"אמא ואבא, אחותי ואני גרים בכפר גדול בתוך הטבע, שבנינו בעצמנו. כל מיני אנשים באים אלינו לכפר לסדנאות וטיפולים רוחניים בצלילים ולראות הופעות של ההורים שלי. בנינו בכפר הרבה מבנים מבוץ, ששם יש את הסדנאות והטיפולים. פשוט לוקחים גדר כזאת מברזל, שמים אותה בצורה של הבית שרוצים ואז לוקחים בוץ וזורקים על הגדר ונהיה בית. אני ואחותי אוהבות לזרוק את הכדורי בוץ ואפשר גם להוסיף כל מיני בקבוקי זכוכית ואבנים יפות לקישוט".

עוד סיפורים בסדרה:

המשפחה שלי

---------------

אני: ליה נצר, בת 7.

אמא: ו'איט נצר. אמא היא מוזיקאית ומרפאה בקול ובקערות קריסטל.

אבא: אוֹרי נצר. אבא מוזיקאי ומעצב בעץ. הוא מנגן בכלי נגינה ייחודיים שיש להם יכולת ריפוי, כמו פאנטם, נבל אפריקאי, סנטור פרסי, סנסולה, חליל אינדיאני, לירה ועוד.

אחותי: אלה, בת 11.

ארוחה משפחתית: בכל ערב בדרך כלל כולם אוכלים יחד אוכל טבעוני. אני מברכת על האוכל: "האל מטיב עמי, אני אותו מכיר, הכל שהנו, שמש גשם ועץ הפרי, האל מטיב עמי. הללויה. אמן".

ערב שבת: בערב שבת אנחנו עושים בבית ג'אם משפחתי. אני מנגנת בנבל, אבא בפאנטם, אמא בקערות קריסטל ואחותי בחליל צד.

הילדוּת של אמא ואבא: אמא שלי גדלה בעיר יפו וזה ממש לא דומה לאיפה שאני גדלה. הייתי רוצה לגדול בעיר - כי איפשהו בעיר שהיא גדלה בה - ביום מסוים או כל יום, עבר מן איש כזה עם סוכריה שנמסה בפה שהוא היה מחלק והיא היתה יורדת לקנות. וגם היה מפעל שוקולד. אבל אני רוצה להיות בכפר סגול, כי יש את הטבע, יש אהבה, יש שפע, יש הודיה. למרות שאני לא יודעת מה זה.

הלידה שלי: אמא ילדה אותי באמבטיה בבית, במים קרים. פשוט נולדתי ככה, באמבטיה. בגלל זה אני אוהבת מים קרים. כשאני אהיה גדולה אני גם רוצה ללדת ככה, אבל במים חמים.

הבית שלי

------------

הישוב: כפר סגול, שנמצא בקצה של מושב שדה צבי, בצפון הנגב. זהו כפר שאנחנו בנינו אותו ורק אני וההורים שלי ואחותי גרים בו. אני אוהבת לגור בכפר סגול, אבל הייתי רוצה שיהיו בו עוד ילדים. יש רק אותי ואת אחותי.

הבית: אנחנו גרים ביורט עגול, שזו בקתה מונגולית. זה כמו אוהל, רק מעץ.

החדר: אני בחדר יחד עם אחותי הגדולה.

בית הספר שלי

----------------

אני לומדת בבית הספר האנתרופוסופי יאנוש קורצ'ק בבאר שבע.

מה מיוחד בביה"ס? אנחנו שרים יחד הרבה. מתחילים את הבוקר בנגינה בחליל. כל הכיתה מנגנת. אנחנו מדליקים נר, מברכים את היום, את הבריאה, את הטבע. בתחילת היום המורה עובר בין הילדים אחד אחד, מסתכל לכל ילד וילדה בעיניים, מחזיק לה את היד. יש בבית הספר גם הרבה אומנות, הרבה מוזיקה. אני דווקא אוהבת את בית הספר.

המקצוע שאני הכי אוהבת: ערבית, כי זה כיף ולפעמים המורה מספרת לנו סיפור בערבית וצריך לצייר משהו מהסיפור. אני חושבת ששיעור טוב הוא שיעור שגם משחקים בו. יש מורים שממש לא מבינים במשחקים ואצלנו בסוף השיעור יש איזה חמישה משחקים.

מה צריך בשביל להיות מורה טוב? מורה צריך להיות מישהו שמבין במשחקים, שהוא בן אדם טוב, שהוא אוהב ויש לו שכל.

הזמן הפרטי שלי

-------------------

אחר הצהרים: אחר הצהרים אחותי ואני רוב הזמן לבד בכפר שלנו. אין לנו טלוויזיה והחברים שלנו מבית הספר גרים רחוק. אנחנו מתאמנות בכלי נגינה – פעם היא ופעם אני וממציאות לעצמנו כל מיני משחקי דמיון או יוצאות לסיבוב אופניים.

הכי אוהבת לעשות בעולם: לשיר, לרקוד ולהופיע. אני כבר שנים מחכה שמישהו ירצה לראיין אותי.

הכי אוהבת לעשות עם אמא: להתפנק איתה עם הבקבוק החם ולשתות שוקו עם קש שאבא הכין.

הכי אוהבת לעשות עם אבא: עם אבא הכי כיף כי עם אבא אפשר לעשות אוירונים ושטויות ברגליים. כל מיני שטויות, הפוכים וקפיצות.

הכי אוהבת לעשות עם אחותי: לשחק שבויים ומשחקי דמיון בכפר.

חוגים: אני מנגנת בנבל, כי זה כלי של נסיכות ואני נסיכה.

טלוויזיה: אין לנו טלוויזיה בבית. אני אוהבת לצפות לפעמים אצל סבתא, אבל ממש קצת. יש רק שתי סדרות שאני אוהבת: סופיה ודוק הרופאה.

מחשב: לפעמים אני צופה בסדרות במחשב, כמו ארתור.

החברה הכי טובה שלי: שיה, שלומדת איתי בבית הספר. הכרתי אותה ראשונה לפני כולם. היא גם גרה לידי. היא מצחיקה ועושה שטויות.

אוכל: לארוחות בוקר אנחנו אוכלים בבית שייק בריאות, מפירות אורגנים, פירות יבשים וסופר פוד (אבקות מאוד בריאות, כמו ספירולינה). זו הארוחה של כל המשפחה בבוקר. אנחנו לא אוכלים מוצרי בשר וחלב וגם לא לחם מקמח לבן או מלא. אנחנו מכינים בבית לחם כוסמין. לארוחת ערב אני אוהבת שאנחנו מכינים סושי.

מאכל אהוב: מלאי כופתא. זה מאכל הודי: אורז עם רוטב טעים כזה וכדור גבינה עם רוטב כזה.

המטלות שלי בבית: להאכיל את החיות: שלושה חתולים וכלבה. יש לנו לוח עם תורנות. וגם לסדר את החדר.

לא אוהבת שמעירים לי על: כשבאמצע משחק אומרים לי לכי לנגן וזה מעצבן.

ילדה שהייתי רוצה להתחלף איתה: הייתי רוצה להתחלף בחמודיוּת של נעמה. נעמה בכלל לא מעריכה את החמודיות שלה. מרוב שהיא חמודה כולם מחבקים אותה. היא נמוכה כזאת וחמודה כזאת, עם קוקו קטן. מה זה מתוקה והיא איתי בשולחן בבית הספר. אני רוצה להתחלף איתה כי כולם רוצים לחבק אותה ואוהבים אותה.

החלומות שלי

----------------

אני חולמת להתחתן עם החבר הכי טוב שלי, נעם, שאני פוגשת אותו רק פעם בשנה ואני חולמת להיות שחקנית ובעלי יהיה איש מאחורי הקלעים וגם אני אהיה זמרת והוא יהיה מאחורי הקלעים. זה יהיה נעם. ואני אגור בכפר סגול. מעל הבית שלנו יש בית פנוי, אז אני הולכת לגור בו.

הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשנעם הזמין אותי לבית שלו באמצע השנה.

הזיכרון הראשון שלי: אני זוכרת את עצמי בת שלוש ואני שרה משהו כמו: "אני אוהבת את אמא, אני אוהבת את אבא, אני אוהבת את סבתא ואת סבא".

לגדול או להישאר ילדה? יותר כיף להיות ילד - למרות שאני כבר מחכה להיות אמא וגם יותר כיף להיות אח קטן, כי מפנקים אותו.

המלצה על ספר: כוח לב הנסיכות ומועדון הנסיכות.

טקס שינה: סיפור מאמא או אבא. בלי נשיקה. אני שונאת נשיקות. רק חיבוק.

* * *

מכירים ילדה או ילד שמתאימים לפרויקט 100 ישראלים קטנים? ילדים שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.

שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (שמות ההורים, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.