אלונה טל
בארץ לרגל עלייתה של העונה השנייה של "ילדי ראש הממשלה" המצוינת של HOT ("ילדי ראש הממשלה 2", שבת, 21:30, HOT3) שבה היא מגלמת את ליבי אגמון, בתו של ראש הממשלה שאול אגמון (רמי הויברגר), ויומיים אחרי פגישתנו כבר אמורה לעלות על מטוס חזרה לארצות הברית, הבית שלה עכשיו.
>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק
לצורך צילומי הסדרה בילתה כאן טל חודשיים וחצי עבור כל עונה. הראשונה צולמה כשבאופן נדיר למדי דווקא היה לה קצת זמן חופשי, מבלי שאיזשהו פרויקט אחר יעמוד בדרכה, אבל העונה השנייה צולמה כשהיא נאלצת לזגזג בין ישראל והוליווד לצורך השתתפות בסרט “Broken City”, לצד מארק וולברג, ראסל קרואו וקתרין זיטה ג'ונס.
ואיך היא מתמודדת עם המעבר החד הזה, מארוחות בוקר עם וולברג וקרואו בסט הוליוודי ועד רוגעלך עם רמי הויברגר ומארינה מקסימיליאן בלומין בעין כרם?
"ההלוך־חזור הזה היה קצת הזוי", היא מודה, "אבל להשתתף בסרט הזה היה הזיה אחת גדולה באופן כללי".
תני פרטים.
"זה היה אדיר. הרגשתי כמו מישהי שטסה לראשונה במחלקת עסקים. הטיסה היא אותה טיסה, בסופו של דבר, אבל החוויה קצת יותר מצ'ופרת. כל ההוויה שם, החווייה המשחקית, הבמאי... מי שעשתה את התלבושות שם לדוגמה, היא מי שעשתה את התלבושות ב'כמעט מפורסמים' ו'ספרות זולה', ופשוט מרגש לעבוד עם אנשים כאלה. גם לצלם באמצע שדרות מדיסון במנהטן היה פשוט חוויה סוריאליסטית".
ואיך היה לעבוד עם הכוכבים?
"רוב הסצנות שלי היו עם מארק, והוא לא הפסיק לומר לי את המשפט בעברית שהוא אומר לגל גדות ב'דייט לילי', משהו כמו 'תחזרי למיטה, מתוקה שלי'. מתישהו הוא התחיל לומר את זה גם לכל שאר הצוות, ופתאום לא הרגשתי כל כך מיוחדת, כשהוא צועק את זה לגריפ אחרי סצנה... (צוחקת)".
טל, בת 28 וחצי בסך הכל, הגיעה לארצות הברית ב־2003, אחרי שביססה את עצמה בארץ עם כמה תפקידים והיתה בדרכה להפוך לכוכבת ילדים עם התפקיד ב"הפיג'מות", שבה השתתפה בהצלחה במשך שלוש עונותיה הראשונות. אבל היא רצתה יותר.
"הרגשתי שאני מתקבעת, ששמו אותי באיזו קטגוריה", היא אומרת, "ולא התאים לי להיות כוכבת ילדים, רציתי מעבר לזה. זה לא שלא היה לי טוב פה ושלא הצלחתי, זה לא היה שברחתי ממשהו. פשוט לא הייתי שבעה, עוד לא התחלתי לגרד את הקצה של מה שאני רוצה ויכולה לעשות".
התפקיד הראשון שבו זכתה, בזריזות שלא רואים לעיתים קרובות בתעשייה ההוליוודית, היה תפקיד המשנה העסיסי של מג מאנינג ב"ורוניקה מארס" האהובה, הישג סופר־מרשים שסלל עבורה את הדרך להשתלבות בתעשייה.
משם המשיכה טל לשלל תפקידים בסדרות אחרות, ביניהן "על טבעי" (שם הופיעה בשישה פרקים), "קיין" לצד ג'ימי סמיתס (שם הופיעה במשך עונה שלמה), "שקר לי" לצד טים רות, "גברתי הנשיא", "מונק", "הלוחשת לרוחות", "שקרניות קטנות" וגם ב־”The Killing”, שם השתתפה בפרק בעונה הראשונה.
בד בבד, פיתחה טל גם את השאיפות הקולנעיות שלה והשתתפה בכמה סרטים (ביניהם סרט האימה בעל המודעות הסוציאלית “Undocumented”), אף אחד מהם לא בליגה התקציבית של “Broken City”, שאמור לצאת במהלך 2013, ומסמן שלב חדש ומבטיח בקריירה שלה.
כשאת פה, יש דאגות לגבי הקריירה שם?
"אני תמיד שמחה להגיע לארץ. זה הבית שלי, כל החברים פה והמשפחה, אבל יש חרדות, זה בלתי נמנע. המחשבה הזו של 'מה יהיה עם העבודה?' תמיד שם, איכשהו (צוחקת). אפילו כשיש עבודה לכמה חודשים קדימה - ויש עכשיו, טפו טפו, שישה חודשים קדימה - החרדות האלה יגיעו. זה טבע המקצוע הזה, מה לעשות. הכל יכול להשתנות בכל רגע נתון, וצריך לקבל את זה".
בטח כבר חווית את זה. תפקידים שבהם חשקת ולא הגיעו אלייך לבסוף, למשל.
"היו, בטח שהיו. בתקופה האחרונה היה איזה תפקיד ראשי שכמעט קיבלתי בסדרה נחשבת של AMC. לא 'The Killing', אבל אני לא יכולה לספר איזו, כי הבחורה שקיבלה בסוף את התפקיד היא חברה שלי.
"זה היה תפקיד מאוד חזק, ומאוד רציתי אותו. הוא התאים לי בכל המובנים, ולמרות שידעתי שרוב הסיכויים הם שזה לא יקרה, הרשיתי לעצמי לפתח תקוות. אז הלכתי לאודישן, ואני לא נוהגת לטפוח לעצמי על השכם יותר מדי, אבל עשיתי אודישן בן זונה, בן אלף זונות. הרגשתי שהנה, הגיע הזמן שלי, קרעתי את התחת ושילמתי את חובי, זה שלי עכשיו. הייתי בטוחה! ואז קיבלתי את הטלפון והודיעו לי שזה לא קורה".
היו עוד כאלה?
"כן, היה משהו שהיה אמור לשבור אותי אבל לא שבר: 'Glee'".
וואו. איזה תפקיד?
"קווין (אחת הדמויות הראשיות, י.ב). חבל על הזמן איך שטרטרו אותי באודישנים, ובסוף - ממש בסוף, בשלב האחרון - העדיפו את דיאנה אגרון. ידעתי שזה הולך להיות להיט, פשוט ידעתי, אבל מה לעשות".
העבודה בהוליווד מגיעה לפעמים גם עם הצדדים השליליים יותר של העולם הזה, הכוחניים והמשפילים? חווית משהו כזה?
"פעם אחת. היה לי יום נוראי כזה של ארבעה אודישנים, ופשוט לא הפסקתי להתרוצץ. ואז הגעתי לאודישן האחרון, שהיה לתפקיד בסדרה גדולה ומצליחה, והאנשים שבחדר לא ממש היו קומוניקטיביים. שאלתי אם אכפת להם שאשב, והבמאי עשה 'לא' עם הראש. אני לא כל כך הבנתי, וחשבתי שהוא בעצם אומר 'לא אכפת לי'. אז התיישבתי, והתגובה שלו היתה שתי צעקות ארוכות וחזקות 'לא! לא!', כמו לכלב.
"פשוט התפוצץ לי הפיוז. הסתכלתי עליו במבט שרק פולנייה עצבנית יכולה לתת, ואמרתי לו משהו בסגנון של 'אתה לא תדבר אליי ככה. אם אתה רוצה להגיד לי משהו, תשתמש במילים! עכשיו תגיד לי, ובאופן יפה, מה אתה רוצה שאעשה'. בשיא הנימוס הוא אמר 'אל תשבי'. 'הופ!' אמרתי לו, 'אתה רואה? אם אתה רוצה, אתה יכול'. והמלהקת בינתיים מחווירה לה בצד, כי מי מדבר ככה לבמאי בהוליווד".
ובסוף?
"קיבלתי את התפקיד. נראה לי שאנשים שם חושבים שאני נורא קשוחה. שיחשבו".
בשנת 2007 נישאה אלונה למרקוס פראז, שחקן ויוצר שמבוגר ממנה ב־20 שנה. טל מספרת שהמרחק בעת העבודה אומנם קצת קשה לפעמים, אבל הקשר שלהם יכול לו.
"יש לנו זוגיות נהדרת", היא מסבירה, "אנחנו מדברים, אנחנו החברים הכי טובים, הוא בא איתי לארץ כשאני חוזרת לכאן וטוב לו פה, יש לו את העניינים שלו, אתמול הוא הלך לעשות קיאקים עם חברים.
"התמיכה שלי ממנו, העובדה שהוא הבית שלי, היא אחת מהסיבות שאני מצליחה בכלל לעבוד בתעשייה הזאת. הוא מבין את העבודה ויודע שיש תקופות שאני עובדת יותר. בחמשת החודשים הבאים למשל, אהיה בוונקובר לצורך צילומים".
הסיבה לגלות בוונקובר היא "קאלט", סדרת מתח חדשה של רשת CW שממנה הוזמנה עונה שלמה עוד בטרם עלה פרק אחד לאוויר, נתון שמשמח את טל עד מאוד, בין היתר כיוון שהיא מגלמת את אחד מהתפקידים הראשיים. "האם ישדרו את כל 13 הפרקים?", היא שואלת, "איי דונט פאקינג נואו, אבל זה עדיין ממש אחלה".
ואיך מתחזקים זוגיות עם חמישה חודשי עבודה בקנדה?
"טסים שעתיים ומגיעים הביתה למרקוס, כבר התרגלתי".
טל ובעלה גרים בוואלי בלוס אנג'לס בבית שקנו, אבל הלייף סטייל שלהם דווקא די רחוק ממה שאפשר לדמיין על עיר המלאכים. "אני לא משתוללת", היא מבהירה, "ממש לא. לפעמים אני הולכת ומפנקת את עצמי בארוחה טובה, לפעמים אני קונה איזה פריט חמוד ב־H&M, לא הרבה מעבר לזה".
פריט אחד?
"כן, כי בכל זאת צריך לשמור על הכסף, אני לא חיה בלארג'יות מוגזמת כי אני מציאותית. מתישהו בעתיד אני רוצה גם להשקיע, לגדול קצת".
הפעילות הענפה בהוליווד לא מביאה את טל למקום שבו היא מסתכלת על השלוחה הישראלית של הקריירה שלה מלמעלה. להפך: טל שופעת מחמאות ל"ילדי ראש הממשלה", שכתבו שחר מגן ונועה רוטמן, לבמאי העונה השנייה, ניר ברגמן, ולתעשייה פה - לא עניין מובן מאליו כשהמודל האמריקאי המצוחצח והמתוקתק מהווה לה זירת פעילות עיקרית.
"עושים פה דברים מדהימים בטלוויזיה", היא מחמיאה, "ולמרות שבארצות הברית יוצא לי לעשות מגוון תפקידים שהעבודה בישראל לא יכולה להציע, חוויית העבודה פה פשוט אחרת לגמרי, וזה כיף גדול בשבילי".
גם המהפך שעבר על דמותה במעבר לעונה השנייה משמח אותה מאוד, שכן ליבי אגמון כבר איננה אותה נערה מבולבלת מהעונה הראשונה, אלא אשה אסרטיבית שנוטלת לעצמה תפקיד מרכזי יותר בעיצוב תדמיתו הציבורית של אביה, שינוי שמגיע עם מחיר משלו.
"ליבי התלכלכה", קובעת טל, "היא אחרת לגמרי. היא היתה בובה על חוט, ועכשיו היא כבר מושכת בחוטים של אחרים, כוחנית הרבה יותר. אם בעונה הראשונה היא חיפשה מי היא, עכשיו היא כבר מחפשת שליטה".
בסצנות שחלקת עם רמי הויברגר יחד בעונה הראשונה גם היה מתח מיני ניכר בין ראש הממשלה ובתו. זה היה מכוון?
"דיברתי על זה קודם לכן עם היוצרים, שחר ונועה, אבל עם רמי אני חושבת שהזכרנו את זה רק פעם אחת. היתה לזה מודעות, אבל לא רצינו לשים דגש על זה. רמי הוא גם בן אדם מיני, מה לעשות".
ויצרי. רק לפני חודש הוא הלך מכות עם יהונתן סגל.
"התחילו איתו! (צוחקת) אני ממשיכה את הקו של להגן על אבא. אבל זה בדיוק העניין של הדמות, של ליבי: הרצון שלה להגן עליו מתקשר למתח הזה שביניהם. כולנו היינו מודעים לזה, אבל בחרנו שלא ללחוץ על זה".
** את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון החדש של פנאי פלוס
__________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס :
- ראיון עם האשה הכי מצחיקה באמריקה
