>> לעוד סיפורים מרגשים, לחצו כאן
"שלא כהרגלי, התחשק לי לרדת מאוחר בלילה לקנות סיגריות. היה קר מאוד, אז לבשתי מעיל ויצאתי. השעה הייתה 11 בלילה ואני צעדתי ברחוב לכיוון הסופרמרקט. מרחוק ראיתי התקהלות. כשהתקרבתי, נגלה לפני מראה מזעזע. נער צעיר, ממש ילד, שכב על הכביש מתבוסס בדמו, ולידו עמד הדוד שלו וצעק: 'הרגו לי אותו, הרגו לי אותו'.
"הילד נראה מעולף, בהלם, כאילו הוא הולך לאבד את ההכרה. נחיל דם זרם מראשו. בדיוק כשהגעתי הדוד רצה לתת לו מים, אבל עצרתי אותו מיד. אסור להשקות אדם פצוע. למדתי את זה בבית החולים."הדוד התחנן בפניי שאעזור לו. ניגשתי לילד וכרעתי על ברכיי ממולו. הסתכלתי עליו - ואמרתי בלבי שלא אתן לו לדמם למוות על הכביש. דבר ראשון, הרגעתי את האנשים מסביב וביקשתי שיפסיקו לצעוק. הם השתתקו מיד. אחר כך ניסיתי למצוא את הפצע, אבל זה היה קשה מאוד כי הנער חבט את ראשו על הכביש ללא הפסקה. האנשים שהתקהלו סביבו סיפרו לי שמישהו הלם בו בגרזן מאחור. כנראה שברו לו את הגולגולת.
"ביקשתי מהדוד שיפשוט את המעיל שלבש, אבל מרוב פאניקה הוא צעק שאין לו מעיל. הורדתי את המעיל שלי וחבשתי לנער את הראש כדי לעצור את הדימום. זה, כך לימדו אותי, הדבר הראשון שצריך לעשות.
"למרות שאסור להזיז פצוע, ראיתי שהנער דופק את הראש בכביש בצורה מסוכנת ועיניו מתחילות להתהפך. ידעתי שאסור לי לתת לו לעשות זאת, כי אם פצוע ראש סוגר את העיניים, לא בטוח שהוא יפתח אותן שוב.
"באינסטינקט, התכופפתי לידו והנחתי את ראשו בחיקי, כמו תינוק. ברגע שהילד הרגיש את החיבוק שלי, הוא נרגע. מדי פעם פתחתי לו את הפה כדי לוודא שלא בלע את הלשון וכל הזמן הזה המשכתי לחבק אותו. ככה שכבנו שנינו על הכביש, וכל הזמן הזה אנשים מסביב התקשרו לאמבולנס ולמשטרה אבל אף אחד לא בא. הזמן עבר, ולמרות שהודענו על פגיעת ראש, נותרנו ברחוב. תוך כדי כך שהשגחתי על הילד ועיניי לא עזבו אותו לרגע, נאלצתי גם להרגיע את הסובבים שחזרו לצעוק.
"הזמן עבר והקור היה מקפיא עצמות. בחיים לא אשכח את הקור הזה. פתאום ראיתי שהילד סוגר את העיניים. הייתי בטוחה שהוא מת לי בידיים, אבל לא הייתי מוכנה לאבד אותו שם, בלילה הקר והרטוב ההוא. באותו רגע יצאה ממני צעקה אדירה: 'אלוהים אלוהים', ומיד אחרי זה הוא פקח את העיניים בחזרה. ידעתי שהרווחתי עוד כמה דקות.
"חצי שעה עברה, ולא שמענו אפילו סירנה אחת ברקע. היה שלב שכבר חשבתי לקחת אותו לבית החולים באוטו שלי, אבל לא עשיתי זאת כי פחדתי שזה יפגע בו עוד יותר.
"כשהאמבולנס סוף סוף הגיע, הדוד שלו רצה להרביץ לחובשים, אבל גם כאן נאלצתי להתערב. ביקשתי שייתן להם קודם כל לקחת את הילד. ובאמת, הם לקחו אותו מיד ונסעו במהירות."כשהתרוממתי, כל הבגדים שלי היו ספוגים בדם. האזור היה מוצף בניידות משטרה ואני כעסתי מאוד. לא הבנתי למה זה לקח כל כך הרבה זמן. הדוד של הילד בירך אותי ואמר לשוטרים שאם לא הייתי בסביבה, הילד היה מת. מאוחר יותר התברר שהילד חטף גרזן בראש בגלל טעות בזיהוי. אחרי שיחה עם המשטרה, שבה הסברתי שאין לי קשר לתקרית, חזרתי הביתה, כולי רועדת מקור והתרגשות. אותו לילה לא יכולתי להירדם.
"למחרת בבוקר, כשהגעתי לעבודה בבית החולים, כולם הסתכלו עליי כעל גיבורת היום. בימים הבאים התקשרתי לבדוק מה איתו, והתברר שהוא נותח ולאחר שבוע יצא מכלל סכנה. סיפרו לי שכאשר הוא התעורר, הוא כל הזמן שאל איפה דניאלה. לאחר מכן הוא עבר לשיקום בבית החולים בתל השומר".
השורה התחתונה:
"אני מקבלת המון תגובות מרגשות על הסיפור הזה ומאז המקרה אני יותר חזקה ויותר מאמינה בעצמי. בשכונה שלי כבר הפכתי לסוג של קופת חולים וכולם באים להתייעץ איתי, ועכשיו החלום הגדול שלי הוא להיות אחות מקצועית. אני יודעת שאהיה טובה ואני מוכנה לעבוד קשה. לצערי, אין לי כרגע אפשרות כלכלית לעשות זאת. הלוואי שיימצא פתרון שיוכל לעזור לי להגשים את החלום. זה כל מה שאני רוצה".___________________________________________________________________________________________________________________________________________
ומה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו- צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: farkash33@gmail.com
____________________________________________________________________________________________________________________________________________
לכל אדם יש סיפור:
- הכלב שנשאר נאמן גם לאחר מות בעליו
- אביה רצח את אמה והתאבד בכלא
