא משנה מה שיקרה מצד רעשי הרקע של הכביש - התגובות שלי יהיו רגועות לגמרי. מישהו רוצה לחתוך אותי? להידחף לפניי בתור? תפאדל. מעבר להיותי נהג, אני קודם כל אבא במשרה מלאה, והילדים שלי חשובים לי יותר מהתגובות האימפולסיביות שלי. אני עדיין מתעצבן מבפנים, אבל אין ספק שמצד תחושת החוויה של הילדים, הנהיגה שלי נראית אחרת לגמרי.

     

    2. מלאכים יש בשמיים. אבל זמנים מוגדרים יש גם לבני האדם

    בואו נשים דברים על השולחן: אף אחד מאיתנו הוא לא מלאך. עם כל הכוונות הטובות, קרוב לוודאי שנמשיך לעשות שטויות חינוכיות מול הילדים שלנו. אבל אם ניקח זמנים מוגדרים מראש: שעה או שעתיים בכל יום שבהן ננסה לשמור על מודעות חינוכית ערה יותר, אין ספק שנצליח להעלות את דקות האיכות הבריאות שנעניק לילדינו.

     

    אף אחד לא יכול להיות כל הזמן במודעות. אבל שעה ביום, שבה נגדיר לעצמנו לשים לב איך אנחנו מדברים ובמה אנחנו צופים, זה כבר בגדר משימה אנושית ושפויה יותר.

     

    3. תכנון מקדים. גם לנו

    אומרים שילדים צריכים תכנון מקדים. ובכן, גם אנחנו. להישפך לזמן הזה של אוגוסט בלי תכנון מקדים של פעילויות וסדר יום, זה מתכון בטוח לאלתורים ולמצבים שלא היינו רוצים להיכנס אליהם מראש. מעבר למשימה המשותפת של תכנון הזמן ביחד עם הילדים, אין ספק שלו"ז מסודר יוכל לתת לנו את השליטה על סדר היום ולכלכל בחוכמה את צעדינו.

     

    יכול להיות, למשל, שחלק מהבילויים יתאימו יותר לבת/בן הזוג שלנו וחלק יתאימו יותר לנו. אם אני יודע מראש שהיום הילדים הולכים להיות בגינה - ואני כבר מכיר את עצמי ויודע שקבוע פתיל הסבלנות שלי נגמר הרבה יותר מהר בגינה - אז אעדיף שאשתי תלך איתם, והפוך כמובן.

     

    תכנון מקדים מעניק לנו את רוב הסיכויים להגיע לנסיבות מתוך המקום המדויק והנכון ביותר עבורנו ועבור ילדינו. זה לא מבטיח כלום, אבל לפחות את ההשתדלות שלנו עשינו.

     

    4. פסק זמן לחשב מסלול מחדש

    לא תאמינו כמה כוח יש לחמש דקות בכדי להתנתק לרגע מן הסיטואציה, לאסוף כוחות ולחשב מסלול מחדש. הן יכולות לבוא בתחילת היום, באמצע היום או בסוף וכמובן - כשאנחנו מרגישים שתכף אנחנו פשוט מאבדים את זה.

     

    הילדים משגעים לנו את הצורה? אז אפשר לצרוח. ולכעוס. יותר חזק. ויותר חזק. ואפשר גם לנסות ולעצור הכול. לסגור את המסך של המחשב ופשוט להתנתק לחמש דקות (לא יותר) שבהן ננשום (למי בכלל יש זמן לנשום באוגוסט) ונזכיר לעצמנו שמטרת העל שלנו היא קודם כל לשדר ולבנות אווירה חיובית ומזמינה בבית, למרות או דווקא בגלל כל האתגרים של אוגוסט. אולי ההספק שלנו קצת ייפגע, אבל המחיר הזה יהיה שווה כל רגע שבו נסתכל על הילדים האהובים שלנו ונראה אותם שמחים, נינוחים ובעיקר מרגישים שהם נמצאים במקום בטוח ומכיל עם ריח של בית!

     

    ואם בכל זאת ניסיתם את כל הטיפים וכלום לא עזר?

    תמיד אפשר להירקב מול שירות הלקוחות של ספקית האינטרנט. מסתבר שלחץ הוא דבר יחסי בחיים ופתאום זמן האיכות עם הילדים יראה לנו כאפשרות לבילוי נעים ומזמין יותר.

     

    • אבינועם הרש הוא מחנך, יזם חינוכי, חבר מערכת "הגיע זמן חינוך", סמנכ"ל "חברים מקשיבים". מעביר סדנאות וסמינריונים לנוער וחדרי מורים.

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נשוי לגיתית ואבא לשלושה ילדים. חבר מערכת 'הגיע זמן חינוך', יזם חינוכי, מחנך, מדריך 'אמירים' ורכז תקשוב. מעביר סדנאות וסמינריונים לנוער וחדרי מורים. מאמין ודוגל במשפט של קן רובינסון: "תפקיד המורה הוא לאפשר את הלמידה, זה הכל". משתדל לא להרוס את היצירתיות של תלמידי ולאפשר להם לעוף מעבר לגבולות הזמן והמקום הבית ספריים. מעבר לכך, מאמין בטוב וביכולת השינוי התמידית של האדם לגרום לעולם להפוך לטוב יותר או כפי שאמר זאת הרבי מקוצק, ר' מנחם מנדל: "האדם נועד להרים את השמיים'.