מטופלים יקרים, הגזמתם: כבדו את פרטיות רופא המשפחה שלכם
שיחה לנייד הפרטי של הרופא בשעה שמונה בערב? יש גבולות לטיפול הרפואי והם לא כתובים בשום מקום. אז ד"ר דורון עמוסי מנסה לנסח אותם כאן בשבילכם, וגם בשבילו
20:00, אני באמצע תיבול הסלט כשמספר לא מוכר מופיע על צג הטלפון שלי. אם זה לא אחד מאנשי הקשר, אין סיבה להפסיק את הכנת ארוחת הערב. שתי דקות לאחר מכן שוב צלצול מאותו מספר. אני מניח את הבלסמי, מנגב את הידיים ועונה. ד"ר עמוסי? מדברת שרה ח'. מצטערת שאני מטלפנת אליך לנייד, אבל יסמין שלי נחשפה לחולה קורונה במועדונית. אני חייבת בדיקת קורונה ליסמין ואם אפשר לכל המשפחה.
אני די בשוק שאת מטלפנת אלי לנייד. מאיפה קיבלת את המספר שלי? אני חושבת שאתה נתת לי. אני לא נותן את המספר שלי לאף מטופל. ניסית לפנות למרפאה? יש רופא עד 21:00. ניסיתי אבל היה תפוס. הבנתי. אני מבקש לא לטלפן אלי יותר. בשום מקרה. ולגבי יסמין, היא צריכה בידוד ל-14 יום, וכל עוד היא אתסמינית (אסימפטומטית) אין צורך בבדיקה. כמובן שגם אתם לא צריכים בדיקה. לילה טוב. לילה טוב.
אני סוגר את השיחה ומנסה להבין מה היה פה. שרה ח', שמצאה את הטלפון שלי, לא משנה איך, פונה אלי בסוגיה רפואית, שלה נראית מאוד דחופה ולי נראית כמו חציית גבול בוטה. התנגשות. בום!
יש לי כ-1,500 מטופלים. רובם בריאים ולא זוכרים שאני בכלל הרופא שלהם. נניח שחמישה אחוזים מהם, 75 מטופלים, נמצאים כרגע באיזה הליך רפואי: ביצעו בדיקות דם, ממוגרפיה, מרגישים קצת לא טוב, או ממש ברגעים אלה חווים מחלה קשה. מישהו יכול לדמיין רופא שקשוב 24/7 לרשימה כזו של מטופלים לאורך זמן? ברור שלאחר תקופה לא ארוכה אותו רופא מסור יקרוס.
יש גבולות לטיפול הרפואי, הם לא כתובים בשום מקום, ולכן אנסה לנסחם כאן.
לופ טורדני של מחשבות וכעסים
מטופלים הנמצאים בבית פונים למרפאות הקהילה, לרופא המשפחה או לכל רופא אחר שעוקב אחריהם. כל מרפאה עם הזמינות שלה. לא פעם אנו שומעים מהמטופל שעד שהגיע התור לבדיקת הרופא התלונה כבר חלפה, וזה ממש לא רע. המטופלים אומרים את זה בביקורת על זמינות התורים, אך אני רואה בזה הוכחה נוספת לכך שהגוף המופלא שלנו יודע לרפא את עצמו לבד.
חולה שחווה בעיה רפואית דחופה - פציעה, כאב בטן עז או כאב לוחץ בחזה - לא מחכה, מן הסתם, לתור בקופת החולים. הוא ניגש בכוחות עצמו או באמבולנס למוקדי רפואה דחופה או לחדר המיון, שם יש צוותים העובדים סביב השעון כדי לתת מענה לבעיות דחופות. כמובן שהכול מסתמך על ההגדרה של המושג דחוף. מי יודע מה דחוף ומה לא? מסתבר שעבור שרה ח', בדיקת קורנה ליסמין ולבני המשפחה נראתה דחופה מספיק כדי לטלפן אלי לנייד בשעה שמונה בערב.
הבדלים בזמינות הרפואית קיימים גם בבית החולים. יש חולים המאושפזים במחלקות בית החולים השונות לבירור או טיפול. בירור אנמיה או כאבי מפרקים, טיפול בדלקת ריאות, שבר בירך או לאחר ניתוח בטן, מוח או אא"ג. חולים אלה נבדקים על ידי רופא פעם או פעמיים ביום ובשאר הזמן הם שוכבים ומחלימים במחלקה. החולים הקשים יותר, שאינם יציבים ועלולים להידרדר באופן מיידי, נמצאים במחלקות הטיפול הנמרץ תחת עינם הפקוחה של רופאים ואחיות 24/7.
מיד מתחילה בראשי סערה מקצועית והתנהגותית. האם אני נותן טיפול ראוי? נותן עצות מבלי לראות את המטופל או את הגיליון הרפואי? ואולי באמת יש כאן מצב חירום רפואי? ואני בכלל באגף הירקות בסופרמרקט. אבל זו רק בקשה מנהלית. אז למה לא לחכות איתה למחר?
אני נכנס ללופ טורדני של מחשבות וכעסים, שמניסיוני ילווה אותי הרבה אחרי תום השיחה. זו הסיבה שאני לא נותן את הטלפון למטופלים, לשמור על פרטיותי ולא להגיע לאי הנוחות הנובעת מחוסר יכולת לתת מענה הולם כשאני באימון כדורגל של בני, בקניות או בקולנוע. כמו שאנשי הצוות הרפואי משתדלים לכבד את פרטיות המטופל, אנא כבדו את פרטיות הרופאים שלכם.
