קשה להאמין שהגענו לרגע הזה, אבל שנת 2020 המקוללת או-טו-טו נגמרת, וכבר מתחילים להרגיש את הסוף: אולי יהיה עוד איזה סגרונצ'יק קטן לסיום – אבל זהו, זה מאחורינו. בינתיים, רכבת אווירית של חיסונים נמצאת בדרך אלינו, בחירות חדשות מחכות מעבר לפינה, ובקרוב יתחילו המצעדים לסיכום השנה המבאסת הזאת. אני ממש לא בטוח שאקשיב להם: הייתי מעדיף שהשנה הזאת, שבה עולם התרבות נדם, וגם מבחינה מוזיקלית לא קרה בה יותר מדי, פשוט תתנדף בלי יותר מדי טקסים וחגיגות. לעומת זאת, בשבוע הבא גלגלצ עורכת מצעד שבטוח אקשיב לו: מצעד השירים הגדולים של הפסטיגלים ופסטיבלי הילדים.
כשניגשתי להצביע, היה לי ממש כיף להיזכר בשירים האלה, ובעיקר היה לי קשה לבחור עשרה שירים בלבד מתוך הרשימה הענקית. מתברר שכל שירי הילדים שבחרתי הם כבר מזמן לא ילדים בעצמם – רובם בני 30 ואפילו 40 פלוס. אני מוכן להסתכן בלהישמע זקן ומיושן, אבל אלה השירים שגדלתי עליהם, ובלי קשר לזה, אני חושב שאין מקום להשוואה בין שיר איכותי כמו "מיכאל" של אתי אנקרי, למשל, מפסטיגל 1991, לשיר הנושא של "פריסטייל פסטיגל" מהשנה שעברה. ברור ש"מיכאל" נמצא בליגה אחרת לגמרי:
כשמדובר בשירי ילדים, אנחנו בדרך כלל נוטים להמעיט בערכם: אין להם את ההילה ואת הסקס-אפיל של שירים למבוגרים. אם תשאלו אותי מה השיר שהכי השפיע עליי, אני לא אגיד שזה "עודני ילד" של הכל עובר חביבי. רוב הסיכויים שאבחר שיר של בוב דילן, לאונרד כהן, שלום חנוך, שיר שמשדר עומק ומשמעות – אבל אני יכול להעיד שבדיוק כמו שאני זוכר בעל פה את "הללויה" של לאונרד כהן, אני זוכר כל מילה מ"המשפחה שלי" של שלמה ניצן מתוך פסטיבל שירי ילדים 1980:
לא משנה אם הם מיועדים למבוגרים או לילדים – לשירים יש כוח אדיר: הם יכולים להיות מהפכניים, להצית שריפות ולשנות את העולם, והם יכולים להיות הפסקול שדרכו אנחנו מגלים אותו לראשונה, ממש כמו השיר הראשון שבחרתי. השנה היא 1985, אני זאטוט, ואמא לוקחת אותי לפסטיגל. על הבמה עומד אבי קושניר, ומאחוריו רובוט ענקי מקרטון. קושניר מציג את השיר הבא ומזמין זמרת שחוזרת לארץ אחרי שהות ארוכה באמריקה. לבמה עולה רבקה זהר (לימים שותפתי ליצירה), בשמלה לבנה ורעמת תלתלים, נראית כאילו נחתה הרגע מכוכב אחר, ושרה בקול מלאכי את "הדרך אל הכפר" שכתב יורם טהרלב והלחינה נורית הירש. השיר זכה במקום הראשון באותה שנה, וחשוב מכך, החזיר את רבקה למסלול אחרי שנים קשות של התמכרות לסמים בניו יורק:
גם את השיר הבא ברשימה שלי כתבו שני יוצרים מופלאים – אהוד מנור ז"ל ואריאל זילבר. מנור כתב לאורך השנים המון שירים לפסטיבלי הילדים ולפסטיגלים, וכל שלושת ילדיו קיבלו ממנו שיר מיוחד ("גלי", "אחותי הקטנה", "בן"), אבל השיר שאני בחרתי לא נכתב על אחד מילדיו, וגם לא על הכלבה המשפחתית ("מי ראה את באני"). זהו שיר שיכול לשמש השנה המנון של כל אמני ישראל, וגם של בעלי מקצועות רבים אחרים – "אין לי כסף", בביצוע הרוקיסטי של גידי גוב, מתוך פסטיבל שירי הילדים 1984:
שיר נוסף שבחרתי הוא "רציתי שתדע" שכתב והלחין עוזי חיטמן ז"ל. מבחינתי, זהו שיר הילדים הכי גדול בכל הזמנים – עובדה שכל הילדים שרים אותו גם היום (כולל האחיינים הקטנים שלי, ששרו אותו בהתלהבות עם הרדיו כשהזדחלנו בפקק בכביש החוף בשבוע שעבר). האמת שדי הופתעתי לגלות שהוא נולד בפסטיבל שירי הילדים של 1977. מאז נולדו לו עשרות גרסאות כיסוי, כולל גרסת היפ-הופ של הדג נחש, אבל אני עדיין הכי אוהב את הגרסה המקורית והאיטית ששר עוזי חיטמן:
יש עוד המון שירים נהדרים מהפסטיבלים ששווה להזכיר: "ילד פלא", "אמת או חובה", "טוליק", "תני לי להחליט", "ילדיסקו" – אבל לסיום אני רוצה לשתף אתכם בסיפור על שיר אישי שכתבתי לפני שנים, ושאיכשהו התברג לרשימת המתמודדים במצעד שישודר השבוע בגלגלצ. זה קרה בקיץ 2004, כמה שבועות אחרי הגמר הגדול של "כוכב נולד 2" בניצנים. נפגשתי עם דורון מדלי, שבאותה תקופה, לפני שנהפך למכונת להיטים, היה אחראי על המתמודדים ב"כוכב נולד", והרבה מהביצועים שהושמעו בתוכנית היו רעיונות שלו (כולל הקאבר שביצעתי ל"נבראתי לך" של שלמה ארצי). במהלך פגישתנו תפסתי גיטרה והשמעתי לו כמה שירים שעבדתי עליהם, וביניהם שיר שנקרא "לעוף בלי לדעת". דורון בחושיו החדים זיהה את הפוטנציאל ושיתף אותי במחשבה שעלתה לו: "הראל סקעת מחפש שיר לפסטיגל השנה, משהו שקשור לפיטר פן. אולי נשנה קצת את השיר שלך ונציע לו?"
אני מודה שלא הבנתי איך השיר הדי מלנכולי שהשמעתי לדורון, יכול להיות נאמבר נוצץ בפסטיגל, אבל הסכמתי לנסות. השארתי לדורון את הטקסט, והוא "הקליל" אותו והוסיף משפטים שקשורים לפיטר פן ולעולם האגדות. בהמשך העברנו את המילים לאוהד חיטמן המוכשר, שקלע בול עם לחן קליט וסוחף, וככה נולד השיר "לעוף" ששר הראל סקעת, זכה במקום השני ונהפך לאחד מלהיטי הפסטיגל האהובים של השנים האחרונות:
בראש הפוסט יש גרסה שקטה ל"לעוף" שהקלטתי השבוע – באווירה שבה השיר נכתב.
מה היה סוד קסמו של עוזי חיטמן? הקליקו על התמונה:
