>> צפו בכל התוכניות של ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT
החודשים האחרונים היו מעייפים עבור אליזבת השנייה, שמציינת השנה 60 להכתרתה כמלכת אנגליה. החל מהיום (שבת) ועד יום שני, יגיעו חגיגות המלכה לשיאן, עם מגוון אירועים רשמיים יותר ופחות, אשר מעמידים, שוב, את בית המלוכה לביקורת על החשיבות המופרזת המוענקת לו במאה ה-21.
גם תעשיית האופנה העולמית התגייסה בחודשים האחרונים לחגיגות עם מחוות שרק באופנה יכולים לעשות - מכתרים אלטרנטיביים שעוצבו למלכה על ידי בתי אופנה, ועד כתבות נרחבות במגזינים על סגנונה השמרני של אליזבת, שלא השתנה כהוא זה מאז עלתה לכס המלוכה לפני 60 שנה. אלא שגם אם את תרומתה של המלכה לעולם האופנה קצת קשה לראות, ב-60 השנים האחרונות הפכה ארצה, בריטניה, למחוללת אופנה מובילה בעולם, שבמידה רבה גם נוגסת במעמדה של שכנתה הצרפתית, ששולטת בכתר האופנה עם מסורת התפירה העילית רבת השנים.
במהלך שישה עשורים הצליחה אנגליה לייצר מגוון עצום של מעצבי אופנה פורצי דרך, הולידה תת תרבויות משפיעות כמו המודס והפאנק, והביאה לעולם את קייט מוס, הדוגמנית הכי בולטת של השנים האחרונות. כך שעם כל הריספקט שאנחנו רוחשים למלכה, בחרנו לקוד קידה דווקא לתעשייה שסוגדת לה.
1. הדוגמנית. הבריטיות, וזה לא סוד גדול, לא ניחנו בתווי פנים נאים או ביופי יוצא דופן. יבול דוגמניות העל שניפקה הממלכה הבריטית הוא דל, וגם אלו שהצליחו לטפס לפסגה, כמו טוויגי, סטלה טאננט וקייט מוס נחשבות, ובצדק, לבעלות יופי אנדרוגיני שחורג מגבולות המיינסטרים של תעשיית הדוגמנות. עם זאת, המראה האנדרדוגי של טוויגי ומוס הפך עם השנים ליתרון, והצליח לחולל מהפיכה במודל היופי - טוויגי של שנות ה-60 המשוחררות, מוס כפניו של ההירואין שיק בניינטיז. המראה הכחוש והנערי של מוס בלט כאנטיתזה למראה הבריא והוויטאלי של דוגמניות כמו קלאודיה שיפר וסינדי קרופורד, שפינו את מקומן לחזון העצמות של מי שהפכה מאז לדוגמנית העסוקה ביותר בעולם.
2. המעצבים. המחלקה לאופנה של בית הספר לעיצוב ולאמנות סנטרל סיינט מרטין בלונדון מנפיקה מדי שנה דור חדש של מעצבי אופנה, חלקם הגדול התברג בראש פירמידת תעשיית האופנה העולמית: ג'ון גליאנו, סטלה מקרטני, לי אלכסנדר מקווין, פיבי פילו ועוד אחרים, שמרכיבים כיום את רשימת דור הביניים של האופנה הבריטית. אלו מצטרפים למעצבות מרי קוואנט וויויאן ווסטווד, אשר מקומן בהיכל הכתר של האופנה הבריטית נצור. השתיים הן המעצבות הבריטיות החשובות של המאה ה-20, הודות למהפכות שיצרו כל אחת בתקופתה: קוואנט חתומה על המיני שהומצאה במחצית שנות ה-60, ווסטווד ניסחה את מדי תנועת הפאנק עשור לאחר מכן. השאר היסטוריה.
3. האושיות. לפני כשנתיים רכשה אייקון האופנה דפני גינס את עיזבונה האופנתי של איזבלה בלאו, עורכת האופנה ששמה קץ לחייה בשנת 2007, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. מלבד המלתחה המרהיבה והמראה האקסטרווגנטי בו אוחזות השתיים, יש ביניהן לא מעט קווים מקבילים: שתיהן נולדו למשפחות מיוחסות, שתיהן אספניות כפייתיות של אופנה עילית ושתיהן שימשו כפטרוניות של מעצבי אופנה צעירים ואמנים: בלאו של אלכסנדר מקווין ושל מעצב הכובעים פיליפ טרייסי; גינס של המעצבים ריקרדו טישי וג'יאמבטיסטה ואלי. ככה תורמים לקידום האופנה.
4. המגזינים. שנות ה-80 בבריטניה לא היו רק שנים של מחאה חברתית (ע"ע מרגרט תאצ'ר), אלא ימים בהם פרחה סצנת המגזינים באנגליה. שניים מהם הפכו לדוברים הבולטים והרשמיים של הדור הצעיר והאלטרנטיבי: The Face ז"ל שהקים העיתונאי ניק לוגאן, ו- I.D שהוקם על ידי המעצב הגרפי והארט דירקטור טרי ג'ונס, שעזב את משרתו בווג לטובת הקמת מגזין חדש ובועט.
באמצעות חיבור של דיסציפלינות כמו מוזיקה, אופנה, עיצוב, אמנות, תת-תרבויות ופוליטיקה - הפכו שני המגזינים לתנ"ך החדש של מתבגרים רבים מסביב לעולם, טרום עידן האינטרנט. בניגוד ל-The Face, שנסגר באופן רשמי במאי 2004, I.D עדיין עושה קולות של רלוונטיות מאולצת.
5. הנסיכות. הנסיכה מוויילס, ליידי דיאנה פרנסס ספנסר, הפכה את בית המלוכה הבריטי ממוסד מנומנם ושמרני, להיכל אופנה מכתיב טעם, עם הופעות ציבוריות מרהיבות וחברות קרובה עם מעצבי אופנה נוצצים, כמו ג'יאני ורסאצ'ה ז"ל וג'ורג'יו ארמאני. לאורך השנים התעצב סגנונה האופנתי של ליידי די, והמלתחה המאופקת והדודתית איתה הגיעה לארמון בקינגהאם, פינתה את מקומה לשמלות ערב צמודות וסקסיות עמוקות מחשוף.
מותה באוגוסט 1997 הותיר את הארמון מיותם משיק, עד להגעתה של הדוכסית מקיימברידג', הנסיכה קתרין (קייט) מידלטון, אשתו של ויליאם, בנה הבכור של דיאנה. מידלטון הפכה בין לילה לאייקון אופנה בריטי שעיני כל נשואות אליו: משמלת הכלה המרהיבה שעוצבה על ידי שרה ברטון מאלכנסדר מקווין, ועד לשמלות הקז'ואל שהיא רוכשת ברשת האופנה העממית (יחסית) Reiss, שהפכו לרב מכר בזכותה.
6. הצלמים. דיוויד ביילי, 74, הוא אחד מצלמי האופנה החשובים בעולם, שסגנון הצילום שניסח בשנות ה-60 השפיע עמוקות, וממשיך להשפיע על דורות חדשים של צלמים. את פרסומו הגדול קיבל ביילי לאחר שדמותו שימשה השראה לסרטו הנודע של אנטוניוני Blow Up (יצרים) משנת 1966. ביילי תיעד מוזיקאים כמריאן פיית'פול ולהקת הרולינג סטונס, צילם עבור המהדורה הבריטית של ווג והיה נשוי לשחקנית קתרין דנב, ממנה התגרש בשנת 1972 אחרי שבע שנות נישואים. צלם אופנה נוסף וחשוב שפועל כיום באנגליה הוא ניק נייט, שהספיק לצלם ידועניות כמדונה וליידי גאגא, והוא בעל אתר האינטרנט החשוב Show Studio, שמחבר בין מולטימדיה, קולנוע ואופנה.
7. תת התרבויות. לונדון תמיד היתה קרקע פורייה לתת תרבויות שצמחו בשוליים והשפיעו באופן ניכר גם על המיינסטרים. בתחילת שנות ה-60 צמחו בלונדון המודס והסקינהדס (הרבה לפני שנכנסו אל האחרונה גורמים גזעניים), ומאוחר יותר התפתח בה הפאנק, עם בשורת הלבוש החתרני והזועם שבראו המוזיקאי מלקלום מקלרן ובת זוגו דאז, מעצבת האופנה ויויאן ווסטווד. בשלושת המקרים, לרוב היו אלה צעירים ממעמד הפועלים, שחיפשו דרך לבטא את עצמם באופן עצמאי ומנוגד למיינסטרים ולחברה.
חוקר התרבות דיק הבדיג' מסביר בספרו משנת 1979, "תת תרבות פאנק: משמעותו של סגנון" (הוצאת רסלינג), כי הפאנק היה בעצם שילוב חדשני בין המודס לסקינהדס. "היסטוריית הלבוש של תרבויות הנוער ממעמד הפועלים לאחר המלחמה, שוחזרה במלואה על ידי הפאנק ב'ראוותנות' המשלבת רכיבים השייכים לתקופות שונות בתכלית", הוא כותב. "הכאוס שיצרו הכרבולות, הז'קטים עשויי העור, נעלי הבורת'ל קריפרס (נעליים המזוהות עם שנות ה-50, א"י) והנעליים בעלות הקצה המחודד, נעלי הספורט ומעילי הפקמאק (סוג של מעיל גשם, א"י), התספורות הקצרות של המוד, המכנסיים של גלוחי הראש והמגפיים הכבדים - כולם נשמרו על ידי חיבורים מרהיבי עין: סיכות הביטחון ואטבי הפלסטיק, רצועות הקשירה ופיסות המיתרים, שמשכו אליהם תשומת לב רבה שנעה בין היקסמות לזעזוע".
8. העורכות. למרות שהיא מכהנת כבר קרוב ל-25 שנה בתפקיד העורכת הראשית של ווג אמריקה, אנה ווינטור היא בכלל בריטית. כך שעם כל הכבוד לעורכת ווג איטליה פרנקה סוזאני ולקארין רויטפלד, עורכת ווג פריז לשעבר שתחשוף בסתיו הקרוב מגזין חדש, בחוד החנית של עורכות האופנה בעולם נמצאות שלוש בריטיות: ווינטור, סוזי מנקס, עורכת האופנה של היומון החשוב אינטרנשיונל הראלד טריביון, וקייטי גראנד, עורכת מגזין Love, שנחשבת - ובצדק, כיורשתה של איזבלה בלאו כעורכת ואייקון אופנה בריטי.
9. הסמל. היוניון ג'ק – או, בשמו השני, דגלה של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד - אינו רק דגל בריטניה הרשמי, אלא סמל אופנתי פופולרי, שאומץ, באופן כפייתי יש לומר, על ידי מותגי אופנה, כאלמנט המגלם בתוכו מסורת וחתרנות בו זמנית. למרות הפופולריות הגואה שלו (נשבעים, יש לנו לפחות חולצה אחת בארון עם היוניון ג'ק), שהפליאה להגיע עד לבסטות של אלנבי, לנו הוא כבר יצא מכול החורים.
10. המוזיקאים. סקס פיסטלוס, הביטלס, דיוויד בואי ואיימי ויינהאוס הם השמות המובילים את רשימת האמנים בעלי סגנון הלבוש והמראה הייחודיים והמשפיעים, שהפכו מושא לחיקוי עבור דורות רבים של צעירים. מהפאנק המלוכלך והזועם של הפיסטלוס, דרך הסגנון ההיפי-דנדי של הביטלס, המראה האנדרוגיני של דיוויד בואי והאלטר אגו שלו זיגי סטארדסט, ועד למראה הבלתי נשכח של איימי ויינהאוס ז"ל, שהיה שעטנז של השפעות מאגדות מוזיקה שחורות כמו מיילס דיוויס, הטדי בויז של אנגליה בשנות ה-50 וה-60 ושחקניות הוליוודיות לבנות מהפיפטיז. היה זה מיקס אנד מאץ' שאפילו וויינהאוס עצמה התקשתה להסביר כיצד נברא: שמלות מיני מסוף שנות ה-50, אייליינר כבד שעטף את עיניה וקעקועים הפזורים לאורך גופה. כך או כך, את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.
