אל תשבו, התבוננו! כשמשדכים זכוכית חברון ושרפרפי עץ מסורתיים

סיקור שבוע העיצוב בירושלים - בשיתוף הרשות לפיתוח ירושלים

החלום של דניאל נחמיאס, המעצב שגורם לפרויקט "השדכן" לקרום עור וגידים מדי שנה, כאחת היוזמות המעניינות ומעוררות ההשראה הקורות בארץ בתחום העיצוב החברתי, הוא להפגיש ולחבר בין מעצבים תושבי שכנותינו ליצרנים מקומיים. "בעקבות הפרויקט בשנה שעברה", הוא מספר, "פנו אלי מעצבים מאלג'יר ומאיראן ואמרו שישמחו להשתתף". ומיד הוא מוסיף שזה עניין מאוד מורכב, ולכן לא יצא לפועל.

מה שכן קרה השנה מעניין לא פחות: במבט מזרחה (''מזרח'' הוא נושא שבוע העיצוב בירושלים 2019) מארח "השדכן" שמונה מעצבים פלשתיניים עכשוויים ממזרח ירושלים, ששודכו לשמונה בעלי מלאכה ממזרח ירושלים, רמאללה, בית לחם, בית סאחור, אל עזריה וחברון. כולם יצרנים שמלאכתם אומנותם, והם עובדים בטכניקות מקומיות מסורתיות, שחלקן הולכות ונעלמות.

אל נחמיאס חבר הפעם האדריכל טארק נאסר, וביחד הם כיתתו רגליים בין בתי מלאכה, והרכיבו שידוכים מעניינים לא רק בפן העיצובי אלא גם בחיבור האנושי, האישי. "המוצרים שנולדו מהתהליך הם חשובים, אבל את מרכז הבמה תופס הקשר המדהים בין הדיסציפלינות השונות ובעיקר בין הדורות השונים", הם אומרים. "במהלך הפרויקט נוצרו רגעים אנושיים ייחודיים, לצד הפוטנציאל להחיות תעשיות ישנות, ולפתוח מגוון אפשרויות והזדמנויות הן למעצבים הצעירים והן לבעלי המלאכה".

כמו בכל שנה, גם הפעם מצטרפים המעצבים ובעלי המלאכה למסד הנתונים המקוון ההולך וגדל שנוצר באופן ייחודי עבור הפרויקט באתר השדכן. מאגר המציע את מקורות הידע שנצברו בו לקהילת העיצוב כולה, אגב קידום ירושלים, סביבותיה וכלכלתה המקומית. הוא כולל, בין היתר, מפה של בתי מלאכה שאינם מופיעים בגוגל.

עביר נאג'ר ודניאל נחמיאס, שמוביל השנה את פרויקט ''השדכן'' יחד עם האדריכל טארק נאסר(צילום: קרן רוזנברג)

אחת משמונת המעצבים הצעירים המשתתפים השנה בפרויקט היא עביר נאג'ר. נאג'ר, בת 25, מתגוררת בוואדי ג'וז והיא סטודנטית שנה א' במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. כשהגיעה לגיל לימודים, שלחו אותה הוריה לבית הספר היסודי בנוה שלום, כדי שתלמד גם עברית על בוריה. אחרי שאובחנה כילדה מחוננת, המשיכות לתיכון בויאר.

אמנות אהבה מגיל צעיר, בבגרות בחרה להרחיב בתחום לרמה של חמש יחידות, ואחרי הלימודים עבדה כמדריכה ומתרגמת במוזיאון ישראל. לקראת ההרשמה לבצלאל ביקרה בשתי מחלקות – אמנות ועיצוב קרמי – וכשהגיע הרגע לבחור, ידעה שמה שהיא באמת רוצה הוא ליצור דרך עבודת כפיים ומגע פיזי עם החומר.

כשנחמיאס ונאסר הציעו לה להצטרף לפרויקט השדכן, נאג'ר התלהבה. "זו הייתה הזדמנות, במיוחד שרק התחלתי ללמוד. התמה של שבוע העיצוב השנה היא 'מזרח', ודניאל וטארק רצו לתת במה לנו, יוצרים ערביים תושבי ירושלים, להציג עבודות שלנו כדי להראות לעולם זווית אחרת של מה שקורה פה. הם ליוו אותנו, עזרו ותמכו, והיו מקור השראה".

נאג'ר שודכה ל"ארץ כנען", מפעל זכוכית שנמצא בעיר העתיקה בחברון. בעליו של המפעל, יעקוב נתשה (אבו וואחיד), מנפח זכוכית מאז שהוא בן שבע, כבר 50 שנה. לפני שלוש שנים עזב את מפעל הזכוכית שבו עבד כל השנים, ופתח מפעל משלו.

בעיר העתיקה של חברון(צילום: קרן רוזנברג)

שער מפעל הזכוכית ''ארץ כנען''(צילום: קרן רוזנברג)

חומרי הגלם של מפעלי הזכוכית בחברון, מספרת נאג'ר, הם בקבוקים ממוחזרים. צבע הכלים שיוצאים מהמפעלים הוא כצבעם של הבקבוקים שמהם יוצרו. הגוונים המוכרים הם השקוף, הירוק והכחול, ומנעד הגוונים שביניהם. מבחינה זו נתשה הוא יוצא דופן, שכן הכחול של כלי הזכוכית שהוא יוצר אינו מתקבל ממיחזור בקבוקי שתייה כחולים, אלא מאבקת נחושת – קובלט – שהוא מכין בעצמו מלוחות נחושת ומערבב עם הבקבוקים המותכים.

את הכלים מייצרים אומני הזכוכית בחברון בטכניקת ניפוח – בעזרת נשיפה דרך מוט מתכת. חומר הבערה של התנור הוא שמן מכוניות משומש. כשהגיעה למפעל, הדבר הראשון שעשתה נאג'ר הוא להתבונן. "הייתי יום שלם במפעל, וראיתי מה אבו וואחיד יודע לעשות עם הזכוכית. הכלים שעל המדפים היו סוג של השראה, נקודת מוצא. משם התחלתי את התהליך שלי". בדרך, היא מספרת, עלו הרבה רעיונות ונעשו ניסיונות רבים.

בתוך מפעל הזכוכית של יעקוב נתשה(צילום: קרן רוזנברג)

כשטיילה בעיר העתיקה בחברון, נתקלה באחד מבתי הקפה בשרפרפים הערביים המסורתיים. "כבר אין בתי קפה שמשתמשים בשרפרפים האלה, והם הפכו להיות בעיקר סוג של מזכרת. ואז עלה לי רעיון לשלב בין השרפרפים לזכוכית, ולהשתמש בשרפרפים משומשים, כדי ליצור אחידות רעיונית עם הזכוכית הממוחזרת. תהיתי למה בעצם כבר לא משתמשים בהם? אולי כי הם לא כל כך נוחים?"

המטרה של נאג'ר הייתה להחזיר את השרפרף אל הבית, כפריט שימושי שהוא לאו דווקא כיסא. להפתעתה, גילתה כמה קשה עד בלתי אפשרי למצוא שרפרפים שיצאו משימוש, והבינה שעליה לפנות ליצרני שרפרפים חדשים. אחרי שחקרה מעט, למדה שישנם שני מפעלים שעדיין מייצרים את השרפרפים המסורתיים. מבין השניים בחרה לעבוד עם המפעל שמעסיק עובדים עם צרכים מיוחדים.

אחרי שבחנה מה נעשה בעבר עם שרפרפים בתחומי העיצוב והאמנות, החלה ליצור קומפוזיציות שונות עם השרפרפים, ובינם לבין הזכוכית. 25 אובייקטים יצרה בתהליך, ואלו התכנסו בהמשך הדרך לחמש העבודות שיוצגו בבית הנסן בשבוע העיצוב: שתי שידות לילה, רהיט פינתי, שולחן צד ומשחק חברה. "השרפרפים שבהם השתמשתי הם לא השרפרפים הקלאסיים, אלא כאלה שהמפעל ייצר במיוחד עבורי לפי הבקשה שלי", היא מספרת. היא שילבה בהם את הזכוכית המזוהה ביותר של חברון, הכחולה, בצורות ובקומפוזיציות מעולם העיצוב העכשווי.

נתשה בתהליך הניפוח של כלי הזכוכית המסורתיים, המיוצרים מבקבוקים ממוחזרים(צילום: קרן רוזנברג)

"מאוד התלהבתי מאיך שאבו וואחיד מכין צינורות זכוכית, שמהם הוא ממשיך ועושה כדים ענקיים. חשבתי מה אני יכולה לעשות עם הצינורות, ובאחת הפעמים חוררתי פתחים מעוגלים במשטח עץ והכנסתי לתוכם את הצינורות. זה נראה לי מאוד אסתטי. לאחי יש מפעל לחיתוך לייזר, אז ביקשתי ממנו שיחתוך לי משטח עץ עם הרבה פתחים עגולים, במידות של השרפרף. הצינורות ממש שינו את השרפרף, והתחלתי לנסות קומפוזיציות שונות. הרצון שלי היה לקחת את השילוב בין השרפרף לצינורות שלב נוסף קדימה, ולהפוך אותו לרהיט שימושי ולא רק אסתטי, ובחרתי ליצור מהצינורות אגרטלים לפרחים".

בתהליך העבודה החיפווש המשותף החליטו לעבוד עם תבניות, ונתשה למד לנפח לתוכן(צילום: קרן רוזנברג)

הצבע הכחול מתקבל מערבוב של אבקת נחושת לתוך הזכוכית המותכת(צילום: קרן רוזנברג)

ומתגלה כשהיא מתקררת(צילום: קרן רוזנברג)

במקביל לפיתוח הטכניקה המסורתית שבה מתמחה אבו וואחיד, חיפשה נאג'ר דרך לעזור לו "עם משהו חדש". היא החליטה לנסות לעבוד עם תבניות. "עשינו תבניות עץ פשוטות, ולימדתי את אבו וואחיד לנפח לתוכן. אחר כך שיחקנו עם התבניות, עד שמצאנו את ההתאמה ליכולת של הזכוכית ושל התנור. הזכוכית של המפעלים בחברון היא קשה לעבודה – היא לא מספיק נוזלית, מתחממת ומתקררת מהר, ולכן הטיפול בה מחייב זריזות ומהירות. משם התחלתי לשנות את התבניות כדי שאני והזכוכית נוכל לדבר ביחד, וכדי שחלקי הזכוכית יתאימו גם לשרפרפים". ברהיטים הסופיים חתכה נאג'ר את העיגולים במשטח העץ בעצמה, בגדלים שונים.

העבודה מחייבת זריזות, משום שהזכוכית הזו מתחממת ומתקררת מהר יחסית(צילום: קרן רוזנברג)

שידות הלילה שעיצבה נאג'ר מורכבות ממסגרת העץ של השרפרף וקוביות זכוכית על תקן של מכלי אחסון ומדפים. שולחן הצד הוא שרפרף גבוה (70 סנטימטרים), שבו משולבים אגרטלי זכוכית. שרפרף קלאסי שאת רגליו קיצרה הפכה נאג'ר למשחק איקס-עיגול, "כדי להכניס את העניין של בית הקפה ומשחק בישיבה בצוותא. פשוט מניחים אותו על השולחן".

שרפרף קצר-רגליים שבתוכו משחק איקס-עיגול, ש''מכניס את העניין של בית קפה ומשחק בישיבה בצוותא. פשוט מניחים אותו על השולחן''(צילום: עודד אנטמן)

שידת לילה עם מכלי הזכוכית שנוצקו לתבניות(צילום: עודד אנטמן)

שולחן צד שבו משולבים אגרטלים מצינורות זכוכית(צילום: עודד אנטמן)

הרהיט הפינתי לבית משלב שלושה שרפרפים בשלושה גבהים (40, 70 ו-90 סנטימטרים), שמהם שניים נותרו בקליעתם המקורית ובשלישי הוחלף המושב הקלוע במשטח עץ עם אגרטלי זכוכית. כל השרפרפים, כמו כל עבודות פרויקט השדכן שיוצגו בשבוע העיצוב בבית הנסן, מוצעות למכירה. כל שצריך הוא לדבר עם המעצבים. ובכלל כדאי לדבר איתם. כשמדברים, מגלים דברים נפלאים.

שבוע העיצוב בירושלים מתקיים ביוזמת הרשות לפיתוח ירושלים

-------------------------------------------------------

לחצו על התמונות לפרויקטים קודמים שנעשו במסגרת ''השדכן'':

לחצו לסיפור על מפיצי הריח של המעצבת בר הורוביץ ואגודת העיוורים בעיר העתיקה (צילום: עודד אנטמן)

לחצו ליצירתם של שרון סידס ונישאן בליאן, נצר לשושלת של יצרני קרמיקה ארמנית (צילום: קרן רוזנברג)