דפנה לוסטיג, 32, פרצה לתודעה כמנחת תכניות מוזיקה ובידור שונות (שופטת אורחת ב"כוכב נולד", מגישת "המצעד" בערוץ הבידור של הוט ו"המגזין" בערוץ 24) והפכה גם לשם דבר בקרב חובבות האופנה בזכות השיק המתוחכם ונטול המאמץ שלה.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
בשנה האחרונה מוקמה לוסטיג באופן רשמי כאושיית סטייל מהסוג שיש ללמוד ממנו כשהפכה לאחת ממובילות ערוץ האופנה החדש. היא מופיעה בתכנית הפאנל "המבקרים" וגם בתכנית "מאחורי הקלעים", המבוססת על שיחות אישיות עם מעצבים, פרסומאים ומעצבי דעת קהל.
תוסיפו לכך את "בייבי פאשן", בלוג זוכה פרסים בנושא אופנת ילדים שהקימה לאור ניסיונה כאמא ללילי בת השנתיים וחצי (מבן זוגה אסף הראל) וקיבלתם אימפריית שיק בעלת זרועות תמנון.
"בכנות, זה הגיע אליי", היא מנסה להצטנע כאשר היא נשאלת על המעבר לעיסוק בסטייל. "פיתחתי אהבה לתחום, אני חובבת שופינג, ומרגישה שככל שהדבר הלך והתפתח בארץ ונהיו 'משטרות אופנה' ומדורים בנושא, כך התחילו לשים לב לאספקט הזה גם בחיים שלי".
כשירות לציבור חובבות הסטייל, ביקשנו מלוסטיג לנסח את מילון המושגים והתובנות האישיות שלה, שיסייע לכולנו בפעם הבאה שנעמוד מול הארון או נצא למסע רכישות.
אייקון אופנה
"אייקון זה אדם שלבגדים שהוא לובש יש כוח לפרוץ דרך ולשנות משהו בתפיסה של אנשים, אישיות שנמזגת לתוך הבגדים. אני מתלבשת באופן שחלק מהאנשים חושבים שהוא יפה, ונזהרת עם ההגדרות האלה לגבי עצמי, כי זה יכול לצאת יהיר.
מי בארץ היא אייקון בעיניי? רונית אלקבץ. גם אם הסגנון שלה הוא לא בול הטעם שלי, אין עוד כמוה כאן ואין עוד כזו בעולם. נכון שהיא תיאטרלית, ואני בחיים לא אתלבש ככה, אבל אלקבץ היא אייקון ואבן דרך בעולם המתלבשות הישראליות.
בחו"ל זו טילדה סווינטון, כי היא מציגה אנדרוגיניות מודרנית שלא רואים על אחרות. חוץ ממנה, אני אישית לא כל כך אוהבת את ליידי גאגא, אבל אני לא יכולה להתכחש לזה שהיא אייקון, כי היא עושה שימושים באופנה שחורגים מגדר 'להתלבש יפה' - רק שאיכשהו אצלה הכול סובל ממאמץ יתר, ולי זה הורס".
בטן
"אני מאוד אוהבת את הטרנד של המכנסיים הגבוהים עם חולצת הבטן, אבל אי אפשר לחשוד בי שאני תומכת במה שהיה נהוג פעם - להלן ג'ינס נמוך ובטן מסוג כלשהו שמבצבצת. בטן זה החלק הכי רגיש בגוף שלי, ולכן אני לא חושפת אותה, גם לא בביקיני.
"השילוב הנכון הוא מכנסיים גבוהים או חצאית מקסי וחולצת קרופ־טופ. אני אוהבת את זה: זה לוק נשי, אלגנטי, עכשווי וחדש. לרוב אופנה נשענת על מִחזורים, ואילו פה אין מִחזור, אלא טרנד שהוא וריאציה על משהו שהיה פעם נורא מכוער והפך לחכם וסקסי".
ג'ינס
"אני תמיד מופתעת כשאנשים אומרים שזה הדבר הכי נוח בעולם, כי זה לא, אבל עדיין צריך אותם במלתחה.
"כשאני מודדת ג'ינס, הדבר הראשון שאני עושה זה לחפש כיסא בחנות ולהתיישב. אם הג'ינס לוחץ לי בבטן ואני מרגישה שאי אפשר לאכול שום דבר ושזה פוגע לי בפוריות, וגם אם המוכרת אומרת שהוא 'יתרחב בחצי מידה' - אני טוענת שלא! הוא לא יתרחב בחצי מידה, זו הונאה.
"הם אולי מתרחבים קצת בירכיים, אבל לא בבטן ולא בחצי מידה, בטח לא אם את מזהה שהחריץ מבצבץ או שהכפתור והריץ' רץ' עומדים להשאיר לך סימני לחץ על הגוף. לכן אני תמיד קונה מראש ג'ינס נוח, ולא מקווה שהוא יהפוך לכזה בעתיד.
"אין לי גזרה מועדפת, אני לא מקובעת, כי הגוף שלי משתנה כל הזמן. סקיני או בויפרנד, כל אחת צריכה לבחור מה שנראה עליה הכי טוב, למרות שבדרך כלל בפועל זו מידה אחת יותר ממה שהיינו רוצות".
דה־רואו
The Row הוא הליין של האחיות אולסן, שגדלו להיות מעצמה מסחרית. כשהן אמרו שהן מתחילות לעצב, עולם האופנה הרים גבה, אבל מאז הן פשוט סתמו לכולם את הפה ויצרו קולקציות מצוינות, מודרניות, נשיות ובוגרות.
אני לא קונה את הבגדים האלו, כי הם מאוד יקרים ואני חושבת שהם לא יתאימו לסגנון שלי, אבל אני עורגת אליהם וגם אל האחיות - אני חולמת שהן יאמצו אותי בתור תאומה שלישית.
"חוץ מהקו הזה יש להן עוד קו שנקרא אליזבת & ג'יימס, שממנו אני כן רוכשת פריטים, בעיקר בסיילים. זה ליין מתוק, סקסי יותר, זול ומשתלב עם הסטייל שלי. אני לגמרי מעדיפה פריט של האחיות אולסן מאשר של שאנל".
היפסטרים
"אני חושבת שאם תגידי להיפסטרים שאני היפסטרית, הם יסקלו אותי באבנים. אני בורגנית זקנה שלובשת שמלות משי, והם צעירים פוחזים שלובשים וינטג'. זה מופרך שכל אחד שמרכיב משקפי פלסטיק מרובעים נחשב להיפסטר. אני הולכת עם משקפיים כאלו כבר שנים".
וינטג'
"טריקי, טריקי, טריקי. נורות אזהרה מהבהבות. יש בשוק הזה של הווינטג' הרבה חפיפיניקיות ושרלטנות. לא כל חולצה שנזרקה מהארון אחרי שדהתה או נקרעה ראויה להיקרא חולצת וינטג' ולהיחשב למגדירת הופעה ואישיות. יש בלבול גדול בנושא, והרבה חושבים שאם הם לובשים וינטג' זה נותן להם ערך מוסף.
"בפועל, מה שנותן לאאוטפיט ערך זה איך שבנית אותו ומה אתה משדר כשאתה לובש אותו. לא משנה אם זה מהפיפטיז או מעכשיו, אם זה עלה 1,000 דולר או עשרה שקלים".
חובה בארון
"אין פה הפתעות: ג'ינס אחד מושלם של ג'יי ברנד, סטילטו שחור (האהוב עליי הוא סטילטו גס של ברברי שקניתי בסייל), חולצת משי או דמוי משי חלקה, שמלת ערב אחת (עדיף לא שחורה, אני בעד צבע) ומעיל עור (במזג האוויר של הארץ הוא מתאים הרבה יותר מצמר. שלי הוא של דיזל ויש לו שרוולי שלושת רבעי)".
טרנדים
"כל טרנד שאני נתקלת בו, אני שואלת אם אני באמת אוהבת את זה, ואם לא, אני מתעלמת. לא כולם חייבים ללבוש אותו דבר. אני למשל לא לובשת חצאיות פפלום וסולדת מצבעי גלידה. דעתי היא שטרנדים הם מבורכים אבל מתעתעים. שימוש בהם צריך להיעשות בגבולות הטעם הטוב וללא הפרזה.
"מבחינתי, טרנד שאני אוהבת מפסיק להיות רק טרנד, והופך לחלק אינטגרלי מהארון שלי. קולור־בלוקים, גזרות גבוהות: אלו דברים שאימצתי כי עליי הם עובדים.
"כשיש משהו אופנתי אבל לא יותר מנחמד, אני קונה פריט באחת הרשתות ונפרדת ממנו בסוף העונה. למשל, היה רגע כזה שכולם הלכו עם פרחים, אז קניתי בקינג ג'ורג' בתל אביב שמלה ב־30 שקל ואני מתה עליה. בזה זה הסתכם".
יהלומים
"אבא שלי ז"ל היה יהלומן, אז אני לא בגדר הסנדלר שהולך יחף, אבל אני עונדת אותם לעתים נדירות. לא בא לי טבעי לענוד אותם, כי זה מתקשר אצלי לאבא שלי וזה מעורר רגשות.
"יש לי חבר שאוהב יהלומים, ותמיד כשהוא רואה אותי הוא שואל 'נו, איפה הקראטים?'. בכלל, תכשיטים ואקססוריז זה לא הפטיש שלי, אבל חשוב לי לענוד טבעות. אני מאוד אוהבת טבעות גדולות ולא יוצאת מהבית בלי כמה כאלה, עדיף מזהב".
כפכפים
"חאלס. מספיק. בסדר, גם אני מוציאה את לילי מהגן עם הווייאנס לפעמים, אבל זה כל כך לא אלגנטי בעיניי! לשם מה המציאו את הסנדלים? פס אחד באזור האצבעות ורצועה דקה שעוטפת את הקרסול - זה סקסי בטירוף.
"אני יודעת שכפכפים מאוד אהובים בארץ, אני גרה פה וגם לי חם. יש הרבה דברים טובים באופנה הישראלית, אבל זה בדיוק החיסרון. זה כלום ושום דבר ומשנמך כל הופעה".
לובוטן
"מדובר במעצב־על, אבל נמאס מהסוליה האדומה שלו, זה איבד כל ייחוד. אם מישהי רוצה להשקיע את הסכומים האלו בנעליים, אני ממליצה לחפש שמות יותר מקוריים, כמו שרלוט אולימפיה וטביתה סימונס.
"עם לובוטן יש תחושה שהמותג התפזר והפך למשהו המוני, כמו משקפי שמש שיש להם לוגו גדול. בינינו, מה כבר ההבדל? זה ללבוש את הכסף.
"יש לי נעליים שלו כי הוא מעצב גאון, אבל כיום אעדיף לקנות אצל מעצבים אחרים, כדי שזה לא יהיה צעקני. הסוד הוא לקנות דברים יקרים, אבל לזכור שלא כולם חייבים לדעת".
"מד מן"
"הצפייה בסדרה הזו, מבחינה אופנתית ותרבותית כאחד, ריגשה אותי והיא הפכה לפנטזיה שלי מכל בחינה. היוצרים הצליחו לשקף את השינוי החברתי דרך הבגדים באופן מדויק ומושלם.
"לאורך העונות ניכר שככל שהנשים משתחררות, כך הסטייל שלהן משתחרר. גם הפרובוקטיביות שביניהן התלבשו בתחילת הסדרה צמוד יותר, ממקום של פתיינות וכניעה לפנטזיה הגברית, ובהמשך הסגנון שלהן נהיה אישי ומלא עוצמה, ביטחון ופמיניזם.
"הייתי לוקחת את הארון של מייגן, אשתו הנוכחית של דון דרייפר, יחד עם הגוף שלה. וגם את בעלה, אם אפשר".
נט־א־פורטה
"אני משתמשת באתר הזה ובאתרי קניות אחרים באינטרנט, כמו אסוסו בוטיק אמלי כדי ללמוד, אך מבלוגים של נשים שמראות כל יומיים איך הן מתלבשות אני לא מצליחה לשאוב השראה.
"באתרים של קנייה מקוונת, שיש בהם מגזינים ותכנים של וידאו, עובדים הסטייליסטים והקניינים הכי טובים, שיש להם גישה לסחורה הכי טובה בעולם. לכן אם אני רואה העתק של איזה פריט מתוחכם של דולצ'ה וגבאנה באחת מהרשתות הגדולות וצריכה רעיונות לשילובים איתו, אני אכנס לאתר כזה ואראה איך הציעו ללבוש אותו שם.
"אם אהבתי את הלוק והרגשתי שאני יכולה ליצור אותו בעזרת פריטים שלי שיכולים להתאים, אחזור לקנות את הפריט. אפשר להשתמש באתרים האלו כמו סוג של תנ"ך לאופנה עכשווית".
סטייליסטים
"מישהו אחר עשוי לראות משהו שאני לא רואה ולהפך, ולכן אני בעד להיעזר באנשים כשאת מתלבשת.
"בעיניי, לבחור סטייליסט זה קצת כמו לבחור חברה שיש איתה נושאי שיחה משותפים, כי בגדים זה סוג של לייף סטייל. אתה רוצה מישהו שיהיה איתך באותו ראש, אבל שיהיה גם מספיק מקורי כדי להפתיע אותך.
"אני לא משתמשת בסטיילינג כסמל סטטוס ולא מאמינה במישהו שבא ותוקע עלייך את כל הטרנדים המגניבים, עד שלבסוף תיראי כמו מגזין אופנה שיצא משליטה.
"אם למישהו אין סטייל בכלל־בכלל־בכלל, אז לא משנה מה הוא ילבש, לא משנה מי הסטייליסט ואילו מותגים יהיו עליו - זה לא ייראה טוב. החוכמה הגדולה היא לא להיראות יפה באופן חד־פעמי בהשקה, אלא לרכוש כלים שיעזרו לך לבנות ארון שווה".
פלטפורמות
"היום אני משתדלת לקנות נעלי עקב שלהם פלטפורמה קדמית. זה גם נורא אופנתי וקל למצוא את זה וגם הופך את השהות בתוך נעלי העקב לפחות מסויטת. כשבוחרים אותן נכון זה יכול להיות סופר־שיקי. פעם הן היו מוקצות לחלוטין מבחינה אופנתית, ועכשיו מי שאוהבת פלטפורמות יכולה למצוא אופציות מעולות. צריך רק לחפש".
קורבן אופנה
"נהייתה אווירה כזו שהדבר הכי 'מסוכן' באופנה זה להיות קורבן שלה. אני לא יודעת מאיפה זה הגיע ולא מבינה את זה. מי קובע מיהו קורבן אופנה? הרי לא רואים אנשים הולכים ברחוב עם טרנד הפיג'מות, טרנד הגלידה וטרנד המקסי בו זמנית.
"יש דמוניזציה של חובבי מגמות אופנתיות, עם אזהרה גורפת של 'למדי לשלב את הטרנדים'. השאלה היא מי קובע? אם את מתלבשת לפי 'מה שיגידו', זה כמו להתחתן עם גבר כדי שהשכנים יהיו מרוצים. זו לא האופנה שעושה רע, אלא הניסיון להיות כמו כולן ולציית לאיזה חוק שכתוב במגזין".
שאנל
"כל סיפור שאנל הוא קצת אוברייטד בעת הנוכחית. אני לא מדברת על פריצת הדרך החברתית, כשקוקו עיצבה את חליפת המכנסיים. שאפו, אבל נקסט.
"אני מדברת על נשים שיכולות לקנות אופנה מצוינת במחירים סבירים, אבל ישמרו הכול ויקנו תיק אחד של שאנל ב־2,000 יורו, כי עשר כוכבות בהוליווד אמרו שהתיק הזה שינה להן את החיים.
"תיקים לא משנים את החיים, בטח שלא תיקים מכוערים של שאנל. בכל פעם שאת חולמת על ה־255 או על תיק המונוגרמה של לואי ויטון, תזכרי שאין דבר מיושן מזה".
תל אביב
"אני שואבת מהעיר הזו השראה. אנחנו לא לונדון, מילאנו או ניו יורק, אבל עם כל התלונות שנורא פרובינציאלי לנו, אני מוצאת את עצמי לחלוטין מסופקת מהסביבה האופנתית שלי.
"המון אנשים אוהבים אופנה, מעצבים אופנה, קונים אופנה. יש הרבה גברים ונשים שאני נתקלת בהם ברחובות ואומרת לעצמי 'וואו, לא חשבתי על השילוב הזה'. הקונספציה שאנחנו שממה אופנתית לא נכונה בעיניי. אני בעד להיות גאה במקום שלנו".
כוכבת אחת נופלת
גם למתלבשות הטובות ביותר יש רגעי שפל. כדי שלא נרגיש לבד, לוסטיג הסכימה לשלוף עבורנו תיעוד של טעויות הסטייל שלה ולחלוק שוב עם כולם את הזוועות
1.
שימו לב לג'ינס הנמוך, נמוך מדי, לחולצה הקטנה, קטנה מדי, ולתחתונים שמציצים ברוב חוצפתם, בעוד דפנה פוסעת לה באזור רוטשילד בתל אביב, עם תיק בד לא קשור של להקת הקילרס. הנייד העתיק מעיד כמה זמן חלף מאז, מה שאולי ממעיט מערך הפאדיחה.
2.
כך נצפתה דפנה מאחורי הקלעים של התכנית "אקזיט", אי שם בשלהי 2005.
כפי שתבחינו, חזיות לא היו אביזר בעל חשיבות בחייה, וחבל. בצירוף גופיית ספגטי מקומטת, שרשרת חרוזים צ'יפית בצבע קיא ותסרוקת של ילדת בת מצווה, אין ספק שהעדות הזו היא היא ההוכחה שאם רוצים לעשות מהפך – כל אחת יכולה.
3.
הלוקיישן: ברלין, השנה: 2006. כל זה אינו תירוץ נאות לגופייה צמודה ביותר, חצאית באורך לא ברור ומגפיים מחרידים בכיעורם.
לוסטיג על הלוק הזה: "WTF. לא הייתם תופסים אותי ככה מתה בימים אלו".
3.
כך חגגה דפנה את יום הולדתה ה־27: חולצה צמודה ושקופה עם נצנצים, שמסוכסכת עם ג'ינס שנכנע לכוח המשיכה ויורד עוד יותר למטה. התוצאה: מזל טוב, הבטן שלך בחוץ
___________________________________________________________________________________________________________
עוד במגזין GOstyle:
- איך להשיג את הסטייל של ג'סיקה אלבה?
