שינוי נהלים שמתחיל ברשת
הפייסבוק מאפשר הפצת מידע, מאפשר שיח קרוב וסוחף, מאפשר לשאול ולהיענות, מאפשר למהפכות לקרות. אחת המהפכות הבולטות בתחום הינה קבוצת "אפס הפרדה". אליענה עובדיה, אישה צעירה מאזור המרכז, התעצבה מאוד אחרי לידת בנה הבכור כשהפרידו אותה מתינוקה שאך נולד. משהו בתפיסה הקיימת של הפרדה בין אימהות ליילודים לא היה מדויק עבורה.
חלפו מספר שנים, אליענה חוותה לידות נוספות ותחושתה רק התחזקה. היא החליטה לעשות מעשה והקימה קבוצה סגורה ודף ציבורי בפייסבוק, מתוך כוונה ליידע יולדות נוספות לגבי זכותן להישאר עם תינוקן לאחר הלידה. די מהר חברו אליה רוני בארי ואימהות נוספות והשאר היסטוריה. בקבוצת "אפס הפרדה" חברות היום, סיפרה רוני בארי, למעלה מ-23,000 נשים הריוניות; עמוד הפייסבוק שלהם מונה עוד 22,000 נשים. לצידן עוקבים אחרי פוסטים שעולים כמעט מדי יום בקבוצה, רופאים, מיילדות, דוברי בתי חולים ועוד רבים וטובים.
תנועות הנשים השונות בתחום הוכיחו שניתן לעשות מהפכות בעולם האמיתי באמצעות הרשתות החברתיות. אימהות צעירות סחפו אחריהן אלפי נשים ובסופו של דבר העלו מודעות, שינו נהלים ויצרו מציאות לטובת האימהות והתינוקות בכל בתי החולים בארץ. בזכותן מקימים מחלקות עם אפשרות לשהוּת מלאה או חלקית של היילוד לצד אמו, החל מהלידה ועד יציאתם הביתה. בזכותן משתנים גם ניתוחים קיסריים לניתוחים ידידותיים יותר ליולדת, ליילוד ולאב.
הפייסבוק מהווה קרקע פורייה לרב-שיח בקבוצות רב גוניות: ויבא"ק ישראל, המעודד ומספק מידע לנשים שרוצות ללדת בלידה וגינלית לאחר ניתוח קיסרי; ישנן קבוצות מידע ותמיכה לנשים לפני/אחרי לידת עכוז, ניתוח קיסרי, הורים לפגים, לתאומים ושלישיות, לטיפולי פוריות, להריוניות לסוגיהן, ולהבדיל 'לידות שקטות' והפלות. שיח עשיר, פורה ומפרה.
הטורים הקודמים של חגית:
- "את מדברת על טראומת לידה? תגידי תודה שיצאת עם תינוקת בריאה"
- "מאז הניתוח הקיסרי אני לא מרגישה אמא טובה. אישה אמיתית יולדת"
- זיכרונות של עוּבָּרים: מה אנחנו זוכרים מתקופתנו בתוך הרחם?
מאות אלפי הורים מחפשים לידה אחרת
תנועת "נשים קוראות ללדת" קמה לפני כ-15 שנה בכדי לשפר את פני עולם הלידה בישראל. בשנים האחרונות החלה התנועה להתעורר מחדש. אקטיביסטיות מאותן קבוצות הריון ולידה בפייסבוק נפגשו מחוץ למסך ולמקלדת תחת המעטפת מחודשת של "נשים קוראות ללדת", שבה נציגה מכל אחת מהקבוצות השונות ברשת החברתית השתלבה להנהלה אחת. "אפס הפרדה", "עגולה", "זכותי ללדת", "קו ליולדת", ואקטיביסטיות נוספות חברו, ומאז פועלות יחד לשינוי עמוק בשדה ההריון והלידה בארץ. אחד הפרויקטים המהפכניים שלהן הוא קו ליולדת - קו טלפוני אליו יכולות נשים לפנות לאחר שנפגעו בלידה. ההכרה בטראומת לידה ובאלימות מיילדות מקבלת בשנים האחרונות הכרה בעולם המערבי ובישראל.
שינוי התפיסה חלחל גם לאקדמיה. ניצני מחקר וכתיבה בתחומים מיילדותיים שונים מתפרסמים בעשור האחרון באוניברסיטאות בארץ. כנסת ישראל נדרשה להתאמת חקיקה בדבר זכויות ההורים הטריים לחופשת לידה ולמענק לידה גם אם ילדו בבית. סוגיות אלה תופסות מקום במהדורות החדשות ובשיח הציבורי. אלה מחלחלים למאות אלפי ההורים שבדרך, המחפשים לידה שמותאמת עבורם.
מול השיח ההולך ומתעצם, המתרחב ומשנה נהלים, מגיב משרד הבריאות. תחילה קבע ב-2012, נהלים חדשים מחמירים, שהצרו את צעדיהן של מיילדות הבית, ולאחר מכן פנה למרכזי הלידה.
ביולי 2017 נסגרו שני מרכזי לידה שוקקים שפעלו בארץ - אחד בגדרה והשני בחבצלת השרון. הם נסגרו בעקבות החלטה של משרד הבריאות, בתואנה שאין להפעיל מרכזי לידה מחוץ לבתי חולים, משום שלתפיסתו לידה הינה הליך רפואי. ומי שרוצה ליילד במרכז לידה, עליו לקבל רישיון שהמתחם שלו מתפקד כבית-חולים.
החלטת משרד הבריאות עוררה סערה רבתי בקרב נשים ומיילדות המעוניינות לבחור בעצמן היכן ללדת את ילדיהן. בעקבות סגירת מרכז הלידה 'בית יולדות' בגדרה התקבצה קבוצת נשים שילדה במקום והחליטה לעצור את מה שהוא מבחינתן, רמיסת זכויות הנשים בלידה על ידי משרד הבריאות. יחד עם המיילדות שלהן, תמי טסלר ועפרית פק, שניהלו את 'בית יולדות', שנסגר לאחר 7 שנות פעילות, הקימו אימהות צעירות אלה את תנועת "זכותי ללדת". מטרתן לפתוח בארץ מרכזי לידה עצמאיים ולנרמל את אפשרות לידות הבית.
לידה: הליך רפואי או הליך טבעי?
"לימדו אותנו להתבסס על רפואה מבוססת מחקר ולא על פחדים, אינטואיציות או דעות קדומות", אומרת תמי טסלר. "משרד הבריאות פועל שלא בתום לב באומרו שלידה בביה"ח היא בריאה יותר". המחלוקת בין משרד הבריאות לבין מרכזי הלידה, האימהות ומיילדות הבית, נטועה באופן בו מגדירים לידה - האם לידה הינה הליך רפואי או הליך טבעי?
חמושים בהוכחות לתפיסתם שלידה הינה הליך טבעי, התאחדו ועתרו לבג"ץ המיילדות מ'בית יולדות' בגדרה, תמי טסלר ועפרית פק, חברות "זכותי ללדת", ד"ר אילן הלוי ממרכז לידה נוסף בחבצלת השרון ו-5 יולדות שביקשו ללדת מחוץ לכתלי בתי החולים, אך מסיבות שונות לא יכלו ללדת בבתיהן. מטרת העתירה היתה שבית במשפט הגבוה לצדק יורה למשרד הבריאות לפתוח מחדש את מרכזי הלידה בארץ.
במידה ולידה מפורשת כהליך "טבעי", מן הסתם היא חופשיה להתרחש מחוץ לתחומי בית החולים, אך אם היא הליך "רפואי" עליה להתרחש בין כתלי בית חולים. התשובה לשאלה זו, הובילה לפסק הדין ולהתנהלות הלידות ברחבי ישראל.
לפני מספר ימים התקבל פסק הדין. שני שופטים, כבוד השופט סולברג וכבוד השופט אלרון, קיבלו את פרשנות משרד הבריאות, לפיה לידה הינה הליך רפואי ודחו את בקשת העותרים, ואילו כבוד השופט גרוסקופף היה בעד מרכזי הלידה ואף הזהיר את משרד הבריאות לגבי התנהלותו.
רק הפסד אחד בדרך
לכאורה, "הפסדנו בבג"ץ", אך לא כל כך מהר. כדאי לקרוא את דבריו של השופט גרוסקופף בכדי להתרשם מעוצמת המהפכה בה אנו שרויים: "המחלוקת שאנו עוסקים בה היא מחלוקת חדשה, שהתעוררה רק בשנים האחרונות", כותב כבוד השופט עופר גרוסקופף בפסק הדין. העמדה בה מחזיק משרד הבריאות בנושא אומצה על ידו רק לאחרונה (ככל הנראה רק משנת 2015). אולי בתגובה לעלייה שחלה במספר לידות הבית בישראל החל משנת 2000. "בד בבד, עם התעוררות דיון ציבורי בנוגע לחופש הבחירה של נשים בלידה... על רקע מגמה זו, הסדיר משרד הבריאות את נושא לידות הבית בשורה של חוזרים... אשר התוו קווים מנחים רפואיים ובטיחותיים ליולדת ולאנשי המקצוע המלווים אותה.
"כך לדוגמא, נקבע כי לידת בית צריכה להתקיים במרחק 30 דקות מבית חולים עם חדר לידה מאושר, למקרה שמתקבלת ההחלטה להעביר את היולדת או היילוד לטיפול בבית החולים. בשים לב לדרישות אלו, הוקמו בישראל מספר מרכזי לידה טבעית, שנועדו לתת מענה לנשים אשר אינן יכולות או אינן חפצות ללדת בביתן הפרטי, אך מעוניינות בכל זאת ללדת בלידה טבעית שלא בבית חולים. בפועל, רק לאחר הקמת מרכזי הלידה הטבעית הללו, ואחרי דין ודברים של מספר שנים בין מפעיליהם לבין משרד הבריאות, אימץ האחרון את העמדה אותה הוא מציג בעתירות דנן (עמדה אשר איננה מאפשרת) פעילות של מרכזי לידה טבעית, אשר אינם פועלים במסגרת בית חולים".
ממשיך השופט גרוסקופף ומפגין למידה ובקיאות היסטורית וגלובאלית בתחום הלידה: "על אף שכיום התפיסה הרווחת היא כי לידות יש לקיים בבתי חולים, הרי שלא תמיד היו פני הדברים כך. בתחילת המאה שעברה התקיימו הלידות בארץ ישראל ככלל בבתי היולדות. אולם, בסופו של תהליך בן עשרות שנים, שכונה 'המדיקליזציה של הלידה', התקבעה התפיסה – הן בקרב הציבור והן בקרב הממסד הרפואי – כי לידה היא הליך רפואי שיש לקיים בבית חולים.
"יצוין, כי ההערכות הן שבישראל רמת 'המדיקליזציה" של הלידה היא בין הגבוהות בעולם, וזאת בהשוואה למדינות מערביות אחרות. בבריטניה ישנה לנשים אפשרות בחירה בין לידה בבית חולים... במרכזי לידה שמנהלות מיילדות, או בביתן. מדיניות משרד הבריאות הבריטי היא כי לכל אישה נתונה הזכות לבחור כיצד לנהוג, וזאת על פי העדפותיה האישיות ומצבה הרפואי, ונעשה מאמץ מצד הרשויות ליידע נשים לגבי מגוון האפשרויות שעומד לפניהן. מרכזי הלידה שייכים לשירות הבריאות הלאומי, ועל כן הלידה בהם אינה כרוכה בתשלום. בהולנד נתפשת הלידה כתהליך טבעי ולא כהליך רפואי, ועל כן ממשלת הולנד מעודדת נשים בהריון בסיכון נמוך ללדת בביתן. בשנים האחרונות אף הוקמו בהולנד מרכזי לידה טבעית בתוך בתי חולים או באופן עצמאי, והיולדות יכולות לבחור היכן ללדת. לידות הבית ממומנות על ידי המדינה, ואישה המבקשת ללדת בבית חולים ללא הצדקה רפואית, נדרשת להשתתף בעלויות האשפוז.
"למרות הצהרתו של משרד הבריאות שהוא 'מכבד את הזכות והחופש של כל אישה לבחור היכן ללדת', למעשה", גורס השופט גרוסקופף, "מצר המשרד את צעדיהן של היולדות ומעדיף, לשם הבטחת שלום היולדת והיילוד, כך לטענתו, לידה בבתי החולים. "הרושם המצטייר מהדיון בעתירה זו הוא שמשרד הבריאות נוקט כלפי מרכזי הלידה הטבעית בקו של 'הכבדה לשם הכבדה' – דהיינו... הוא אוסר על הפעלת מרכזי לידה טבעית, לא מאחר שלידה בהם מסוכנת יותר מהאופציה המותרת של לידה בבית היולדת, אלא מאחר שהדבר מקשה על יולדות לבחור באפשרות של לידה מחוץ לבתי חולים".
השופט גרוסקופף ניסח בקול בהיר וברור את נושאי המחלוקת, את האמירות שנאמרות בחדרי חדרים הנוגעים לאינטרסים הכלכליים והפוליטיים שמניעים, כנראה, את משרד הבריאות כשהוא בוחר להגדיר לידה כהליך רפואי. לא מדובר (רק) בשלום היולדת והיילוד. מדובר במניעים נוספים.
חופש הבחירה בלידה הינו תוצאה של חברה הסומכת על אנשיה, ופועלת בשקיפות ובאחריות לבריאותם ולרווחתם. לצערי, אנחנו רחוקים מתמונת המצב הזו. המהפכות שמתרחשות בשנים הללו בשדה הלידה, דברי העותרים ופסיקתו של השופט גרוסקופף מתווים לנו את הדרך לשם.
למרות שמרכזי הלידה יישארו, לפחות כרגע, סגורים. אני מאמינה שזו איננה המילה האחרונה.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
חגית בן שחר, מטפלת בתנועה ומומחית לטיפול ממוקד גוף בטראומה. מדריכה קבוצות לזוגות שחוו לידה טראומטית ומעוניינים לעבד אותה וקבוצות ליווי והכנה להיריון, לידה והורות טריה. כמו כן, מעשירה מטפלים בטיפול ומניעה של טראומת לידה.
