שבוע אופנה מסמן תקופה מדהימה של התחדשות. מיטב מעצבי האופנה בעולם מציגים את החזון שלהם לעונה הבאה ומפתיעים אותנו בכל פעם מחדש עם סילואטות חדשות ומעניינות, פרינטים שונים, צבעים מרעננים - העיקר שלא יהיה לנו משעמם. בשביל מאיירת אופנה כמוני, הניזונה מסטייל, אין דבר יותר מעורר השראה. פסטיבל העושר הוויזואלי הזה כמעט השבית אותי לגמרי, שכן האייפד חובר אליי באינפוזיה - בעבודה, במיטה ואפילו באמבטיה. קבלו את מסקנותיי המאויירות.
התצוגה הקולית ביותר (והאהובה עליי במיוחד): Ashish
מי שמכיר אותי יודע כמה שהתצוגה הזו היא בול אני. חיבורים מטריפים בין בדים של אופנת רחוב, כמו פליז וג'ינס, לבין חומרי גלם השייכים לערב, כמו פאייטים, טול ומשי. כל פרויקט הגמר שלי בשנקר עסק בניגודים הללו (בהזדמנות, אעלה תמונות). ולכן, כשראיתי את התצוגה הזו יצאו לי העיניים מהמקום. שמלת ערב מנצנצת משולבת עם נעלי ריבוק ושיער מרושל של הרגע קמתי, מכנסיים המשלבים בדים שונים בטוטאל לוק עם ז'קט וחולצה לבנה מרושלת המשלימה את הלוק. סטיילינג הורס של קוקיות סקראנצ'י מפאייטים האוספות לקוקו מרושל - כל אלה יצרו לדוגמניות לוקים כל כך קוליים, שהמילה קול כבר לא מספיק חזקה כדי להגדיר אותם.
מתוך התצוגה של Ashish. חיבה מופרזת לנצנצים וחיבורים מפתיעים
קרייבינג לסוכריות של סבא: Burburry
נראה לי שלכריסטופר ביילי יש סבא וסבתא רומנים, שגרים בבני ברק. אחרת איך אפשר להסביר את זה שהבגדים שלו נראים כמו העטיפות של הסוכריות שיש לסבא שלי בארון זכוכית בתוך הסרוויס היקר? הצבעים והטקסטורות שיצר בברברי הם התגלמות העושר והמתיקות, ורמת הדיוק היא לא פחות ממושלמת. ואיזה שיק! במיוחד אהבתי את הז'קט הזה עם השרוולים הנפוחים (מגמה שהופיעה בעוד המון תצוגות אחרות, אגב).
יאמי דלישס סוכריות של סבא על המסלול של ברברי
יש לי חשק לשבת על כיסא מקש: Balamain
איך לוקחים כיסא ארוג והופכים אותו לבגד סופר סקסי? שאלו את בלמיין. כנראה שמישהו שם בילה את הקיץ שלו בהמפטונס והביא איתו את כל חומר הגלם מהמרפסות והגזיבוס של הבתים שם. כרגיל בבלמיין, קולקציה סופר סקסית ומתוחכמת, למרות שעוררה מחלוקת בין המבקרים.
אהבה נצחית לא מחליפים: Lanvin
אלבר אלבז הוא האליל שלי. ומבחינתי, He Can Do No Wrong. אנקדוטה קטנה: כשהייתי בשנה ד' בשנקר הגיע אלבר אלבז לביקור בבית הספר, במהלכו פקד גם את כיתתנו, על מנת להתרשם מהדגמים שלנו לפרויקט הגמר. אלבר ניגש לדגם שלי, בחן אותו, מישש את 40 מטר הטול הצהבהב שבצבץ מג'קט עור ספורטיבי חום אפור, ואמר: "כן. יפה, יפה מאוד". לא מזמן ראיתי בערוץ 8 פרק בסדרה הדוקומנטרית "היום שלפני", שעקב אחרי 24 השעות המקדימות לתצוגה של לנוון, והראה את הצורה המדהימה שבה האיש מתנהל. הוא כל כך אהוב על ידי הצוות שלו וכל מי שמכיר אותו, מכיוון שעם כל ההצלחה והכישרון שלו, הוא קודם כל בן אדם.
יש חיים בחלל החיצון: Rick Owens
הדוגמניות החוצניות בתצוגה של ריק אוואנס הזכירו לי לרגע גם הכלאה בין המעצבת ויוויאן ווסטווד ועורכת האופנה גרייס קודינגטון מווג, אילו היו הולכות יחדיו להסתפר אצל ג'וני דפ בסרט "המספריים של אדוארד".
מלכת המינימליזם ומסתבר שגם מלכת הקאמבק: Jill Sander
ג'יל סנדר חזרה לעצב לבית האופנה שלה, אותו עזבה ב-2007. אין גדולה מסנדר בלעשות את הפשוט מעניין ומושלם, וזה בדיוק מה שהיא עשתה בקולקציה הזו. אני בעיקר אוהבת את שילובי הצבעים שלה, בקולור-בלוקינג המדגישים את הקווים הנקיים והמדוקיים שלה.
ראף סימונס איז אין דה רייט האוס? Dior
אם לומר את האמת, מלבד הדגם הזה ועוד כמה בודדים, לא ממש אהבתי את הקולקציה המדוברת של סימונס לדיור. גם את הקטע עם האורגנזה לא ממש הבנתי.
פרינטים אליפות: Marni
נכון, היו המון דגמים נקיים בתצוגה הזאת, אבל בעיניי הנערה של מרני באה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בשילובי הפרינטים המאוד "מארניים" האלו. היא מתוחכמת, אבל עם זאת יש בה משהו אורגני. משום מה, היא קצת מזכירה לי את השלגייה המודרנית (כזאת שציפורים באות לשבת לה על הכתף).
Dries Van Noten כזה קול מאדר פאקר
שבירות מתוכחמות בין טקסטורות וצבעים, שכבות שיוצרות עומק וקוליות לא מתפשרת. דריס ואן נוטן הוא מלך הסקסיות האלטרנטיבית.
בטן חשופה אצל Marc Jacobs
ג'ייקובס מחזיר את קו המותן לירכיים, והוא ממש לא מתבייש בזה. זה לא אומר שעכשיו כולנו צריכים לרוץ ולחקות אותו. והכוונה שלי היא במיוחד לאלה שאין להן בדיוק קוביות בבטן.
שאריות של אולימפיאדה ב-Stella McCartny
כנראה שהאולימפיאדה עשתה לסטלה מקרטני ממש טוב. הקולקציה הנוכחית שלה היתה מלאה במוטיבים ספורטיביים שמאפיינים אותה בדרך כלל, אך הפעם היא השתמשה גם בחומרים חדשים שגילתה בעקבות עיצוב הקולקציה לנבחרת אנגליה. הקווים הנקיים והמדויקים שבעיצוביה יוצרים לוק נונשלנטי שממש, אבל ממש, כיף לצייר אחר כך. וגם, זה סופר קול שאבא פול בא לכל תצוגה. איזה גבר.
פניני חוכמה ב-Chanel
פנינים היו האקססורי המרכזי בתצוגה של שאנל (אם נתעלם לשנייה מתיק האובר סייז המגוחך שהרגיש כמו דאחקה אישית על חשבוננו). המעצב קרל לגרפלד הציג קוקלציה ענקית עם מעל מאה דגמים, אך כאשר נשאל על פשר כמות הדגמים הגדולה ביותר שאי פעם הציג בתצוגה, ענה: "איני שופט את עבודותיי על פי גודל, אלא לפי אנרגיה. אנרגיה היא הדבר החשוב ביותר שיש - כל השאר משני". אולי משום כך אולם התצוגה כללה המוני תחנות רוח? אהבתי במיוחד את השמלה הזו, שנראית כמו טוויסט מתוחכם על סווטשירט. נקי, פשוט וחכם.
צבעוניות סקסית ב-Gucci
ז'אן פאולו ברביירי - צלם האופנה האיטלקי הנודע - שימש השראה לקולקציה של ג'וצי, שהתהדרה במראה של בחורות עשירות נופשות בריזורט מפואר וחיות את החיים הטובים. צבעים עזים, גזרות סקסיות ווייב עשיר ויוקרתי, כיאה לגוצ'י. אהבתי במיוחד את השרוולים המצוינים והחיתוכים הסקסיים שחשפו עור במקומות הנכונים.
איזי בריזי ביוטיפול ב-Just Cavalli
אני ממש לא אובייקטיבית בכל מה שקשור לרוברטו קוואלי (עבדתי איתו לפני שנתיים על ליין טישירטים), אז כמובן שזה נלקח בחשבון כשאני אומרת שזאת אחת הקולקציות האהובות עליי. מרגישים פה את ההשפעות הים תיכוניות, סאן טרופז וכולי, חיי העושר והזוהר, אבל בשילוב עם מוטיבים ספורטיביים וכמובן שאי אפשר בלי הפרחה האיטלקייה, המפגינה נוכחות טראשית בטייצים מנומרים ווסטים מג'ינס. פנטסטיקו!
נונשלנט וקולנס ב-No.21
אהבתי את החיבור בין הספורט לאלגנט, בין הנשיות לגבריות. משהו שמשדר חדשנות ורעננות בחיבורים בין חולצת אוברסייז בגזרה קופסתית לבין חצאית עיפרון צמודה. לא כל כך הכרתי את המותג הזה לפני - וזה תמיד כיף לגלות הפתעות חדשות.
