שניכם צעירים, נמצאים ביחד מספר שנים ומתכננים להזדקן ביחד. יש לכם קשר מצוין מכל הבחינות. אתם אוהבים, עוזרים, תומכים ובעיקר מכירים האחד את השני כמו את כף ידכם.
יש לכם שגרה מהנה והרבה הערכה אחד לשני. אתם תמיד משתפים ואפילו יודעים "לריב טוב". אין אצלכם דבר כזה שצוברים טינה. אצלכם קצת מתעצבנים, קצת פותחים את הפה, מעבדים את זה וממשיכים הלאה בלי מטענים.
רוצים עוד מד"ר ירון מאיר?
- חמשת כללי הזהב לאהבה
- רק אהבה תנצח
- היו שלום ותודה על החגים
- שמונה טיפים להתמודדות עם משבר כלכלי זוגי
- איך יוצרים זוגיות כמו באגדות?
- מה עושים כאשר בן הזוג לחוץ מאירועי היום?
- איך שומרים על הרומנטיקה לאורך השנים?
אבל יש לבן זוגך שתי מגרעות.
הן ידועות, מוכרות ולא חדשות. הן חלק מובנה מהאישיות שלו שחוץ מזה שאת, בת הזוג שלו, לא ממש מצליחה להתגבר עליהן הן לגמרי בסדר. ולמרות שאת יודעת שהן חלק מובנה ממנו ומהאישיות שלו, זה מצליח להוציא אותך מהכלים בכל פעם מחדש.
יש לו איזה קטע עם שינה. הוא יכול פשוט לישון כל הזמן, וגם נוטה לדחיינות בדברים שהם לא חשובים מבחינתו. בקיצור, הוא עצלן.
לא משנה כמה שנים אתם ביחד, את מתרגזת בכל פעם מחדש בגלל הדברים האלה. כל פעם אתם רבים את אותו ריב ישן מחדש. הוא מנסה להסביר לך שהמגרעות האלה הם חלק אינטגרלי ממנו ושזה מעצבן אותו שאת כל פעם מתרגזת מזה. את, עם כל הכבוד לו, בוחרת להתרגז מזה בכל זאת.
אז אתם רבים קצת, מתעצבנים קצת, את כאילו מקבלת את זה בהשלמה וממשיכים הלאה.
אבל אחריי יומיים שלושה שוב את מתעצבנת מזה שהוא לא עשה משהו שאת ביקשת כי התחשק לו לישון כל הסוף שבוע.
וכך אתם ממשיכים כל הזמן במשחק הפינג פונג שלכם. הוא ישן ודוחה דברים, את כועסת ומתעצבנת, אתם מדברים, מלבנים את העניינים וחוזר חלילה.
אז מה עושים?
כאן המקום להבין כי יצרתם יחד זוגיות יפה, טובה ובריאה המבוססת על ערכים כמו שותפות, פתיחות, כנות, אהבה, הערכה ותמיכה. זוגיות אשר לאורך הזמן הוכיחה עצמה כיציבה גם כן. תנו לעצמכם טפיחה על השכם, כי מגיעה לכם אחת כזו. כל הכבוד.
עם זאת, שני ערכים נוספים שהם חשובים ומהותיים גם הםם בקשר הזוגי הם ההכלה וההשתדלות.
בן הזוג מבקש ממך שתכילי את המגרעות הטבועות בו כי הן חלק מובנה מהאישיות שלו. הוא דורש שתשלימי עם קיומן. את מצפה שהוא יבין את חוסר היכולת שלך לקבל בשלוות נפש את המגרעות הנ"ל, ושישתדל עבורך.
כאן המקום להבין כי היכולת של כל אחד מבני הזוג לקבל את מגרעותיו שלו בהבנה נובע משוני בתפיסה או במבנה האישיות השונה של כל אחד מכם.
האחד נוטה לדחיינות בדברים בעלי חשיבות נמוכה. בהחלט ייתכן כי החשיבות הניתנת על-ידי כל אחד מכם לדברים שהוא נוהג לדחות היא שונה. כלומר, בעצם לא מדובר בדחיינות, אלא בתיעדוף שונה. בן הזוג חושב שזה לא חשוב ואת, לעומת זאת, חושבת שזה משהו חשוב, ומכאן חוסר היכולת שלך להכיל את הדחיינות הזו. ואת נפגעת שהוא מעדיף לישון ורק אחרך כך לעשות את מה שביקשת ממנו. הוא, מצידו, לא מבין מה הביג דיל ולמה את מתרגשת מדברים כה פעוטים.
אפשרות אחרת היא שלרוב אנו נוטים לשפוט את האחר על פי צורת ההתנהלות והתגובות שלנו, כלומר, מתוך חשיבה על מה אני הייתי עושה במצב הזה או איך הייתי עושה או מתי הייתי עושה זאת. לאור זאת, ייתכן גם כי ההתנהלות שלך שונה בתכלית מהתנהלותו ואת נוהגת לסיים את כל משימותיך בפרק זמן קצר, ולכן את לא מצליחה להבין למה הוא מעדיף לדחות.לעומת זאת, קיימת האפשרות שאת מתנהלת בדיוק כמוהו וזה מפריע לך. למעשה את רואה בו את הדברים שמפריעים לך בהתנהלותך. הוא המראה שלך, ולכן את כל כך כועסת, בבחינת "הפוסל במומו פוסל".
דווקא במקרה הזה, מלבד, כמובן, לנסות ולהעצים את ערכי ההכלה וההשתדלות, אני מציע לגלות יותר אמפתיה. אנחנו בני אדם שונים בבסיסנו, ואת העבודה הזו לא נצליח לשנות.
נכון, זה מעצבן. נכון, זה לא קל. אבל יש לכם אהבה, וזה מצרך נדיר בימינו. יהיו דברים שאת תחשבי לעיקר, ולבן הזוג בהחלט מותר לחשוב אחרת. אלה החיים, וזו זוגיות. כל עוד אינכם פוגעים בשני, זה לגמרי בסדר.
- ד"ר ירון מאיר הוא מגשר, בורר, מאמן, מטפל רב תחומי ומנכ"ל חברת יעד גישור
