החלטתי לקחת השראה מהאתר מהמהם what i wore today -- ובמקום לצלם את כל הפריטים שלבשתי לשבוע אופנה, פשוט לאייר אותם. האמת? יותר כיף.
לערב הפתיחה לבשתי שמלת פאייטים של פוראבר 21, שבחיים לא היו מנחשים שהיא משם, כובע מושלם של קרן וולף ותיק של קולקט.
בבוקר הראשון של התצוגות לבשתי את הכובע האהוב שלי מאלדו, חולצה מפוראבר 21 וחצאית מקסימה מפיו פיו
באותו ערב לבשתי שמלה אובר מדליקה של עדיקה סטייל.
ביום השני של התצוגות הלכתי על מראה שעידו רוזנבלום כינה "אינדיאנה ג'ונס הולך לחפש את המטמון ומוצא".
שבוע האופנה חלף כמו חלום, עם כמויות שמפניה, פאייטים ופלאשים שלא היו מביישות כל שבוע אופנה אחר בעולם. עכשיו, כשהכול נגמר ואי אפשר להימנע מנפילת המתח של סוף המסיבה הכי טובה בעיר, הגיע הזמן להרהר בכל מה שקרה והיה. היצירות היפות שנראו על המסלולים בהחלט היו יכולות לשמח את הארון שלי - אבל לא את חשבון הבנק. לכן במקום להלביש את עצמי, אני מלבישה את הדמויות המאוירות שלי. לפחות שמישהו יהנה פה.
שי שלום
המעצב שי שלום פתח רשמית את שבוע האופנה (אם לא מחשיבים את תצוגת הפאשן אייקון שהתקיימה בערב קודם) והציג כמות אינסופית של סטייל, איכות וסקס אפיל.
לקינוח:
לא מזמן ראיתי בערוץ 8 את הסדרה האהובה עליי "היום שלפני", העוקבת אחר 24 השעות הקריטיות שלפני תצוגות האופנה של המעצבים הנחשבים בעולם. בעודי צופה בפרק העוקב אחר בית האופנה פרואנזה סקולר, התאהבתי במעיל המושלם הזה. מעיל הצמר אוברסייז, שגזרתו הייחודית מעניקה תחושה שהוא נשמט מכתפיה של הבחורה שלובשת אותו, מעניק מראה קולי-קז'ואלי מפתה ביותר. החיתוכים, הצבעים ובעיקר הפרופורציה של הבגד הופכים אותו למעיל המושלם לטעמי (רק חבל שהוא מחוץ להישג היד והארנק. oh well...)
אני לא באמת יודעת לבשל. למעשה, אפשר לומר שהתפקיד העיקרי שלי במטבח מסתכם בעריכת השולחן ובשטיפת הכלים בסוף הארוחה. לכן, כשהתיישבתי לחפש תובנות קולינריות עבור התערוכה הקבוצתית "אם אין לחם, שיאכלו עוגות" (הראשונה שלי!) - מצאתי את עצמי במבוי סתום. אבל אז היתה לי הארה: אולי אוכל לשדרג את מעמדי משוטפת כלים זוטרה, למאיירת כלים מהוללת. לפחות כך, כשאמצא את עצמי מקרצפת שוב את הספגטי מהצלחות, יהיה לי משהו מעניין להסתכל עליו.
אם לומר את האמת, תמיד רציתי להדפיס את איוריי על צלחות, או על רהיטים, או על מחברות. העסקנים יקראו לזה מרצ'נדייזינג, אבל אני פשוט חושבת שזה קנבס מסוג אחר.
שבוע האופנה TLV, הראשון מבין שני שבועות האופנה שיתקיימו בתל אביב החודש, עוד רגע מתחיל, ולכבודו הכנתי איור מיוחד - חפשו אותו בשלטי החוצות בעיר. אבל כמובן שמלאכת האיור לא נגמרת כאן. במהלך שבוע האופנה אפקוד את התצוגות, ואסקר אותן מנקודת מבטי המאוירת כפי שעשיתי גם בשנה שעברה. אז מעצבים יקרים: bring it on, וקוראים יקרים - Stay tuned!
שבוע האופנה TLV ייערך השנה, בפעם השנייה, במתחם התחנה בתל אביב, בתאריכים 11-13 בנובמבר. את התצוגות יפתח אורח הכבוד, בית האופנה מוסקינו בראשות צוות מעצבי העל רוסלה ירדיני וביל שפירו.
עונת מעבר בשבילי זה:
- לצאת בערב עם גופיית פאייטים מהבית, אבל לצוות לה ז'קט מחמם. בכל רגע נתון אחד מהם רלוונטי.
- לשמוע מסביבי שיחות על כך שחילופי העונות משבשים לכולם את מערכות הגוף, ולחשוב שמבלבלים לי בשכל.
- להרגיש רע שאני לא מנצלת שבתות שטופות שמש כדי ללכת לטייל בחיק הטבע (ממש...).
- לשבת בערב במרפסת ולהקשיב לבריזה הנעימה השורקת בין העצים (במידה והשכנים לא מרעישים - והמבין יבין).
- להיפרד בחוסר חשק מהשיזוף ברגליים ההולך ומתנדף.
זאת אני בפורטרט עצמי עם ז'קט מזארה, חצאית משוק הפשפשים וכובע מאלדו (שבמציאות הוא בכלל חום).
שבוע אופנה מסמן תקופה מדהימה של התחדשות. מיטב מעצבי האופנה בעולם מציגים את החזון שלהם לעונה הבאה ומפתיעים אותנו בכל פעם מחדש עם סילואטות חדשות ומעניינות, פרינטים שונים, צבעים מרעננים - העיקר שלא יהיה לנו משעמם. בשביל מאיירת אופנה כמוני, הניזונה מסטייל, אין דבר יותר מעורר השראה. פסטיבל העושר הוויזואלי הזה כמעט השבית אותי לגמרי, שכן האייפד חובר אליי באינפוזיה - בעבודה, במיטה ואפילו באמבטיה. קבלו את מסקנותיי המאויירות.
התצוגה הקולית ביותר (והאהובה עליי במיוחד): Ashish
מי שמכיר אותי יודע כמה שהתצוגה הזו היא בול אני.
ויוויאן ווסטווד
אצבעות לה עשר יש - אבל אחת קצת הלכה לאיבוד (ויש מצב שגם צנחה לה הציפורן, אנחנו עדיין מבררים את העניין). האם תעזרו לה למצוא את הדרך הביתה?
אם ז'אן פול גוטייה המציא למדונה את חזיית השפיץ, אז ויוויאן ווסטווד המציאה את חזיית הקווץ'. בנות, לא עוד חזה מעוגל עומד ומלא. עזבו אתכן מפומלות. מעכשיו - רק צימוקים!
אני בניסיונות נואשים להבין את האסתטיקה האוונגרדית שבאיפור הזה, אבל כל מה שאני מצליחה לראות זה שמישהו מרח על פני הדוגמנית קקי בצורת לב.
לא הצלחתי להירדם, אז שלפתי את אייפדי במיטה והתחלתי לשרבט. תחליף הולם לקריאת 50 גוונים של אפור, או לצפייה בעוד פרק של הומלנד.
זה די מזעזע: חיי מוקפים במכשירים דיגיטליים אלקטרוניים וירטואליים, עד שאני מרגישה כאילו פתחתי חמ"ל בפנטגון. התירוץ של מי שמעז לבקר אותי על כך שאני נעלמת מהחיים האמיתיים (הלו אמא) הוא שזאת היצירה שלי ועל כן - הפרנסה שלי! עכשיו, מי יכול לענות לי על זה?
מי שעוקב אחריי באינסטגרם (shicha22) ודאי שם לב לשינוי הניכר בסגנון האיורים שאני מעלה לאחרונה.
