אהבה ישנה: כיצד הפך סגנון הוינטג' לפופולרי?

שיטוט אינסופי בשווקים ואהבה לעתיקות הובילו את יערה ליבני לפתוח את "תיאודורה", חנות קסומה המלאה באביזרי אופנה חד־פעמיים. נינט, יובל שרף, אפרת גוש ופאשניסטיות נוספות כבר נכבשו

שני לסר

14:22 , 18.07.12

18

תגובות

"אנשים מגדירים את עצמם דרך הלבוש ומחפשים דרכים לייחד את עצמם". יערה ליבני (צילום: אלה אוזן)

"ללקוחות שלי חשוב יותר הטעם האישי ופחות השם". ליבני (צילום: אלה אוזן)

הצצה לקולקציה של תיאודורה (צילום: קית גלסמן)

פינטרסט טוויטר שתפו עם חבריכם

תגיות:

"האם השחיקה של המילה וינטג' מעצבנת אותי? כן, קצת, אבל אני לא פה בשביל לחנך אף אחד".

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

יערה ליבני באמת לא כאן בשביל לחנך. היא פה כדי להציע לנו אביזרי וינטג' יפהפיים שהיא מלקטת מרחבי העולם ומוכרת בחנותה תיאודורה, השוכנת ברחוב טרומפלדור בתל אביב, במרחק יריקה מסוכת המציל.

"המילה וינטג' הפכה למין תו תקן לדברים מגניבים, ואנשים כלל לא מבדילים בין המושגים וינטג' ויד שנייה. השימוש בווינטג' נכון לפריטים בני 20 עד 100 שנה. למעלה מכך הם כבר נחשבים לעתיקים.

"המושג שאול מעולם היין - מזמן התסיסה של הענבים. משם בא הרעיון שערכם של פריטים עולה ככל שהם מתיישנים", אומרת ליבני. "פריטים המיוצרים היום בייצור המוני בסין לא ישרדו עוד 100-50 שנה, כי הם לא איכותיים מספיק. לעומת זאת, פריטים משנות ה־30 עד ה־80 הם יותר איכותיים ומוקפדים, ועובדה שהם נשמרים עד היום במצב מעולה". הנה, למדנו משהו.

____________________________________________________________________________________________________________

מעצבים ישראלים:

ג'רי שי: משלבת בין אדריכלות לאופנה

נוריתמי: מותג התכשיטים האהוב על הכוכבות
המעצבת אודליה ארנולד יוצאת לדרך חדשה

_____________________________________________________________________________________________________________

אל העולם המרגש של הווינטג' הגיעה ליבני בזכות אהבתה לשווקים ולעתיקות. "תמיד אהבתי את זה, אך לא ידעתי מה עושים עם זה בארץ. למדתי תולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, ובמקביל עבדתי בבית מכירות פומביות ונשאבתי לעולם העתיקות.

אחרי שנתיים של עבודה עברתי לניו יורק, ושם פגשתי את יהונתן, שהיה לקוח של בית המכירות שבו עבדתי בארץ. אחרי חודש נהיינו זוג, ובמשך שנתיים התעסקנו בעתיקות: קנינו, מכרנו, ביקרנו בשווקים וגם למדנו לימודי תעודה בהערכת עתיקות.

"בהמשך נדדנו מניו יורק ללונדון, לבריסל ולקונטיקט, ובכל מקום בילינו כחצי שנה. כשגרנו בארה"ב נחשפתי לעולם הקאסטם ג'ולרי ("תכשיטי אופנה בהזמנה", בתרגום חופשי), שהוא תחום מאוד עשיר וחזק שם.

"התחלתי לקנות דברים לעצמי ולעתים מכרתי פריטים ב־eBay. בינתיים שבנו לארץ וחזרתי לעבוד באותו בית מכירות. אחרי חצי שנה הרגשתי צורך בשינוי והתלבטתי מה לעשות. לנוכח אוסף התכשיטים המכובד שכבר היה לי, יהונתן הציע שאפתח חנות. כך פתחתי את תיאודורה ברחוב גאולה, ובמקביל אליי יונתן הקים בית מכירות".

מדוע עברת מרחוב גאולה, שהפך למתחם וינטג' קטן ומגניב, ללוקיישן פחות מרכזי?

"הסיבה שעברתי לכאן היא כלכלית גרידא. ברחוב גאולה הייתי כשנה ומאוד אהבתי אותו ואת האזור. היה לי כיף שם, אבל יהונתן ואני היינו צריכים מקום גדול. מצאנו את הפינה הזו, שיש בה גם חלל לבית המכירות וגם חנות קדמית לתיאודורה. הלקוחות שלי מגיעות אליי גם לכאן, וחוץ מזה, יש פה המון תיירים, שזה גם טוב...".

הטרנדיות של סגנון הווינטג' בשיאה. איך את יודעת שהפריטים שאת קונה הם אותנטיים?

"עקרונית, ניתן לזהות פריטים אמיתיים לפי הסגנון שלהם, החומרים שמהם הם עשויים, הסוגרים, ובתיקים - גם לפי החיבורים. אני נשענת על ידע שצברתי עם השנים. ככל שיותר פריטים עוברים תחת ידי, אני לומדת יותר ויודעת יותר. בנוסף, אני משתדלת לקנות פריטי וינטג' חתומים, שאפשר לדעת מי ייצר אותם.

"בשנות ה־50 ייצרו בארה"ב המון פריטי 'קאסטם'. חלקם יוצרו על ידי חברות שעדיין קיימות, והן מהוות גושפנקא של איכות מבחינתי. יש גם הרבה תכשיטי אופנה שהם לא וינטג', כי הם לא מספיק ישנים, אבל הם כן 'פאשן אוריינטד' וגם אותם אני רוכשת לפעמים.

"אני נמנעת מלקנות שאנל או לואי ויטון בשווקים, כי אין לי מספיק ידע לדעת אם זה אמיתי או לא. מי שטוען אחרת – מתיימר. יש לי בחנות שני תיקים של לואי ויטון שקניתי מאישה אחת, אך רכשתי אותם רק אחרי שלקחתי אותם לחנות של לואי ויטון בכיכר המדינה וקיבלתי אישור שהם אמיתיים".

ההיצע הוא בלתי סופי. איך את בוחרת את הפריטים? העין לא מתעייפת?

"יונתן ואני טסים אחת לכמה חודשים, בדרך כלל לארה"ב, ומבקרים בשווקים, בירידי עתיקות קבועים ובמכירות פומביות. במקומות האלה יש הכול, מרהיטים ועד תכשיטים, ויש גם אנשים שמתמחים בתחומים מסוימים.

"בעיקרון, פשוט עוברים דוכן אחר דוכן במשך כ־12 שעות ומחפשים מציאות. אני מגיעה בהתרגשות רבה, כאשר אין לי מושג מה אמצא. בסוף היום, או שאני מאוכזבת שלא מצאתי כלום, או שאני מבסוטה.

"אני קונה לפי טעמי האישי: הפריטים קופצים לי לעין, ואני מרימה אותם ובודקת את איכותם. אם הם לא במצב טוב, אני לא קונה. אם הם גם לטעמי וגם במצב טוב, אני עוברת למחיר, ואז או שאני מצליחה להתמקח או שלא".

פעם קהל הצרכנים של וינטג' ויד שנייה היה מורכב מאנשים מיוחדים הרחוקים מהמיינסטרים. היום הקהל שצורך סגנון זה הוא אותו אחד שקונה ב־ZARA וב־H&M. מהי לדעתך הסיבה לכך שהווינטג' הפך לפופולרי? והאם זה לא מוריד מחִנו בעינייך?

"ההתעניינות בווינטג' התחילה בעולם הרבה לפני שהיא הגיעה לכאן, וכמו כל טרנד, גם הוא הגיע לפה אחרי כמה שנים.

"המודעות האופנתית בארץ הולכת וגוברת, ולכן אנשים מתחברים לטרנד הזה יותר מבעבר. אנשים מגדירים את עצמם דרך הלבוש ומחפשים דרכים לייחד את עצמם. בעזרת פריטי וינטג' יש אפשרות לעשות זאת ולהגדיר את עצמך דרך כמה תקופות, לפי מה שאתה מתחבר אליו.

"בנוסף, כל הזמן נפתחות עוד חנויות בסגנון, והווינטג' נעשה נפוץ יותר. רגשותיי האישיים כלפי התופעה הם אמביוולנטיים. זה אחלה ובכלל לא מאוס בעיניי שהווינטג' הפך לנחלת הכלל ולא נחלתם של יחידי סגולה בלבד.

"האופציה הזו לשלב בין וינטג' לפריטים חדשים היא כיפית וגם ירוקה, דבר שמאוד חשוב לי. אני גם אוהבת את אלמנט שימור ההיסטוריה בפריטים, זו מחשבה רומנטית בעיניי. מה שאני לא אוהבת בכל העניין הזה הוא הבלבול בין יד שנייה לווינטג'. הייתי רוצה שאנשים יידעו להבדיל".

את מזהה דרישה מיוחדת של הקהל למותגים, או שהקהל שלך פתוח להשקיע במוצר איכותי גם אם שם גדול לא עומד מאחוריו.

"למען האמת, ציפיתי שתהיה יותר דרישה למותגים. כן, באים ומתעניינים במותגים, אך פחות ממה שציפיתי. ללקוחות שלי חשוב יותר הטעם האישי ופחות השם, אך אם פריט הוא גם לפי הטעם וגם בעל שם - אז מה טוב".

האם הנחלת כבר את תורת הוויטנג' לסלבריטאיות ארצנו?

"נינט, יובל שרף, עדי אשכנזי, אפרת גוש, דפנה לוסטיג ודנה פרימן הן לקוחות שלי. אבל הכי התרגשתי למכור לשרי צוריאל. גדלתי עליה".

אז איך מתמחרים פריט וינטג' אמיתי?

"טווח המחירים רחב ותלוי בהמון פרמטרים. קודם כל, תלוי באיזה מותג מדובר ומה רמת הנחשקות שלו. מעבר לכך יש את עניין הנדירות, למשל יש ריבוי תיקים משנות ה־80 וקל להשיג אותם, לעומת תיקים מעשורים קודמים.

"קשה להיות ספציפיים לגבי מחירים של תיקים. לדוגמה, יש לי בחנות תיק של גוצ'י שעולה 600 שקל ותיק של הרמס משנות ה־60 שעולה 3,500 שקל, כך שהכול משתנה לפי איכות הפריט, מצבו ונדירותו.