הזמרת מיכל אמדורסקי כבר לא מתרגשת ממדורי ביקורת האופנה. "מישהו צריך לקבל שוק, לא?", היא אומרת בחיוך חצי נעלב, מצהירה בעקיפין על תווית השוק המלווה לרוב את הופעותיה התקשורתיות. "סגנון הלבוש שלי די מעפן. למה? כי זה לא מעניין אותי. אני לובשת מה שנראה לי נחמד או סבבה. חבר שלי (כדורגלן העבר ג'פרי ישי, א"י) לא רגיל לזה שאני מתארגנת ליציאה תיק-תק. מה לעשות, יש לי דברים אחרים על הראש. נראה לי לא הגיוני להשקיע שעות באיך שאני נראית. אנשים חיים כאן בפאקינג הוליווד. הולכים לאירועים לבושים במיטב הבגדים שלהם, ואז מצטלמים מאחורי איזה לוגו של חברה מסחרית ומייחצנים אותה. אני משתפת עם זה פעולה, כי זה מה שיש, אבל קצת פרופורציות. אין כאן תרבות אופנה. היא לא קיימת, כמו שאין פה תרבות מוזיקה. זה לא נקרא בעיניי תרבות, אלא הישרדות. כולם מנסים לשרוד כאן. אז לפני שיתמקדו באופנה, צריך שתהיה לנו כאן תרבות. נקודה".

מיכל אמדורסקי. "מישהו צריך לקבל שוק, לא?" (צילום: ניר פקין)
מיכל אמדורסקי. "מישהו צריך לקבל שוק, לא?" (צילום: ניר פקין)

ועדיין, לא מעליב אותך לקבל "שוק" פעם אחר פעם?

"אם אני רוצה לקבל 'שיק' בפנאי פלוס אני צריכה ללבוש מכנסיים רחבים, נעליים שטוחות וחולצה סגורה. יש פחד מנשים סקסיות בחברה. גם אם אני אשים על עצמי את האאוטפיטים של אפרת גוש – אקבל שוק והיא תקבל שיק. אני חושבת שהאופן שבו אני נושאת את הגוף ואת הבגדים שלי הוא סקסי. ובארץ מאוד מפחדים מקימורים. אוהבים אותך כשאת מוסתרת. ברגע שאת קצת חושפת סקסיות וחוזק – ישר קוטלים אותך".

עוד בערוץ האופנה

אפשר לסמוך על מיכל אמדורסקי, 38, שתספק כותרות וחומר למחשבה, גם כשזה מגיע למלתחה הפרטית שלה. בין אם אוהבים או שונאים את הבחירות האופנתיות שלה, אי אפשר להתעלם מהן. היא יכולה להיחשב בחוגים מסוימים לבעלת טעם טוב או רע – לרוב רע, לצערה – אבל סגנון אישי יש גם יש לה. המראה המוחצן והאקלקטי שבולט בהופעותיה הציבוריות בא לידי ביטוי גם באופן בו היא מעצבת את ביתה – דירת גג מרווחת בלב תל אביב בה היא מתגוררת יחד עם שתי בנותיה, נינה ומילה מנישואיה לאסף אמדורסקי, שבה בולט שימוש בצבע הלבן ובהדפסים מנומרים החולשים על כל רחבת הגג שלה. הבית משמש גם כסוג של מקדש תהילה לזמרת, עם שערי מגזינים וצילומי אלבומים שלה הממוסגרים לאורך כל הקירות בבית.

(צילום:ענבל מרמרי)

לרגל שבוע הגאווה שיגיע לשיאו בסוף השבוע עם מצעד רב משתתפים, פלשנו אל ארון הבגדים של אמדורסקי – מהאושיות האהובות על הקהילה הגאה בישראל, שתעלה על הבמה המרכזית ביום הגאווה עם ביצוע מחודש ללהיט שנות ה-90 Push The Feeling On של הרכב הדאנס-האוס Night Crawlers. קליפ לקידומו של השיר יצא כבר השבוע בהפקת בר הגייז הוותיק אוויטה, ואף צולם בתאי השירותים של המקום. בקליפ מתארחות כמה מהדמויות הבולטות המזוהות עם הקהילה, כמו השחקנית אסתי זקהיים, צלם האופנה איתן טל, הדראג קווין ומעצבת האופנה קיי לונג, הזמרת הטרנסקסואלית ניקה, הדראג קווין טלולה בונט ואושיית הלילה הנודעת מיכל נדל.

"איך הפכתי לגיי אייקון?", היא חוזרת בקול על השאלה. "אני ממש לא יודעת אם אני כזאת. מה זה בכלל גיי אייקון? מגיל שש אני מוקפת בהומואים – תחילה בלהקת בת דור בה רקדתי, ומאוחר יותר בלימודי בלט בהונגריה. מתוך 20 בנים בלהקה, אולי שניים היו סטרייטים. כרגע יש לי אולי ארבע חברות בנות ו-15 חברים בנים שהם גייז, טרנסקסואליות ומה שביניהם. המגדר הנזיל, מה שנקרא".

מיכל אמדורסקי בתצוגה למען איגי - ארגון לנוער גאה (צילום: רפי דלויה )
מיכל אמדורסקי בתצוגה למען איגי - ארגון לנוער גאה (צילום: רפי דלויה )

רגע לפני שצירי הארון האחרון יתפרקו, קבלו הצצה חד פעמית לארון האישי של אמדורסקי בספיישל יום גאווה חגיגי ושמח לכולם.

1. שמלת מיני שחורה עם ליבית תחרה מוזהבת בגב של המעצבת לימור חן למותג גוטה. "זאת שמלה פשוטה שאני מרגישה איתה בנוח. יש לה גזרה טובה והעיטור מזהב שיש לה בגב מעניק לה טאץ' יוקרתי יותר. כשאני מרגישה שאין לי מה ללבוש, אני תמיד קופצת לגוטה. בגלל שהמידות שלי קטנות, יש לי שתי אפשרויות: או לרכוש בגדים בשילב או ללכת ללימור שמקטינה ומצרה לי במיוחד את השמלות. יש לי דיל מאוד טוב איתה. אני לוקחת כל מה שנראה לי רלוונטי, מודדת בבית ומחזירה מה שאני לא רוצה".

נעליים קלועות של לואי ויטון. "הגב שלי גומר עליי" (צילום: ענבל מרמרי)
נעליים קלועות של לואי ויטון. "הגב שלי גומר עליי" (צילום: ענבל מרמרי)

2. נעליים קלועות מעור בשחור ולבן של לואי ויטון. "הגב שלי גומר עליי. שנים של הליכה וריקוד על נעלי עקב גבוהות הן בבחינת היסטוריה, אבל לא באופן גורף. היום כבר קשה לי ללכת על נעלי עקב, ואת רוב היום אני מעדיפה לעבור על נעלי ספורט או נעליים שטוחות".

3. גופיית סבא לבנה של Grip. "יש לי בארון מדף שלם רק לגופיות סבא לבנות. אלה המדים שלי, בשחור ולבן. זה הכי נוח וזה הפריט היחיד שאני רוכשת. לרוב אני לא קונה בגדים בחנות, אלא ישירות מסטייליסטים שמביאים לי בגדים לצילומים. שופינג מבחינתי זה סיוט: אני שונאת למדוד ולפשפש בין הקולבים. הפעמים היחידות שאני נהנית מזה זה בחו"ל, כשאני יודעת מראש שאני מקדישה לכך זמן ומפנה לקניות יום שלם. בגלל זה גופיות סבא הן הפתרון האולטימטיבי עבורי, זה פריט שלא מצריך ממך חשיבה נוספת. אני פשוט זורקת על עצמי גופייה, שורטס או מכנסי ג'ינס. כשאני יוצאת מהבית בשמונה בבוקר, אני רואה נשים שמשקיעות בלבוש ובאיפור כבד, ואני לא מבינה למי יש זמן להתעסק בזה על הבוקר, ועוד כשיש לך שתי בנות שאת צריכה לארגן. להסתרק אפילו אין לי זמן. לקום יותר מוקדם אתה אומר? אני קמה ב-6 כל יום!"

שמלת תחרה לבנה של טופשופ. "המוכר נלחם שאקנה אותה, ולבסוף הוא צדק. אני לא מפסיקה ללבוש אותה" (צילום: ענבל מרמרי)
שמלת תחרה לבנה של טופשופ. "המוכר נלחם שאקנה אותה, ולבסוף הוא צדק. אני לא מפסיקה ללבוש אותה" (צילום: ענבל מרמרי)

4. שמלת תחרה לבנה של טופשופ. "רכשתי את השמלה הזאת לפני כחמש שנים. בכלל לא רציתי אותה, כי היא רחוקה מאוד מהסגנון שלי. היא רומנטית לטעמי, רחבה כזאת. ואני הרי לובשת רוב הזמן שחור וצמוד. המוכר נלחם שאקנה אותה, ולבסוף הוא צדק. אני לא מפסיקה ללבוש אותה".

5. נעליים מנומרות עם עקבים בגובה 15 סנטימטר של Carvela ונעלי סניקרס מנומרות עם עקבי רוקי. "אני מאוד אוהבת מנומר. כל הבית שלי מנומר, כפי שאתה יכול לראות – מהכריות בגג ועד לשמלות בארון. לא מזמן נסעתי ללונדון ורכשתי את שני זוגות הנעליים האלה. נעלי העקב עלו לי כמו משכנתה, הסניקרס עלו 30 פאונד. בלונדון הן נראו לי מגניבות לאללה, אבל בארץ אני לא הולכת איתן, כי לכל אחד יש מה להעיר עליהן".

שני זוגות של נעליים מנומרות. "בלונדון הן נראו לי מגניבות לאללה, אבל בארץ אני לא הולכת איתן, כי לכל אחד יש מה להעיר עליהן" (צילום: ענבל מרמרי)
שני זוגות של נעליים מנומרות. "בלונדון הן נראו לי מגניבות לאללה, אבל בארץ אני לא הולכת איתן, כי לכל אחד יש מה להעיר עליהן" (צילום: ענבל מרמרי)

6. בגד גוף המורכב מחולצה גברית שחורה מסאטן וגופיית פאייטים כסופה בעיצובה של גלית לוי. "גלית עיצבה לי את הבגד הזה במיוחד לתצוגה של איגי – ארגון הנוער הגאה, שהתקיימה בשבוע האופנה הראשון של תל אביב. מאז הבגד נשאר אצלי בארון, ואני לובשת אותו מדי פעם להופעות. אני מאוד אוהבת שזה חצי גבר-חצי אישה. זה גם מאוד נוח להופעות. כשאני על הבמה אני רוקדת כמו חולת נפש, לכן אני חייבת דברים צמודים ונוחים. אבל התקשורת בארץ לא מעריכה ותמיד כשאני עולה על הבמה יורדים על הבגדים שלי. אם זה היה אמן שמגיע מחו"ל ולובש משהו בסגנון – זה תמיד וואו. אבל כשזה מפה, זה לא. אחרי 20 שנה בתעשייה, עדיין לא יודעים איך לאכול אותי כאן".