"כילד צעיר אהבתי מאוד את הספר 'בארץ לובנגולו מלך זולו' שכתב וצייר נחום גוטמן. כבר אז נרקמה בי פנטזיה מקסימה על אפריקה כיבשת מרגשת מאוד. מאוחר יותר, בתור בחור צעיר, ידעתי שיום יבוא ותהיה לי חברה כושית. אני אוהב את המילה 'כושית' הרבה יותר מאשר את המילה 'שחורה' כי בעיניי המילה הזו דווקא מכבדת את האדם השחור ואת מקורותיו.
"ב-2003 כבר הייתי צייר שהציג בתערוכות, לימדתי והרציתי, הייתי נשוי פלוס שניים, תל אביבי טיפוסי. יום אחד, כשהסתובבתי בדרום תל אביב לא רחוק מהסטודיו שלי, קלטו עיניי צעירה כושית יפהפייה שגרה בסביבה. מדי יום, כשהייתי עובר שם, נפגשו עינינו, ולאט לאט נוצר קשר.
"שמה היה שרה, והיא הייתה שוהה לא חוקית בת 18, שעבדה במשק בית. הקשר שרקמנו היה שילוב של סקרנות ומשיכה מבחינתי. חשתי כלפיה מין היקסמות היפנוטית, משהו שאני לא יכול להסביר. התאהבתי בה עד כלות.
"בשלב מסוים היא נעלמה לי. חיפשתי אחריה מספר ימים, עד שנודע לי כי היא נתפסה על ידי משטרת ההגירה ועומדים לגרש אותה מישראל. הלכתי לבקר אותה בבית המעצר, ואחרי שהיא נסעה הבנתי שאני עומד בצומת דרמטי בחיי. באקט מטורף לחלוטין הודעתי לאשתי שאני עוזב את הבית ונוסע לאפריקה. זה התקבל כמובן בתימהון מוחלט, אבל אני הייתי נחוש בדעתי. הייתי מוכה ירח, מוכה אהבה. הזמנתי כרטיס ונסעתי לקניה."שרה חיכתה לי בשדה התעופה. נסענו משם למלון צנוע שנמצא בשמורה ליד הים. היא בת שבט ג'ריאמה וגדלה בכפר גדול ליד מומבסה. בכפר שלה יש בקתות בוץ, אין חשמל, רוב האנשים הולכים יחפים, ורוב התושבים חיים על גידולי תירס וקני סוכר. המשפחה שלה קיבלה אותי בהתפעלות. בכל זאת, אדם לבן הוא לא מראה שגרתי שם. אנשים היו מסתכלים עליי ברחוב ומתייחסים אלי בכבוד והערצה, כשהם מבקשים לשמוע עוד ועוד על ישראל.
"אף שהחוויה של אפריקה היא חוויה של עוני בולט, תרנגולות ברחובות, היעדר תשתיות וזוהמה, נמשכתי אליה בחבלי קסם. גשם ושמש כל הזמן, עצי באובאב ענקיים שזכרתי מהסיפורים של גוטמן, פירות וירקות עסיסיים. אהבתי שהטבע מדבר איתי באופן פראי וישיר.
"חזרתי לארץ, ואחרי חצי שנה נסעתי שוב לחודשיים. למרות הפערים בתרבות, הייתי שבוי חזק בפנטזיה, והאהבה והדמיון לא נתנו לי לקרוא נכון את המציאות. שוב חזרתי לארץ, וחצי שנה אחרי כן, בשנת 2005 נסעתי בחזרה לאפריקה. להתחתן.
"שרה ומשפחתה התעקשו על טקס אפריקאי מסורתי, שהוא אירוע המוני. בשתים בלילה לקחו את שנינו ברגל לכפר. שרה לבשה בגד לבן, ועל גופה צוירו ציורים שונים בחינה. כשהגענו, ראינו מאות אנשים רוקדים ושותים. שרה נכנסה לבית הוריה יחד עם אחיותיה, ואני נשארתי בחוץ עם גברים שאני לא מכיר, בחושך מצרים. הם רקדו נפלא, שיכורים מיין קוקוס, לקולה של מוזיקה משגעת.
"אחרי כן נערך טקס בסווהילית, כשהדודים מברכים אותנו ומדי פעם גם יורקים עלינו, כחלק מהמנהגים. הרגשתי כמו פיל לבן. לא היה שם עוד אדם לבן מלבדי. אחרי כן הצטרפנו לחוגגים בחוץ עד אור הבוקר, וחזרנו למלון.
"בתשע בבוקר שלמחרת הגיעה משלחת של כלי רכב ותזמורת בלבוש חג, כדי לקחת אותנו לטקס נוסף. הגענו לאירוע, ושם נערכה לנו חתונה נוצרית עם סממנים אפריקאיים. אמרתי 'איי דו' לכומר, ואחרי כן הלכתי עם שרה לחלק את עוגת החתונה מפה לפה. הייתה להקה, היו שירים וריקודים, מופעי לוליינות וקטעי סטנד אפ, אוכל נפלא וכמובן צילומים משפחתיים. הכל מתועד בווידיאו של החתונה.
"אחרי ששרה קיבלה ויזה לישראל, היא באה ארצה ושנינו חיינו בדירת הסטודיו שלי בדרום תל אביב. עם הזמן הכרתי לה את ילדיי והיחסים ביניהם היו טובים. שכרנו דירה בשכונת שפירא, ולאט לאט נשרו ממני כל החובות הבורגניים הקשורים להוויה הישראלית. פרשתי מהישראליות לטובת אפריקה. הלכתי עם שרה לכנסייה שלה, שמעתי מוזיקה אפריקאית, קראתי עיתונים אפריקאיים ואכלתי אוכל אפריקאי. אפילו התחלתי לצייר פורטרטים של מנהיגים אפריקאים ידועים. רציתי לעבור עם שרה לניירובי ולהציג שם בתערוכה, אבל ב-2007 פרצה מלחמת אזרחים והרעיון נקטע באיבו.
"עם הזמן היחסים עם שרה הידרדרו, ובסופו של דבר נפרדנו והיא חזרה לאפריקה. היינו ארבע שנים וחצי ביחד, ואני לא מצטער לרגע על ההרפתקה הזו".
השורה התחתונה:
"הייתי חוזר שוב על הכל, כי אין שום תחליף לחוויית אפריקה שלי. זו חוויה של פעם בחיים ואני שמח שהלכתי עד הסוף עם האגדה. חלק מהחומרים שציירתי בתקופתה הצגתי בתערוכה 'ארס אפריקנה'".
_________________________________________________________________
מה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו- צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: farkash33@gmail.com
_________________________________________________________________
לכל אדם יש סיפור:
- צפה במופע דראג, והבין מהו חלומו הגדול
