אדריכלות
סטריט ויו
התריס המתריסאמני הרחוב המובילים של תל אביב הפכו את התריסים והקירות של בתי המלאכה ברחוב אברבנאל למוזיאון מסעיר. ועם פתיחתה של גלריה חדשה ברחוב, אפשר להכריז: אברבנאל פצצה אורבנית

ציור של אונטאי על קיר הגלריה החדשה לאמנות אורבנית, רחוב אברבנאל 60, 25 במרץ 2014

מי שמחפש מה לעשות בחול המועד פסח, נניח, ובלי לפתוח את הארנק, מוזמן לטריפ ברחוב אברבנאל:

רחוב אברבנאל, 25 במרץ 2014

בחודש האחרון הפכה אותו קבוצה של אמני רחוב לפצצה יצירתית משמחת (במסגרת פסטיבל "רוח דרומית 3", במימון חומרים של מועדון ה"הודנא" ובארגונו של DIOZ).

להמשך קריאה...
החניה של גולדמן וציורים אחריםהרחובות שלנו חוזרים ואומרים: מה שהיה לא יהיה. זה לא חדש. השאלה היא רק מה מפסידים בדרך

רחוב הש"ך, 22 באפריל 2013

מי שיחלוף ברחוב הש"ך מספר 16 לא יחמיץ מגרש חניה פרטי, לא גדול, וכמעט ריק בשעות הבוקר המוקדמות:

רחוב הש"ך, 18 במרץ 2014

בצדו האחד של המגרש מוסך לזגגות רכב:

רחוב הש"ך, 11 באוקטובר 2011

הציור העשיר על קיר המוסך, עבודה משותפת של אמני הרחוב דדה ו-sboy, שורד כאן משהו כמו שלוש שנים. רק שעם הזמן נוסף לכניסה למוסך שער פח המסתיר את תחתית הציור; והשלט של הזגגיה עבר, משום מה, מהקיר (מעל הציור) לעמוד המתכת שמולו תוך שהוא מותיר אחריו מזכרת כתומה:

רחוב הש"ך, 18 במרץ 2014

בקדמת המגרש תקוע טנדר נטול זגוגיות (הסנדלר באמת הולך יחף?) ומלא בג'אנק.

להמשך קריאה...
אני זוכר אותה מהמרכולתבנייה של מאות דירות בפרויקטי ענק, בקצב מטורף, משנה את הרחובות של פלורנטין לעד. בתור שפני-ניסיון במעבדת הג'נטריפיקציה, הרחובות מתחננים על נפשם ותוהים: האם ייתכן שזה נורמלי?

הפנים החדשות של פלורנטין. מבחר מהפרויקטים המוקמים בימים אלה בשכונה

אולי זה פופוליזם זול, ומשפט ההיסטוריה יפסוק שהיה כאן חזון.

להמשך קריאה...
ככה זה כשיש שנייםהרחובות שלנו לא מחכים לוולנטיינ'ז דיי כדי להפגין זוגיות מאושרת

רחוב מזרחי, 31 ביולי 2013

אם חס וחלילה יבוא שוב המבול, אצלנו הזוגות מוכנים לרוץ לתיבה. בתנאי שיהיה נוח:

רחוב מזרחי, 23 באוקטובר 2013

גם אם יירד פעם סתם גשם, הרחובות שלנו ערוכים:

רחוב הקישון, 22 בדצמבר 2013

וגם אם לא:

רחוב רענן, 8 בפברואר 2014

כשחם, יש לאן לברוח:

רחוב הרצל, 12 בינואר 2014

או שמדליקים מזגן:

רחוב כפר גלעדי, 5 ביולי 2013

ואם צמאים, יש מה לשתות:

רחוב מרחביה, 20 בנובמבר 2013

לא יהיה מוגזם לקבוע שבכל תחום מתחומי החיים שניים זה יותר מאחד.

להמשך קריאה...
צדיקים, מלאכתם נעשיתסיפור קטן על מין צדיק שלא סובל מין

רחוב לוינסקי, 2 בינואר 2014

למרות שהרחובות שלנו לא נודעים דווקא בצניעותם, ואצלנו מותר למכור אפילו גרביונים, כפי שאפשר לראות, בסיעתא דשמיא, מתהלך בינינו צדיק סמוי מן העין, אולי יותר מאחד, שלא יכול/ים לסבול את הפריצוּת. הוא לא אחד שמקונן בינו לבינו, הוא אחד שעושה מעשה:

סמטת השך, 25 באוקטובר 2011

סמטת השך, 21 במרץ 2012

לא תמיד זה עם צבע אדום:

רחוב נחלת בנימין, 15 ביולי 2012

רחוב נחלת בנימין, 23 ביולי 2013

עמדתו ברורה:

רחוב קורדובירו, 9 באוקטובר 2012

רחוב כפר גלעדי, 7 בספטמבר 2013

ופעולתו נחושה, גם אם לעתים מינורית, כמו הטיפול בציור של קלון. זה הציור:

רחוב הקונגרס, 14 באוקטובר 2011

ומה נמחק ממנו כעבור

להמשך קריאה...
קוף אחרי קופיקסהרחובות שלנו שמחים להיווכח שהפטנט תפס; ואצלנו מחמשקל אפשר לפעמים לקבל עודף 
<
להמשך קריאה...
ברוכים הבאים לשיפוציאדת החורףחגיגה של שיפוצים שוטפת את הרחובות שלנו, עם חפירות, פיגומים ועירנות מיוחדת למצב המרפסות

רחוב העליה, 14 בינואר 2014

הרחובות שלנו לא יכולים אמנם להתחרות בתנופת הבנייה בסוצ'י, אך פוטין שלנו חזק בשיפוצים. רק התבשרנו כי ברחוב מזרחי הסתיימו העבודות:

מזרחי פינת דרך יפו, 14 בינואר 2014

וכבר אנחנו קופצים לרחוב זבולון. תחילה חולקו לתושבים פלאיירים מבטיחים:

רחוב זבולון, 26 בדצמבר 2013

אחר כך נתקע השלט המסורתי בקצה הדרומי של הרחוב:

זבולון פינת פרנקל, 29 בדצמבר 2013

הצילום בהדמיה הוא דווקא מכיוון צפון, אך ההבטחה הגלומה בו (למעט השידרוג במצבם הבריאותי והכלכלי של הולכי הרגל) די דומה למציאות הקיימת:

רחוב זבולון, מבט מכיוון לוינסקי, 29 בדצמבר 2013

כך או כך, העבודות יצאו לדרך.

להמשך קריאה...
סמטת מורבידיבימים שעם ישראל מחזיק אוזן כרויה לבית החולים, אנחנו לא יכולים לצלוע מאחור

רחוב הרבי מבכרך, 19 בנובמבר 2013

הרחובות שלנו המומים מהתזזית שאחזה בכלי התקשורת לנוכח ההחמרה במצבו הבריאותי של ראש הממשלה לשעבר.

להמשך קריאה...
שמור לי ולא אשמור לך45 שיטות לשמירת חנייה ברחובות שלנו, כולל סיפור על סטארט-אפ שלא עלה יפה

רחוב כפר גלעדי, 18 באוגוסט 2013

עם מאות מחסנים, בתי מלאכה, חנויות סיטונאים ועשרות אתרי בנייה ושיפוצים, הרחובות שלנו הם גיהנום למי שצריך לקבל סחורה, לפרוק חומרי בניין או להעמיס ארגזי טובין. ומה יהיה אם בדיוק כשיגיעו המשאיות לא יהיה להן איפה לעמוד? לחץ. חייבים להתכונן, לכבוש, לסמן טריטוריה. כחול-לבן, אדום-לבן, אפור-אדום, לא משנה. כיוון שאין לעניין סידור קבוע ומאורגן, כולם מאלתרים. למשל עם חוט:

רחוב רענן, 14 ביוני 2012

רחוב רענן, 18 באוגוסט 2013

זה החוט, הפעם:

רחוב רענן, 18 באוגוסט 2013

לא כולם כל כך מעודנים.

להמשך קריאה...
גם קודם היה, אבל לא כזההרחובות שלנו שואלים: כמה גרסאות יכולות להיות לתמרור אחד; כמה פעמים אפשר להציב תמרור באותו חור; וכמה זמן יכול תמרור להתגלגל על מדרכה? שלושה סיפורים

הקישון פינת פרנקל, 22 בנובמבר 2013

אפתח בחדשות: ברחוב הקישון פינת רחוב פרנקל הוצב תמרור חדש לסימון אזור חניה של רכב דו גלגלי.

#1: חניית דו גלגליים. חמש גרסאות

התמרור החדש לא היה עניין לכתוב עליו הביתה אלמלא היה בגודל (ובנוסח) שמתאימים לשטח כינוס של כנופיית רוכבים אמריקאית, בעוד שבפינת הרחוב המסוימת הזו יכולים לחנות בסך הכל שלושה דו-גלגליים, מקסימום ארבעה. אז על מה הרעש? מה קרה פתאום? ולמה דווקא כאן? ספק אם מישהו יוכל להשיב, במיוחד שהתמרור החדש הוא רק וריאציה אחת, מתוך חמש, ברחובות שלנו.

להמשך קריאה...
מתגוררת בפלורנטין ומצלמת יום יום ברחובות השכונה. פעם היא היתה עיתונאית.

"שכונה היא החלק בעיר, שאפשר לנוע בו בקלות ברגל, או במילים אחרות, אם להתחכם, החלק בעיר, שאין צורך ללכת אליו כי הרי כבר נמצאים בו" (מתוך "חלל וכו: מבחר מרחבים", הוצאת בבל, תרגום: דן דאור ואוולין עמר). 

***

שנים חלפתי ברחובות שכונת מגורי, אבל רק בסוף ספטמבר 2011 התחלתי לראות אותם. בעקבות אסון משפחתי, התחלתי לשוטט. יום יום, במשך שעות. להסתובב, להתבונן, וגם לצלם. בהתחלה בעיקר גרפיטי. עוד ועוד ציורים, כתובות, סימנים שהשאירו אחרים. לאט לאט המבט התרחב והצטמצם. התרחב לבניינים ורחובות, הצטמצם לפיות מרזבים ושברי מדרכות. בחודשים שחלפו, נאספו ונאגרו אצלי אלפי צילומים, שהתבוננות חוזרת בהם מזהה דפוסים, מגלה תופעות, מעלה שאלות. הבלוג עוסק בהן. וגם בחולף ובמתקלף, באקראי ובארעי, בתרבות הרחוב הדינמית והעשירה של שכונה אחת, פלורנטין, בדרום תל אביב. 

***

איך מכירים שכונה? מה יכול לייצג אותה? האם אפשר לתאר אותה בלי להתייחס לתושביה? למה כן  מתייחסים? על מה נעצרת העין? האם היא נוטה להתעכב על השבור והפגום או על השלם היפה? מה ערכו התיעודי של קטע קיר או חלון ראווה בודד? האם הוגן לחבר בין ציור מרחוב מרכזי לברז כיבוי בסמטה צדדית? נחוץ ריבוי או די בתמונה אחת מייצגת? חייבים להתייחס לקבוע? מה ערכו של המשתנה? האם החלקים מתחברים לכדי תמונה שלמה, או שהתמונה השלמה מתפרקת? אין תשובות. הבלוג מחפש אותן.

***

פלורנטין קטנה. רחוב העליה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו בצפון ודרך שלמה (סלמה) בדרום. מצפון לדרום חוצים אותה: נחלת בנימין, הקישון ואברבנאל. ממזרח למערב - לווינסקי, מטלון, וולפסון, פרנקל (בעבר עמק יזרעאל) ופלורנטין. ביניהם יש רשת של רחובות קצרים, סמטאות צרות והמון אוצרות והפתעות.
מדי פעם נסחפתי גם מחוץ לגבולות הרשמיים הללו, למעגל השני שמגיע עד שדרות הר ציון, רחוב שלבים, רחוב גת רימון ודרך קיבוץ גלויות.

***

הבלוג המצולם הוא מסע במקום שלא צריך לחפש בו כדי למצוא.