נלי תגר (37), שחקנית, מגישה וסטנדאפיסטית. נשואה לאיתן, אימא לרשי בן השלוש ובחודש תשיעי להיריון השני. פרזנטורית של קניוני עזריאלי. מככבת בימים אלה בסדרה "הנחלה" שמשודרת בקשת 12 בימי שישי: "נחלה זה סיטקום כיפי ומשפחתי על חקלאות ועל בוני הארץ שמאמינים בעבודה הקשה ובבנייה מול הדור הצעיר שרוצה לעשות כסף קל. אינטריגות של מושב, אינטריגות של דו קיום עם הכפר הערבי הסמוך, ואת כל זה הצליחו הכותבים לדחוס לתוך סדרה מלאת הומור".
"אני בשלנית גרועה מאוד": סודות התזונה והכושר של נלי תגר >>
מה זה ים בשבילה, איך סוכרת ההיריון שינתה לה את התפריט ולמה היא מקנאת בבעלה? הנה הלקסיקון על פי נלי תגר בחודש התשיעי, פלוס קורונה, מינוס הופעות:
סוכרת היריון: "נכנסתי לזה כמו לדמות"
"כשקיבלתי את ההודעה שיש לי סוכרת היריון הייתי בשוק, כי יש לזה דימוי של אנשים שלא שומרים על עצמם, ואני אישה מאוד פעילה, ספורטיבית ואוכלת פירות, שייקים ואוכל עשיר. אפילו יצא לי להופיע בזמן ההיריון. אז כן, שתיתי משקה אנרגיה לפני כל הופעה (והסברתי לכולם שלא כתוב אסור, כתוב לא מומלץ), וניסיתי מאוד לשחזר אם זה משהו שלא עשיתי בהיריון הראשון. אבל אחרי תהליך וחשיפה לרשתות החברתיות התחלתי להיות יותר פרקטית וקיבלתי את זה - It Is What It Is, הצער והאבל לא יועילו. הבנתי שצריך לשפר את המצב ונכנסתי בזה. אני דוקרת את עצמי כל בוקר שלוש פעמים ואחר כך לפני הארוחות. נהייתי מומחית לערך גליקמי. נכנסתי לזה כמו לדמות. זה המטריקס שלי, ואני אעבור את זה".
קורונה: "זה הבאג אלפיים שלנו באיחור של 20 שנה"
"אני חושבת שהיא המעבר בין המאה ה־20 למאה ה־21. הקורונה זה הבאג אלפיים שלנו באיחור של 20 שנה. הבעיה שבמקום לקבל את השינוי הזה, אנחנו נורא מפחדים ומנסים להכחיש אותו. אין מה לעשות, צריך ללמוד בקפסולות בגן ובכיתות. לא צריך לעבור לצהרון אחר. צריך לעבוד מהבית כשאפשר. זה בזבוז לנסוע כל יום לעבודה ולחזור. היום הטכנולוגיה חוסכת לנו זמן ודלק וזיהום ואוויר. אנחנו צריכים להגיד תודה שזו מגפה קטנה. תארו לעצמכם שיהיו 45 מעלות קבוע או שלא יהיו מים, אז באמת לא יהיה אפשר לנשום. קיבלנו מרקר, כמו המרקר שקיבלתי עם הסוכרת. הבנתי שבננה זה סוכר, ועכשיו אני אוכלת רק חצי בננה. לא כל מה שנראה לנו נכון הוא נכון, וככה עם הטבע, אנחנו צריכים לשנות את חיינו. זה יעבור רק אם נבין שתרבות השפע תעשה לנו מגפה שתיקח מאיתנו את השפע. העולם הוא כמו ספירלה, אם לא תפתור את הבעיה, אז זה פתרון לרגע".
היפוכונדריה: "אם אני מרגישה לא טוב, אני מיד מבררת מה זה"
"אני מטופלת אצל הילרית פעם בשבוע שאומרת לי שאם הקורונה לא מלחיצה אותי, אז אני בעצם לא כזו היפוכונדרית כמו שאני חושבת שאני. הסברתי לה שאני לחוצה מדברים יותר חמורים כמו סרטן. אלה הדברים שמפחידים אותי. הדברים שלא עוצרים את העולם בשבילם. עצוב לי שזה לא מספיק סקסי עבור העולם כדי לתקן את זה. אני חושבת שידע זה כוח, ואני תמיד חוקרת בגוגל, ואם אני מרגישה לא טוב, אני מיד מבררת מה זה. אנשים קוראים לזה נודניקית, אבל אני מגיעה לרופא הרבה יותר מוכנה ויודעת מה אני רוצה לדרוש. במקום להיות פסיבית בעניין, אני בעד להיות אקטיבית אצל הרופא. באיזשהו מקום, ההיפוכונדריה שלי שומרת עלי וגורמת לי להעריך מאוד את החיים שלי. אני מעריכה באמת כל יום שאני קמה חזקה ופעילה, ויש לי הודיה לגוף שלי".
קיימוּת: "אצלי בבית יש רהיטים שהיו של סבא וסבתא שלי"
"קיימות זו מילה חדשנית למשהו שאני מכירה המון־המון זמן. אמא שלי הייתה מראשוני הממחזרים בתקופה שעוד קראו לזה קמצנות. אצלה אין דבר כזה לזרוק משהו. המוצר חווה תחייה מחדש, אפילו קוטג' פג תוקף. היא גם תמיד לקחה רהיטים שלנו ושינתה אותם, ואני הסתכלתי על זה במבוכה. עם השנים הבנתי שזו הדרך. אני מאמינה בלתקן נעליים אצל סנדלר, ללכת לנגר או לחייט. אמא שלי לימדה אותי שאנחנו לא עשירים מספיק כדי לקנות בזול. אצלי בבית יש רהיטים שהיו של סבא וסבתא שלי. גם באוכל, אנחנו קונים יומיים־שלושה קדימה כדי לא להגיע למצב שאנחנו זורקים כמויות מטורפות. אנשים מציצים לי במקרר ואומרים אין לכם אוכל. זה ממש לא נכון, בעלי ואני משתמשים במוצרים טריים מהשוק. נחשפתי לעולם הקיימות וגיליתי עולם שלם שמסכן אותי. אני זוכרת שהוריי עישנו כשחשבו שזה לא מזיק, אז היום ברור שיש הרבה תעשיות שהורגות אותנו, אסדות הגז, מפעלים מזהמים ועוד. אני אקטיביסטית בנושא, זה לא עניין של בחירה. הקושי הוא דווקא לא לעשות. אני יודעת שאם לא אדבר, אני אקבל אולקוס".
קבלה: "צריך ללמוד את זה בבית הספר"
"במקום ללמוד תורה, נביאים, כתובים, צריך ללמוד קבלה בבית הספר. כשמה כן היא. צריך לקבל אחרים ואסור לשנוא. הקבלה היא תפריט להתמודדות עם דילמות ומחשבות. אני מחוברת לקבלה ממקום מעצים ומלמד. בהתחלה למדתי במרכז לקבלה, ועכשיו אני נהנית ללמוד בעצמי. הקבלה זה לא רק ספר הזוהר, וזה לא להיות דתי ולחזור בתשובה. זו פילוסופיה שפותחת את הראש וגורמת לאנשים לחשוב. אני יכולה להגיד בתחושה שלי, שבעולם הזה הרבה פעמים אני מרגישה שיש בי המון דברים שאני יודעת בלי ללמוד, זה משהו רוחני שקיים בי. בסופו של דבר יש לי ערך לכל שניונת בחיים".
אימהוּת: "300 מיליון שנים של אימהות פרצו ממני"
"כאמא אני מופתעת מעצמי לטובה. חייתי כל חיי בתחושה שילדים בטוח יעיקו עלי. הבדיחה במשפחה תמיד הייתה שאחותי תגדל את הילדים שלי עד גיל שבע. כמובן שזה גם הדימוי של שחקנית המרוכזת בעצמה, ואיך אני אוכל בכלל לאהוב מישהו בחיי עם הריכוז העצמי, אבל בסופו של דבר רשי, הבן שלי, הגיע לעולם, וגיליתי שיש לי המון סבלנות, שאני טובה בזה ונהנית להיות הורה. זה פשוט מגיע. מיד אחרי שילדתי ידעתי לעשות המון דברים בלי שאף אחד אמר לי, והבנתי ש־300 מיליון שנים של אימהות פורצים ממני מכוח האבולוציה".
כושר: "הייתי רוצה לעשות יותר"
"אני בן אדם עם המון אנרגיה. אני לא ישנה הרבה ולא יושבת הרבה. אני עם קוצים בתחת, הולכת המון, ותמיד בכושר טוב. אני כן מרגישה שהקורונה דיכאה את המקום הזה של הפעילות הגופנית. אני אוהבת יוגה ופילאטיס בקבוצות, וזה מאוד מרגיע, אני רוצה שלספורט יהיה גם ערך מוסף של ריכוז וידע, כמו יוגה שמחייבת אותנו להתנתק. הייתי רוצה לעשות יותר. בעלי עושה המון פעילות גופנית, הוא רץ, גולש, שוחה ועושה TRX, אני פחות. אני זקוקה לאפקט החברתי, אני מרגישה שאם אין קהל אז זה לא קרה. בינתיים אנחנו עושים פילאטיס ביחד".
בודהה: "אני מקנאת בשלווה של איתן"
"בודהה זה הכינוי שאני נותנת לאיתן בעלי. הוא אדם עם תכונה שאין לי, שזו שלווה ושוויון נפש. זו תכונה שאני חושבת שאף פעם לא תהיה לי. הרבה פעמים אני מביטה בו ומקנאת שהוא פשוט מסוגל לשבת ולחוות ולהיות בשלווה מאוד גבוהה. אני מוצאת את השלווה ברגעים של הבמה או כשאני מצטלמת, ורק שם אני מצליחה להתנתק מנלי ומהנוירוזה. כשנתתי לו את הכינוי לא הבנתי כמה זה הולם אותו וכמה הוא בודהה בשבילי ומקרין עלי ביטחון. חוץ מזה שהוא גם גבוה. אני בן אדם בחיפוש ורעב, והוא הרבה יותר תחת גפנו ותחת תאנתו. בקיצור אני מאוהבת".
ים: "זה הבית כנסת שלי"
"הים הוא בית הכנסת שלי. אני מרגישה שם חופשייה. אוהבת נורא את הים, ואנחנו גרים קרוב מאוד לים. מבחינתי יום שלא ראיתי את הים הוא יום מבוזבז. אני חושבת שקיבלנו מתנה אדירה, רצועת חוף שבן גוריון כינה 'המולדת הרטובה שלנו'. הרבה מדינות מתקנאות בנו על רצועות החוף המדהימות האלה. הכעס שלי הוא שלא שומרים על המתנה המטורפת שקיבלנו. כמעט בכל מקום בארץ יש ים במרחק נסיעה סביר, ואנחנו לא מעריכים עד כמה זה מנקה אותנו אנרגטית. בזמן הסגר רציתי להמשיך ללכת לים, כי הייתי חייבת איזושהי פעילות גופנית בהיריון אחרי שסגרו לי את הבריכה. באחת הפעמים הגיע שוטר והוציא אותי מהמים. הסברתי לו שאני חייבת לשחות בים. אמרתי לו: 'אני פונה ללב שלך', אז הוא הציע לי לקחת גלשן כדי שזה יהיה חוקי, וזה נקרא חלם".
תרבות: "אנחנו גוזרים על עצמנו חיים של אני ואפסי עוד"
"אין הופעות מחודש מרץ, וזה בהחלט משהו ששבר אותי, ואף אחד לא מדבר על זה. העולם נברא במילה. זה שאנחנו כחברה לא נותנים לתרבות מקום בשיח הציבורי, אנחנו בעצם מדירים אותה מהמרחב הציבורי - מתרבות הדיבור, מתרבות הנהיגה, מהשיח בכנסת. אנחנו גוזרים על עצמנו חיים של אני ואפסי עוד. זה האפקט הבאמת מסוכן של העניין, לא רק פרנסה של 200 אלף איש. אנחנו האמנים תמיד התנדבנו ועשינו דברים בחינם, עכשיו אנחנו במצוקה. אחרי שהייתי יותר מעשור על הבמה, וכיום יש לי מופע סטנד־אפ משלי, הבנתי וראיתי כמה הקהל צמא לצחוק וליהנות. אפילו הצלחתי להופיע שמונה פעמים בקפסולות בזמן הקורונה, והכרטיסים נחטפו. זה לא שאין דרישה לזה. כולנו זקוקים גם למזון לנפש. גם בתחתית השאול אנשים עשו לעצמם חדרי בריחה דרך משחק, ריקוד, שירים ומוזיקה. זה חלק בלתי נפרד מלהיות בני אדם. עם כל הפחד שיש מהקורונה, אנחנו חיים במדינה שיש בה שבעה חודשים לסביבה מושלמת להופעות בחוץ, מאפריל עד סוף נובמבר".
איפור: נגה תמיר במוצרי MAC /// שיער: איתן יהושוע /// ע. צלם: דור עשת /// ע. סגנון: יעל ברק
