"הרשיתי לעצמי לצאת מההגדרה של 'אישה גדולה'"

יש נשים שקשה להכניס לתבנית ברורה, ומהרגע שבו הפציעה בחיינו בעונה החמישית של "כוכב נולד", היה ברור שמארינה מקסימיליאן בלומין היא אחת מהן. רבת רבדים ופנים, חיית במה, היבריד של חינוך קלאסי ותאווה שבטית, מדובר היה בתגלית אמיתית עבור סצנת התרבות המקומית, שזכתה בכוכבת יוצאת דופן באיכויותיה ובנתוניה.

לפעמים קשה להאמין שבלומין רק בת 24, שכן נדמה שהיא נמצאת בתודעה שלנו מאז ומעולם. לפגישתנו היא מגיעה כשהיא נראית כמו האנטיתזה של האלטר־אגו הבימתי והססגוני שלה, עם סוודר וג'ינס זרוקים, מגפיים פרוותיים ופני בובה מושלמות ועור נטול רבב (ומעורר קנאה) שאין עליו ולו שמץ של איפור.

העיסוק התקשורתי בבלומין אמנם מתרכז בימים אלה באירוסיה לעמית קרני לאחר שלושה חודשי זוגיות, אבל מדובר באחת התקופות העסוקות, הפורות והעמוסות ביותר בקריירה שלה. אחרי ששיחקה בשנה החולפת ב"תמרות עשן" וב"יחפים" של הוט, היא חוזרת בעונה השנייה של "ילדי ראש הממשלה". היא קוצרת הצלחה גם במופע המשותף לה ולגיל שוחט שבו, לדבריה, מגיעים לידי ביטוי כל הפנים המוזיקליות שלה.

"תמיד היו לי בקריירה שתי הופעות שהיו רצות במקביל, הופעה קלאסית והופעה מחתרתית. במופע עם גיל, למרות הטון הקלאסי הברור, אני מרגישה שכל כולי באה לידי ביטוי".

היא גם מצטלמת לסרט של תמר ירום, שעבורו נדרשה ללמוד יידיש (בשיעורים שקיבלה בין היתר מסבתהּ), והיא הפרזנטורית של חברת עונות זו העונה הרביעית.

התקשורת מתעסקת המון באירוסים שלך, אבל אותי מעניין לדעת מהי התחושה אצלך, ברמת ההגדרה העצמית שלך. איך זה להיות אישה מאורסת?

"חד־משמעית יש משהו מאוד שונה בתחושה. מגיל מאוד צעיר אני מתעסקת במוזיקה והיא הייתה כל חיי, וגם כל מערכות היחסים שלי סבבו סביב יצירה ומוזיקה באופן כזה או אחר. עכשיו זו הפעם הראשונה שמשהו אחר מונח על כף המאזניים. פתאום נהיה ערך לבית, למשפחה.

"המשפחה שבאתי ממנה היא גם כן מוזיקלית: אמא שלי עוסקת במוזיקה, אח שלי יוצר ואבא שלי הוא פאקינג דיווה, סוג של אלביס פרסלי. הבית היה מבחינתי חלק מהמקצוע, ועכשיו נוצר באלאנס אחר. כל המאזן משתנה מבפנים".

"את התלבושות המופרעות אני לובשת בבית"

בכל הקשור ללוק שלה, בלומין עברה אבולוציה סגנונית ארוכה ומלאת הפתעות, מהימים הראשונים שבהם תעשיית הסטייל הישראלית עיקמה את האף בכל פעם שהיא הופיעה מול המצלמות, ועד לחותמת האיכות המפתיעה בצורת תואר של אייקון אופנה שהוענק לה על ידי "ווג" איטליה.

"אין ספק שאני מתבגרת מבחינת הסטייל שלי", היא מאשרת. "יצאתי לעין הציבור כשהייתי בת 19, ואלו שנים שבהן אנחנו מתהוות ומתעצבות. מצד אחד אני באה מחינוך קלאסי, ששם הכול מאוד בבועה וגם אופן הלבוש מאוד מסוים. מצד שני גדלתי בפרדס כץ, ושם בגדים זה משהו פונקציונלי – או שלובשים מה שיש, או שלובשים משהו שהוא נורא נוצץ ומושך תשומת לב. בתיכון הגעתי לתל אביב, ושם נתקלתי בחופש ביטוי שלא הכרתי קודם.

"באותה תקופה התלבשתי בכל יום כדמות אחרת. יום אחד הייתי מישהי מהטוונטיז, יום אחר הייתי טניסאית. היו לי מלא משקפיים ואביזרים, וזה היה מקום חלומי בשביל הפרץ היצירתי הזה. ואז הופעתי בטלוויזיה והפכתי לאדם מוכר, והלבוש שלי החל לקבל המון ריקושטים. ביקורות כאלו לא ממש תומכות ביצירתיות, אבל בתור נערה לא היה אכפת לי אם מה שאני לובשת עומד בתו התקן של שבוע האופנה במילאנו, עניין אותי להיות יצירתית.

"ב'כוכב נולד' צוות ההפקה אמר לי 'את דבר מיוחד. את צריכה להוריד פרופיל איפה שאפשר כדי שהקהל יוכל לקבל ולעכל אותך'. ואני אמרתי: 'יאללה, נלך על זה'. אז היה פה מינון, ושם מינון, ותספורות אופנתיות ובגדים טרנדיים. הסכמתי לזה כי הייתה עבורי מטרת־על בתכנית: להגיע למקסימום חשיפה".

את חושבת שהתפיסה שלך את הסטייל שלך השתנתה מאז שאת בעין הציבור?

"היום אני מקפידה יותר להיראות טוב, להיות 'בייב', אבל למען האמת, לפעמים זה קצת משעמם אותי. יש בקרים שאני דופקת מונולוגים של 'מה פאקינג ג'ינס וטי־שירט עכשיו, בא לי לשים נוצות ב־18 צבעים. בא לי להיות ציפור היום, לא בא לי להיות חתיכה', אבל לא נורא.

"את התלבושות הכי מופרעות שלי אני לובשת בבית, וזה משחרר אותי. דווקא בגלל שיש המון התייחסות מהחוץ, טוב לי לשמור על פרופיל רגוע.

"בכלל, ככל שאני מתבגרת, אני לומדת למצוא את עצמי בתוך תבניות. בין אם זה למצוא את האישה הפרועה והמאהבת בתוך תבנית של מערכת יחסים, ובין אם זה למצוא את הנפש החופשייה והיצירתית בתוך תבנית של ג'ינס וטי־שירט. הכול עניין של מינונים".

הזכרת את הביקורות שקיבלת על הלבוש שלך. עד כמה הן פגעו בך?

"אני חייבת לומר שזה דווקא מאוד שִעשע אותי. כשהייתי צעירה יותר, היה בהתלבשות אלמנט של הומור מבחינתי. אהבתי ללבוש דברים ששִעשעו אותי והעלו לי חיוך. באופנה בארץ אין כל כך הומור. מה שקורה בעולם הרחב ובמגזינים זה משהו אחר לגמרי. את יכולה לראות שילובים מוזרים שפותחים לך את הראש, אפילו כאלה שנראים מכוערים בהתחלה. פה בארץ יש רצון להיראות כמו בחו"ל אך יש פחות פתיחות. אבל זה באמת בקטנה מבחינתי.

"לאבא שלי, למשל, הביקורות הפריעו. הוא אמר לי 'עכשיו יודעים מי את. את לא יכולה ללבוש בגדים קרועים ובלויים כמו שאת אוהבת. תקני מעיל חדש'. בזכותו התחלתי לחשוב על הפן הייצוגי. אבל יש דברים שאני עדיין לא מבינה. אם אתה מפורסם אתה צריך לקנות כל הזמן דברים חדשים? אתה לא יכול ללבוש אותה חולצה פעמיים? אני בן אדם, ולפעמים אני אלבש את מה שמונח על הכיסא שלי בבית.

"אז הביקורות לא פגעו בי, ומצד שני זה לא היה מעניין אם היו מחמיאים לי. הבנתי את האפקט של זה. את ילדה יצירתית, את רוצה תגובות, אז תתלבשי בהתאם. את רוצה קצת פחות תגובות ולהוריד בפרופיל – אז תמנני קצת. וכן, אין ספק שזה שמר אותי בתודעה. גם אמנות חייבת פרסום, לומדים לעבוד עם זה.

"כמו שבהתחלה את חושבת שצלמי הפפראצי הם האויבים שלך, ואז את קולטת שהם בסך הכול בני אדם שרוצים לעשות את העבודה שלהם, להרוויח כסף ולחזור הביתה. מבינים בשלב מסוים ש־It's not all about you. גם אני חלק מהמשחק הזה".

מערכת היחסים עם האוכל השתנתה

לא מדובר בדיאטה, היא מסבירה. "כמי שאוהבת לחקור ולהיות במערכת יחסים עמוקה עם כל דבר שיש לי בחיים, גם את מערכת היחסים שלי עם אוכל אני חוקרת, ועם ההתבגרות שלי מערכת היחסים הזו משתנה.

"הרשיתי לעצמי לצאת מההגדרה של 'אישה גדולה' ולומר לעצמי 'תשכחי את זה שחשוב לך להשלים עם הנערה השמנה שהיית. שחררי. מה בא לך? מה נוח לך?'. הבנתי שאני נפש בתוך גוף ושאני צריכה לעבוד עם הגוף הזה. בשלב הזה בחיי כיף לי לעבוד בשביל הגוף שלי, ולא שהגוף שלי יעבוד בשביל התאוות שלי".

ולא חששת לאכזב נשים ונערות שנשאו אלייך עיניים?

"לי בתור נערה הייתה חסרה מאוד רול־מודל שכזו. הייתה נועה תשבי, וזהו בערך. כל מה שהיה זה שחקניות נורא גדולות או זמרות קלאסיות עצומות ממדים, לא היה שום דבר באמצע. לא הייתה אף אחת שיכולת להסתכל עליה ולומר 'זה יכול להיראות טוב' או 'ככה הבגד הזה נראה על גוף מלא'. לא היה שום רפרנס. הייתי מאושרת להיות הדגם והמראה לבחורות ולנשים גדולות יותר.

"אמרתי כבר שאני מתנצלת בפני מי שאני לא יכולה לשמש להן למודל ואני מאיצה בהן למצוא מודל חיקוי חדש, של נשים גדולות שנראות מדהים. וכמובן שאני ממליצה לכל אחת לעבוד על מערכת היחסים שלה עם הגוף שלה. בסופו של דבר מערכת היחסים הזאת לא יכולה להיות תלויה במישהו חיצוני. כל אישה צריכה לדבר עם עצמה, להבין מה היא רוצה".

ההשראה: אלביס

הפריט הכי נחרש (ג'ינס של בעלה של חברה של אמהּ), החנות הכי אהובה בחו"ל (יש גם לינק!), פריטי החובה בכל ארון (מסיכה מהממת, למשל). מארינה מספרת על הסטייל שלה

"אלביס פרסלי. הבן אדם היה לבוש כמו פאקינג ליצן. ולא משנה באיזו תקופה את מסתכלת עליו ובאיזה מצב אנחנו מבחינת טרנדים אופנתיים - את לא יכולה לומר מילה על איך שהוא מתלבש, כי זה הוא. זה העור שלו. וזו מבחינתי השראה. אף אחד לא התלבש כמוהו, אף אחד לא יתלבש כמוהו ואף אחד גם לא ייראה ככה בבגדים שלו".

מה הפריט הכי יקר שיש לך בארון?

"זוג מגפיים שקניתי בנאשוויל. יש רק 28 זוגות כאלו בעולם. המחיר המקורי שלהם היה 400 דולר, אבל אני קניתי אותם בפחות מ־300".

ומה הפריט שאת הכי חורשת עליו?

"ג'ינס גזור של בעלה של חברה של אמא שלי. יש לי אותו מאז התיכון".

איפה את אוהבת לעשות שופינג?

"ביומיום, החיבור שלי עם 'עונות' מסדר אותי. בחו"ל אני קונה בעיקר בחנויות יד שנייה או באאוטלטים. חוץ מעניין המחיר, במקומות האלו יש מלא סוגי בגדים ולא רק מה שטרנדי עכשיו.

"אני אוהבת בגדים שהם וואן־פּיס, שבחיים לא ראיתי עוד אחד כמוהם. יש חנות יד שנייה אחת שאני אוהבת במיוחד. היא נמצאת באמסטרדם, קוראים לה Episode והיא ענקית ומדהימה. מכל דבר שם יש רק פּיס אחד והפריטים פשוט מהממים".

מה בחיים לא תלבשי?

"אין דבר כזה".

אילו שלושה פריטים כל אישה צריכה בארון שלה?

"מסיכה מהממת, הלבשה תחתונה שהיא אולטרה־סקסית ונעליים נוחות".

צילום: דודי חסון; סטיילינג: סנדרה רינגלר; איפור ושיער: נאור אפל; ע' סטיילינג: מירי ביילין

___________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד במגזין GOstyle:

• מאיפה העגילים של בר רפאלי?
• איך השתלטו הלקים על עולם הטיפוח?
• איך ללבוש את טרנד צבעי הגלידה?