מפגש שיכול לקרות רק בירושלים: עולמות מתאחדים בחמישה אגרטלים

סיקור שבוע העיצוב בירושלים - בשיתוף הרשות לפיתוח ירושלים

היא דור תשיעי בירושלים והוא דור שלישי, והם אחד השידוכים המקצועיים שנעשו במסגרת "השדכן" - פרויקט מלבב שאצר דניאל נחמיאס לשבוע העיצוב בירושלים, והפגיש בין מעצבים עכשוויים לבעלי מלאכה ותיקים בבירה. העבודה המשותפת של המעצבת שרון סידס-חוטר ונישאן בליאן, נצר לאחת המשפחות האחרונות בעולם שמייצרות קרמיקה ארמנית אותנטית, היא מחווה ליצירתה של מארי בליאן, אמו של נישאן, שמתה לפני ארבעה חודשים בגיל 94.

ירושלים היא המקום היחיד בעולם שבו עדיין יוצרים קרמיקה ארמנית אותנטית. משפחת בליאן, אחת משלוש המשפחות המשמרות את המסורת הזו, הגיעה לכאן בשנות ה-20 של המאה הקודמת. סב המשפחה, הקדר נישאן בליאן, הצטרף לחבר וקולגה – האמן דוד אוהניסיאן ,שהוזמן לירושלים לתקן את אריחי כיפת הסלע. אל השניים חבר גם הצייר מגרדיש קרקשיאן.

בירושלים הקימו בליאן וקרקשיאן סדנה, והקרמיקה שיצרו הייתה לאחד מסמלי העיר. משהלכו לעולמם, יצאה כל אחת מהמשפחות לדרך אמנותית משלה. הדומיננטית בסדנה של בליאן הייתה מארי בליאן. היא נולדה בליון, צרפת, ב-1927. בילדותה החלה לצייר, ובבגרותה למדה באקדמיה לאמנויות יפות. ב-1953 פגשה את בעלה לעתיד, סטארק בליאן, בן דוד רחוק שלמד באותה עת הנדסת קרמיקה באנגליה. שנה מאוחר יותר נישאו השניים בבית לחם, וב-1955 עברו להתגורר בעמאן, שם ניהל סטארק בית חרושת למוצרים קרמיים.

ב-1965, עם מותו של סב המשפחה נישאן בליאן, חזרו בני הזוג לירושלים ולקחו על עצמם להמשיך ולקדם את בית המלאכה המשפחתי, שיצא לדרך עצמאית ונקרא מאז Palestine Pottery. במונחים של היום, הייתה מארי בליאן המנהלת האמנותית של הסדנה. בשנים הראשונות היא המשיכה את קו הדגמים המסורתיים, אך ככל שחלף הזמן פיתחה סצנות חדשות, קומפוזיציות חופשיות יותר ועבודות בקנה מידה גדול יותר.

ההשראה: ''רזי גן עדן'', יצירתה של מארי בליאן, שמתנוססת על קיר בניין ברחוב כורש מרכז ירושלים(צילום: קרן רוזנברג)

המעבר מציור על כלים קטנים לכלים גדולים יחסית, ולעבודות המורכבות ממספר רב של אריחי קרמיקה, איפשר למארי ליצור קומפוזיציות מורכבות וחדשניות, שהצליחו לבטא עושר של תנועה. ב-1992 הציגה במוזיאון "סמיתסוניאן" האמריקאי סדרה של 22 ציורי אריחים גדולי ממדים, ובין עבודותיה הציבוריות ידועות עבודות הקיר במלון "אמריקן קולוני" ובמשכן הנשיא. אחד משיאי יצירתה הוא "רזי גן עדן", עבודת קיר רחבת מימדים (6X3.6 מטרים) שמתנוססת מאז 2004 על קיר בניין במרכז ירושלים, ברחוב המלך כורש 14.

סבא נולד בעיר העתיקה

"רזי גן עדן" שבתה את לבה של שרון סידס-חוטר, 35, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל (2012). עם סיום הלימודים ניהלה סידס-חוטר את הסטודיו של פרופ' עזרי טרזי, בעודה פותחת סטודיו משלה, שבו התמקדה בייצור בהתאמה אישית של עבודות פליז בשילוב דימויי עצים המודפסים עליהן בצריבה כימית. היום, במקביל לעבודה בסטודיו, היא עוסקת בעיצוב פנים, "בתפר שבין עיצוב מוצר לעיצוב חלל".

העבודות המזוהות עם שרון סידס-חוטר הן פריטי פליז, שעליהם הדפיסה דימויי עצים בצריבה כימית. עם קרמיקה לא עבדה מעולם(צילום: רותם להב)

סידס-חוטר היא ירושלמית דור תשיעי. "אנחנו משפחה ענפה, שמפוזרת בכל רחבי העיר. סבא נולד בעיר העתיקה, ומילדות אני מאוד מחוברת למקום. משם נוצר החיבור עם נישן בליאן", היא מספרת. "כשדניאל (נחמיאס, אוצר ומנהל הפרויקט – ס''נ) פנה אלי, עניתי שמאוד אשמח לקחת בו חלק, ושאשמח לעבוד עם איש מקצוע שמגיע מעולם שהוא זר לי, שממש אין לי בו קצה חוט. כך נבחר השידוך לסדנת הקרמיקה – תחום שמעולם לא עסקתי בו ומאוד עניין אותי".

בית המלאכה המרשים של נישאן בליאן, נכדו של מייסד העסק נישן בליאן, מספרת סידס-חוטר, הוא היחיד בארץ שברשותו מדפסת דיו תלת-ממדית להדפסה על קרמיקה. ועדיין תהליך הייצור המסורתי נשמר בקפידה בדיוק כשהיה, ונשען על עבודה עם אובניים וצביעה ידנית ("יושבות נשים וצובעות עלה עלה").

"כל הייצור נעשה בתוך בית המלאכה. מאוד חשוב למשפחה לשמר את הידע, ולכן גם הבנים של נישאן, אקדמאים שלמדו ברחבי העולם, הם חלק מבית המלאכה. הבכור, למשל, השתלם ביציקות בפריז. עבודות הסדנה מוזמנות בכל העולם, וחלק גדול מהזמן נישאן מבלה בטיסות".

שני היוצרים גדלו בירושלים ומגדלים ילדים בירושלים - מכנה משותף בין אנשים שנמצאים במרחק אווירי כה קטן זה מזה, אך באים מעולמות שונים מאוד. לאט לאט, עם הפגישות, נוצר חיבור אישי וגם מקצועי. ההיקסמות של סידס-חוטר מעבודתה של מארי בליאן הייתה נקודת החיבור המקצועית.

דיוקן עצמי של מארי בליאן, שתלוי במפעל המשפחתי(צילום: קרן רוזנברג)

"מארי הייתה אמנית בנשמתה, ויצרה כמעט עד יומה האחרון. בסדנה תלוי דיוקן עצמי שציירה לפני שנים, והיא עדיין דמות מאוד נוכחת במקום. לכל אורך השנים היא עסקה המון בטבע, ומשם החיבור שלי אליה. ההתבוננות בטבע, הירידה לפרטים, העתקת הפרטים לעולם של אמנות ואומנות משותפים לשתינו", מסבירה סידס-חוטר.

בהשראת עבודת הקיר "רזי גן עדן" בחרה סידס-חוטר להתמקד בדקל – מוטיב חוזר בעבודותיה של בליאן. מגוני הדקל השונים שבעבודה היא יצרה את פלטת הגוונים הירוקים ששימשו לצביעת סדרת אגרטלים – האובייקט המשותף שנוצר בתהליך העבודה עם נישאן בליאן.

המוטיב והצבעים נלקחו מציורי דקלים של מארי בליאן(צילום: קרן רוזנברג)

הדוגמה שנבחרה לאגרטלים. זהו בית המלאכה היחיד בארץ שברשותו מדפסת דיו תלת ממדית, להדפסה על קרמיקה(צילום: קרן רוזנברג)

בין לוח הזמנים הצפוף שלו לעיסוקים הרבים שלה הצליחו לשבץ מפגשים משותפים, בנו תוכנית, התקדמו משלב הרעיון לסקיצות ולניסיונות בתלת-ממד. "נתנו לעצמנו שיעורי בית מפגישה לפגישה. אני הייתי מופקדת על כל מה ששייך לעיבוד הממוחשב ולחיתוך הלייזר שבתהליך. נישאן היה אחראי לניסיונות הקרמיים, לבניית התבנית ולצביעה".

אפשרויות חדשות של עשייה

"שרון הגיעה עם קונספט העיצוב", מספר בליאן, "ההצעה שלה הייתה לעשות אגרטל שמציע פרשנות עכשווית למוטיב הדקל של אמי המנוחה. גם האובייקט וגם תהליך העבודה היו שונים מאוד ממה שאנחנו עושים בדרך כלל, ולי זה היה מאוד מעניין. למעשה זו ההתנסות הראשונה שלנו עם עיצוב עכשווי, וכשרק התחלנו את התהליך, לא שיערתי שהוא יהיה כל כך מאתגר.

"עבודה רבה הייתה כרוכה בפיתוח האגרטל, אבל היה לי חשוב שנצליח. זו לא טכניקה פשוטה, ולא כל קרמיקאי יכול לעבוד בה בהצלחה". נדרשו ניסויים רבים ועדכונים שונים עד שהטכניקה התאימה באופן מדויק לתוצר שאליו כיוונו השניים. 

והתוצר הסופי, אחד מחמישה אגרטלים בגוונים שונים(צילום: עודד אנטמן)

"החיבור עם שרון היה מעניין", מסכם בליאן. "הוא פתח לי את העיניים וחשף אותי לאפשרויות חדשות של עשייה. מצד שני, אנחנו לא רוצים לברוח מהקרמיקה הארמנית המסורתית שאנחנו מייצרים כי זו טביעת היד שלנו, החותמת העיצובית שלנו. ייתכן שבהמשך יהיו אזורים שבהם אפשר יהיה להיכנס, ולשלב פאטרנים של קרמיקה ארמנית מסורתית עם צורות יותר מודרניות".

בתערוכת "השדכן" בבית הנסן יציגו חוטר-סידס ובליאן כעשרה אגרטלים. כמו יתר התוצרים של הפרויקט, הם לא יועמדו למכירה במקום, אך מי שיתאהב מוזמן לפנות אליהם ולהזמין.