China Girls הוא השם שבחרו חוזי הטרנדים לאחת המגמות החמות ביותר ששטפו את מסלולי האופנה בתצוגות חורף 2013-2012. לזארו הרננדז וג'ק מקולו מהמותג פרואנזה סקולר הציגו מעילי משי מבריקים מעוטרים באורנמנטים שנלקחו מהתרבות הסינית העתיקה, וכן שמלות וחליפות עשויות בדי סאטן מודפסים בדוגמאות המזכירות את הציורים הנמכרים בשווקים הפזורים ברחבי סין.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
ג'וזף אלטוזרה שילב מוטיבים מונגוליים טיפוסיים בשמלות ובמעילים, וכן יצר היתוך מרתק בין עירוניות לשבטיות באמצעות חצאיות צמר עם דוגמאות בסגנון טיבטי.
דריס ואן נוטן שיחק גם הוא בניגודים שבין ישן לחדש ומסורתי מול מודרני, ובחר להציג קולקציה שלמה שנתפרה מבדים מעוטרי רקמות ציפורים מוזהבות, או הדפסי דרקונים צבעוניים וסמלים סיניים נוספים שעיטרו בדי משי צבעוניים.
גם מעצב סיני אותנטי כג'ייסון וו עסק השנה בארץ הולדתו ויצר קולקציה בהשראת נופי תרבותו: חולצות כפתורים ממשי אדום בסגנון מדי הלוחמים הסינים, חליפות ברוקד מחויטות למשעי, שימוש בקטיפות, ברקמות חרוזים ובפרוות מינק שנראו כאילו נלקחו ממלתחת הקיסר הסיני עצמו.
"השאלה ששאלתי את עצמי העונה הייתה מה זה 'סין' ומה מגדיר את היותך סיני", הסביר וו לעיתונאים בתום התצוגה. "ניסיתי לחקור את הרקע שלי כמעצב אופנה 'סיני־אמריקאי", הוסיף.
וו בחר להתייחס לתרבות הסינית גם באופן שבו היא נתפסת בעולם המערבי: הוא הציג שמלות זוהרות בסגנון של אלה שלבשו גרטה גרבו או מרלן דיטריך בסרטים ההוליוודיים הישנים באינטרפרטציה של הלבוש הסיני המסורתי.
מקריות מתוכננת
העובדה כי לא מעט מעצבים בחרו להפנות את הזרקור לסין
ולהציב אותה במרכז הקולקציה שלהם בגאון - אינה מקרית. בשנים האחרונות עיני העולם כולו מופנות אל מזרח אסיה. הגידול המהיר של האוכלוסייה הסינית, הצמיחה הכלכלית האיתנה והתיאבון ההולך וגדל למוצרי יוקרה ומותרות הובילו את בתי האופנה ומותגי־העל לרכז את מאמציהם בארץ הדרקון.
הם פתחו חנויות נוצצות בערים המרכזיות, כמו שנחאי ובייג'ין, וקיימו בהן אירועי יחסי ציבור אימתניים וערבי גאלה. רק בחודש שעבר השיק בית האופנה גוצ'י קמפיין חדש בבייג'ין בכיכובה של הסלבריטאית המקומית לי בינג בינג.
לכבוד האירוע ערך מותג היוקרה תצוגת אופנה בנוכחות של יותר מ־500 צופים, ואחריה - ארוחת ערב והופעה של בריאן פרי. שבוע קודם לכן עשו דרכם אל שנחאי מותגי האופנה הצרפתיים שאנל, כריסטיאן דיור ולואי ויטון, ושִחזרו לעיני עשירות סין את תצוגות העילית האחרונות שהוצגו כמה חודשים לפני כן בפריז.
אבל מה שטוב לצרפתים לא תמיד טוב לסינים. הדרך לכיבוש לִבו וכיסו של הלקוח הסיני רצופה מכשולים והחלטות אסטרטגיות. התרבות הייחודית, אורח החיים, הרגלי הצריכה ומבנה הגוף המאפיינים את האוכלוסייה – אלה מאלצים את בתי האופנה ויצרני המותרות לערוך את השינויים וההתאמות המתבקשות.
"הטרנד החם ביותר בעולם שעוני היוקרה כיום הוא הקטנת גופי השעונים", מספרת קארין קיש, מנהלת מותגי היוקרה בקבוצת רולטיים, יבואנית שעוני ברגה, אומגה, לונג'ין, טיסו, גוצ'י ועוד. "הכול נעשה כדי להתאים אותם לטעמם של הצרכנים ולמימדי היד של האומה הסינית, מתוך הכרה בכך שהם מהווים כוח צריכה חדש".
באופן דומה הוסיפו בעבר חברות השעונים לפריטים בעיצובם את הזהב האדום, החביב כל כך על העם הרוסי, לאחר שזיהו אותו כקהל יעד וצרכן מוביל בשוק המותרות ודברי היוקרה. רשתות ביגוד עממיות יותר כדוגמת מנגו, שכבר יש להן דריסת רגל בשוק הסיני וביססו את מעמדן בו, נוהגות לייצר גם קו ביגוד ייחודי המוטעם לטעמן ולדרישותיהן של הלקוחות בסין.
חיזור גורלי
כבר בעשור הקודם ראו בתי האופנה העילית כי טוב, והצטרפו בשלב מסוים גם הם למסע החיזורים. כך החליט מותג היוקרה פנדי לחלוק כבוד לאומה הסינית ולערוך תצוגה ענקית וחסרת תקדים על החומה הסינית בבייג'ין.
בתצוגה הוצגו הדגמים שעיצב קארל לגרפלד לקולקציית קיץ 2008 של פנדי, לצד דגמים שעוצבו במיוחד לאירוע. שנתיים לאחר מכן הייתה זו שנחאי שהייתה המוטיב המרכזי בקולקציית הקדם־חורף שעיצב לגרפלד לשאנל ב־2010.
גורדי השחקים העתידניים ואורות הניאון המקשטים את קו האופק של העיר היו גם התפאורה לתצוגה זו, שנערכה בעיר עצמה בנוכחות סלבריטאים מקומיים, עיתונאים, אורחים ו"נאמני המותג", שהוטסו לסין במיוחד.
וזה לא נעצר כאן: הקולקציה שעיצב מארק ג'ייקובס עבור לואי ויטון בקיץ 2011 אמנם הוצגה בפריז, אך הושפעה באופן מובהק מהתרבות האסייתית בכלל ומהלבוש הסיני המסורתי בפרט, ותערוכת האמנות הניידת של שאנל, שהייתה סוג של מפגן כוח ונוכחות של המותג, יצאה לדרכה מהונג קונג, ורק לאחר מכן הגיעה לניו יורק, לונדון ופריז.
בתי אופנה נוספים, כמו כריסטיאן דיור ולואי ויטון, הטביעו את חותמם והפגינו את נוכחותם בתערוכות מיוחדות שנערכו במדינה.
הסיבה לַמסיבה
על פי הערכות של יועצים פיננסיים שונים, מכירות מוצרי המותרות והיוקרה בסין צמחו בשנה שעברה ב־33 אחוז עד לכדי 40 מיליארד דולר. עוד מעריכים המומחים כי עד 2020 תהפוך סין לשוק המותרות הגדול ביותר ותעקוף גם את ארה"ב, המחזיקה בתואר זה נכון להיום.
אם כך, ניתן לומר שהאמון שנותנים מותגי־העל בכלכלה הסינית וההחלטה להדיר את מהלכיהם הכלכליים מבירות אירופה או ניו יורק ולרכזם במזרח הם אינם בגדר גחמה או תחושת בטן.
בשנה שעברה החליטו במותג פראדה להנפיק את עצמם בבורסה בהונג קונג, בשעה שהבורסה האיטלקית, ארץ מוצאו של המותג, המשיכה לאבד מערכה. סלבטורה פרגאמו, גם הוא מותג איטלקי שורשי, הנפיק עצמו באותה בורסה חודש קודם לכן והצליח לצבור רווחים של כ־355 מיליון ליש"ט ביום ההנפקה בלבד.
סין הצטיינה מאז ומתמיד בכוח היצוא שלה, הן מבחינת הסחורות החומריות - Made in China, והן מבחינת ההון היצירתי והאמנותי בה.
ג'ייסון וו, המעצב הצעיר החביב על מישל אובמה, מייצג את האומה הסינית בתעשיית האופנה האמריקאית בכבוד, אולם הוא אינו היחיד.
אנה סואי הציגה את הקולקציה הראשונה שלה בארה"ב כבר לפני 11 שנה. היא הפכה למעצבת שגורה בנוף האמריקאי והייתה מחלוצי שבוע האופנה בבריאנט פארק, ניו יורק.
ורה וונג, אמריקאית ממוצא סיני, החלה את דרכה כעורכת אופנה ב"ווג" האמריקאי, ולאחר שעזבה השיקה קריירה כמעצבת אופנה. כיום היא נחשבת למעצבת האופנה המובילה בתחום אופנת הכלות, למרות שקו בגדי ה־Ready to Wear שלה (מוכן ללבישה) זוכה להצלחה גדולה לא פחות.
ג'ו זי, המנהל הקריאטיבי של מגזין Elle האמריקאי, הפך לדמות מוכרת עבור כל פאשניסטה אמריקאית הודות להופעתו הכובשת בסדרת הריאליטי "סטייליסטה".
פיגורות אופנתיות כמו זי, שנולד בהונג קונג ועבר לארה"ב בגיל צעיר מאוד, שמרו על זיקתם למורשת הסינית מפני שגדלו ברובעי מגורים שריכזו אנשים בני אותו לאום, כמו אזור הצ'יינה טאון.
המושכים בחוטים, הגרסה הסינית
מעמדה של סין כסוס מנצח עבור מותגי האופנה הכתיר דמויות מפתח חדשות, שמטביעות את חותמן על תעשיית המותרות המקומית ומתחילות להשפיע גם על זירת האופנה העולמית. השמות עדיין אינם שגורים בפינו, אבל כדאי להתחיל לשבור שיניים ולשנן אותם, שכן הם מהווים את השלד של תעשיית האופנה המשגשגת ביותר כיום.
סילאס צ'ו, למשל, הוא בן למשפחה של יצרני טקסטיל ובגדים. הוא הפך לשחקן מרכזי בתעשיית האופנה העולמית לאחר שרכש את המותג של טומי הילפיגר ב־1989 יחד עם שותפו לורנס סטרול. בהמשך השקיע בעוד מותגים, כמו של קארל לגרפלד ופפה ג'ינס. המותג של מייקל קורס, שמוערך בכ־9 מיליארד דולר, הוא התרנגולת מטילת ביצי הזהב האחרונה שרכש.
Angelica Cheung היא אולי לא אנה ווינטור, אבל בתור העורכת הראשית של ה"ווג" הסיני היא העיתונאית המשפיעה ביותר במדינה. היא זו שאחראית לחינוך הקוראים ומציגה בפניהם את המותגים שמעבר לים.
Dr. Victor Fung הוא היו"ר של חברת Li & Fung, שבבעלותה מותגים כמו צ'רוטי, רוברט קלג'רי, שצורף לאחרונה, וסוניה ריקל. על פי התחזיות, פנג עשוי להוביל את קונגלומרט היוקרה הסיני הראשון שיוכל להתחרות בקונצרנים האירופאיים LVMH ו־PPR.
Uma Wang היא מעצבת "הדור החדש" הראשונה שמצליחה לעורר עניין בינלאומי בימים אלה. עיצוביה הספיקו להופיע ב"ווג" האיטלקי, והשנה היא אף הציגה בשבוע האופנה בפריז.
Han Huohu, לשעבר עורך האופנה של מגזין "מארי קלייר" בסין, הוא בלוגר אופנה שהשפיע ומשפיע על האופן שבו מתלבשים מיליוני סינים. עם שלושה מיליון עוקבים, הוא הוטס במיוחד כדי לשבת בשורות הראשונות בתצוגה של שאנל, הוא כותב בכמה מגזינים בינלאומיים ומתארח קבוע בתכניות טלוויזיה.
Shaw-Lan Wang, שם נוסף ששווה להכיר, היא אשת עסקים ממוצא טייוואני, שקנתה באוגוסט 2001 את בית האופנה ההיסטורי לנוון ואחראית ללידתו מחדש בניהולו האמנותי של אלבר אלבז. אין ספק, סין - ארץ הפאשן העולה.
___________________________________________________________________________________________________________
עוד במגזין GOstyle :
- אבולוציית השיער של מישל וויליאמס
