"בשנת 2000 נרשמתי ללימודי פסיכותרפיה. הייתי צריכה להמתין ארבעה חודשים עד לתחילת שנת הלימודים, ולכן החלטתי לנסוע ליפן לעבוד בעגלות, כמו שעושים ישראלים רבים. רציתי גם לטייל וגם להרוויח כסף. יצרתי קשר עם ישראלי שיש לו שם רשת עגלות, אבל כשנחתתי באוסקה הוא נעלם כלא היה.
"אחרי החקירה הובילו אותי למעצר כשאני קשורה בקולר כמו כלב. לקחו לי טביעת אצבעות, צילמו פרופיל, ביצעו בי חיפוש בעירום. הושפלתי עד עפר, וכל אותו זמן לא הבנתי למי נחוצה כל הדרמה הזו. לפנות בוקר נזרקתי לתא קטנטן וחשוך, כמו צינוק, שבו כבר ישנו שתי בנות על מזרון דק. התמוטטתי בבכי על הרצפה ונרדמתי.
"בבוקר הכניסו לנו דרך חור בסורגים תבשיל אורז שלא הייתי מסוגלת להכניס לפי. אחת הבנות נתנה לי קצת משחת שיניים. אחרי כן הובלתי שוב לחקירה מתישה. ידעתי שאני חייבת להמציא סיפור כדי להוציא את הבוס הישראלי מהתמונה, אחרת זה יסתבך עוד יותר. בישלתי סיפור דמיוני ולקחתי הכל על עצמי. המצאתי אנשים, מקומות ואירועים ממש כמו בספר.
"במשך שבועיים נחקרתי יום יום. יום אחד גררו אותי אל התובע המחוזי, איש בעל מראה מפחיד במיוחד. אחר כך חזרתי לכלא וחיכיתי למשפט. חייתי שם בתנאים לא תנאים. אוכל במשורה, מקלחת פעם בחמישה ימים, חקירות קשות, והכי גרוע, הרגשה שאין לי תקווה לצד חרדה עצומה וחוסר ידיעה לגבי העתיד.
"הצינוק היה חשוך לגמרי. לא היה חלון, אבל לפעמים, בשעה מסוימת, הייתה קרן אור מתגנבת מהפרוזדור ופס של שמש היה יורד בדיוק ליד האסלה. התמכרתי לו. חיכיתי למעט האור הזה. כל לילה עבר בבכי והבוקר נפתח בהתקף חרדה. הפנים שלי החלו להתמלא בפצעים מדממים. הבוס נעלם, וההורים שלי, אמרתי לעצמי, כבר בטוחים שאני מתה. בערב ראש השנה קיבלתי ביקור קצר של מישהי מהשגרירות הישראלית, שהביאה לי דף עם שעות של הדלקת נרות, כדי שאדע מתי נכנס יום כיפור. הייתי בהלם. זה מה שאני צריכה עכשיו? "יום אחד הייתה רעידת אדמה חזקה כל כך, שהייתי בטוחה שאקבר חיים, נעולה בבונקר ההוא. הפסקתי לאכול וירדתי מאוד במשקל, היו לי סחרחורות ודלקות בכל הגוף. מהייאוש, התחלתי לעשות חשבון נפש, וכדי להירגע התחלתי לעשות מדיטציות בלילה, כמו שלמדתי בעבר, בטיול שעשיתי בהודו. ממילא לא היה משהו אחר. "ואז, דווקא כשהייתי במצב הכי אנוש, מתוך הייאוש הכי גדול - פתאום הייתה לי תחושה שהכל יעבור בשלום ויסתדר לי. הבנתי שזה לא עונש אלא שיעור: ללמוד להקשיב לעצמי ולתחושות שלי ולא לעשות דברים שמנוגדים לערכיי. "אחרי שלושה חודשים הובלתי למשפט, ובתום דיון ארוך הודיתי באשמה, לקחתי אחריות והתנצלתי מעומק לבי. נמצאתי אשמה וקיבלתי שלוש שנים על תנאי וגירוש. רק כשהגעתי לשדה התעופה בישראל, ידעתי שהסיוט הזה באמת נגמר".השורה התחתונה:
"הכלא לא קשור לקירות שסביבך, הוא קשור אליך ולבחירה שאתה עושה. כולנו נולדנו חופשיים, אבל רובנו חיים בכלא. רק אנחנו יכולים להוציא את עצמנו לחופשי".
- יולי ביילין היא הבעלים של אקדמיה למדיטציה
בתל אביב
__________________________________________________________________________________________________________________________________________
ומה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו- צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: farkash33@gmail.com
______________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד באנשים:
- אביה רצח את אמה והתאבד בכלא
- ננטשה על ידי בעלה בירח הדבש
