הם הגיעו שלושה. איילת, אודי בן-זוגה ובנם התינוק. נמרוד היה רעב ונע בחוסר שקט בזרועות אביו. איילת דקת גו, חיפשה בעיניה מקום בו תוכל להניק אותו. מאוחר יותר תספר שהרתה את נמרוד ממש בקלות. זוג צעיר, הכירו באחד מבתי ההארחה בדרום אמריקה, אליה יצאו כל אחד מהם בנפרד אחרי השחרור מהצבא.
מחכים באופטימיות ללידה
"הכרנו ומיד נוצר בנינו קליק הדדי, מספרת לי איילת. "החתונה שלנו הייתה חגיגה של אהבה אחת גדולה וכשהחלטנו לנסות (להרות) נקלטתי בחודש הראשון או השני. התרגשנו מאוד מהרעיון שאנחנו עומדים להיות הורים בקרוב. אני זוכרת לילות ארוכים בהם תכננו איך הוא יראה. האם יקבל את הגובה של אודי או את העיניים הבהירות והתלתלים שלי? נהגנו לפנטז שעות".
ההריון של איילת ואודי חלף בטוב. כמו הורים רבים בהריון ראשון, הם הקפידו לגשת לבדיקות ולסריקות במועד. "הדברים התנהלו כמו בספרים". אודי ואיילת המשיכו בשגרת חייהם, שאליה נוספו יוגה ושחיה של איילת וקורס הכנה ללידה לשניהם.
לאורך חודשי ההריון קראו השניים ספרים ומאמרים העוסקים בלידה ויחד גיבשו עמדה התומכת בלידה טבעית. קורס הלידה שבחרו בהתאם העניק להם כלים להתמודדות עם כאב עבור איילת ותמיכה ביולדת עבור אודי. יחד תרגלו והתכוננו עם הרבה אופטימיות ליום הגדול - ללידה.
עד שבבדיקה שגרתית לחלוטין, בשבוע די מתקדם, הודיע להם הרופא שגודלו של העובר איננו מתאים לזמן ההריון ושמשהו לא בסדר עם התינוק וכדאי ליילד בהקדם. "אני זוכרת שנכנסתי להלם. הכל היה כל כך מתוקתק עד עכשיו ומה פתאום לידה? ועוד בהקדם! איכשהו התעשתתי וביקשתי זמן. אחרי יומיים של מעקב בהיי-ריסק הרופאים כיוונו אותנו ללידה יזומה. היו אלה ימים קשים. החלום שלנו על לידה טבעית נגוז. דאגנו מאוד לנמרוד. מה זה אומר שהוא קטן כזה?"
תינוק שלם ואמא מובסת
עוד באותו לילה החלה השראת הלידה. "ונמרוד עמד על שלו ולא רצה לצאת. ימים של בדיקות ופיטוצין והלידה לא מתפתחת - עד שהרופאים החליטו לשלוף אותו ממני בניתוח קיסרי. הייתי כל כך מותשת שהסכמתי. רציתי רק שהסיוט הזה יגמר". נמרוד נולד בשלום. אמו יצאה מהניתוח מובסת ופצועה.
ההתאוששות מהניתוח דרשה מאיילת כוחות ומשאבים. לקח לה זמן לגייס אותם. פגשתי אותה מספר חודשים אחרי, למפגש חד-פעמי. המשפטים שאמרה הובילו אותי לתובנות רבות.
הניתוח הקיסרי נתפס אצל איילת ככישלון צורב. מבחינתה היא מעדה בתהליך הכי בסיסי באימהות שלה – לידת נמרוד. תוך כדי עיבוד טראומת הלידה שעברה דיברה איילת בכאב על הצלקת. הצלקת שנותרה בה ובגופה בעקבות אותו ניתוח קיסרי.
"הצלקת המכוערת הזו זה לא אני". הצלקת כסמל לאותו אירוע טראומטי – הניתוח הלא מתוכנן שניפץ תקוות. הצלקת שסביבה כאבה לאיילת הבטן במשך חודשים, זו שמזכירה לה יום-יום את אשר אירע וגורמת לה לתהות בחשש איך נראית הצלקת הפנימית, זו שברחם עצמו? ואיך ישפיעו צלקות אלה על ההריון והלידה הבאים?
"אימהות סוג א' יולדות"
רות, יולדת נוספת שחוותה סיפור לידה דומה לזה של איילת, האמינה בכל לבה שהיא איננה ראויה להיות אם לתינוקה, משום שלא הצליחה ללדת לידה נרתיקית. מיכל, יולדת נוספת, הרגישה שהיא אם סוג ב'.
"אימהות סוג א' יולדות. אותי ניתחו", אמרה באחד המפגשים. נעמה הייתה בטוחה שנשיותה פגומה. "אישה אמיתית יולדת. זה בטבע שלנו כנשים. אני לא הצלחתי".
האם ניתן למנוע את תחושת הכישלון שיש לנשים רבות לאחר לידה? ניתן לנסות. כך תעזרו לנשים הקרובות אליכן להתגבר על לידה קשה ולא צפויה:
- לידה מצריכה גמישות: בראש ובראשונה חשוב להתכונן נכון ללידה. המרכיב הכי חשוב מבחינתי בהכנה לאתגר המופלא הזה ששמו לידה הינה גמישות. כדאי ליצור מנטלית ורגשית תרחישים שונים ללידה. כשמגיעים עם תכנית לידה אחת מסוימת, כזו שאין בילתה, כל שינוי בנסיבות מערער ואנחנו מבקשים ליצור יכולת ואונים. במידה ולידה טבעית או לידת בית היא האופציה המועדפת עליכם, הכינו לצדה אפשרויות נוספות למקרה שמשהו ישתנה. משהו שממש לא בידיכם. היו מוכנים עם תרחישים נוספים. תהליך ההריון והלידה משכלל את יכולתנו לאבד שליטה מול תחושות ומצבים חדשים. גמישות משפרת יכולת זו.
- מעגל תמיכה מקיף: אימרה אפריקאית מוכרת: "צריך כפר שלם בכדי ללדת ילד אחד", מכוונת למעגלי עטיפה ותמיכה הנדרשים לעובר, לתינוק ולהוריו בראשית חייו. הכינו לכם מוקדי תמיכה - בוודאי לקראת לידה ראשונה, שבה הכול חדש וראשוני. חפשו משאבי ייצוב וחיזוק בסביבתכם ובתוככם. מדיטציה, הליכה ויוגה - כל מה שמאפשר לכם בהירות מחשבתית ורגשית. בנוסף, תמיכה אנושית חיונית. זו יכולה להיות אמא, אחות, חברה, אשת מקצוע - עליהן אתם סומכים. זה הזמן להיתמך במילים חמות, בצלחות מרק מתובלות באהבה, בחיבוקים מקבלים מהיקרים לכם, מנשים ואנשים נטולי חרדות וביקורת. נסו להיעזר באנשי מקצוע אנושיים וקשובים. מידע בגובה העיניים עשוי לפוגג חרדות. ברגע שעולה צליל ביקורת, סמנו באסרטיביות גבול ברור.
- דברו ביניכם, שאלו ושתפו: במצבי לחץ, רבים מאתנו נשארים לבד וחוששים להכאיב ליקרים להם, חוששים להעמיס. כך נוצר מצב שמכוונות טובות נוצרים מצבי בדידות וניכור. שיחה רגישה ופתוחה על החששות, הדילמות והפחדים לרוב מקרבת. זכרו להתייחס גם לעובר שבבטן. גם הוא חלק מהמשפחה. מגע על הבטן ומילות הסבר פשוטות עשויים להרגיע גם אותו.
לאיילת נדרש מפגש בודד כדי להתאחד מחדש עם הצלקת שבה. אותה צלקת דרכה יצא נמרוד בנה האהוב לחייו. "גופי נפגם", אמרה לפני שנפרדנו. "אני כבר לא מושלמת, אך אני בהחלט מרגישה שלמה". מילותיה אלו מהדהות בי שנים רבות.
תודה לאיילת, רות, מיכל ונעמה, שלימדו אותי פרק חשוב על אימהוּת ונשיות. התכנים והמשפטים לקוחים מתוך ספר עליו אני שוקדת בימים אלו. כל השמות בדויים.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - -
חגית בן שחר, מטפלת בתנועה ומומחית לטיפול ממוקד גוף בטראומה.
