דרך לחיים אנושיים: להיות חלק ממשהו

קיבוץ נתיב הל"ה, באמצע עמק האלה. משמאל תחנת הלווין עם הצלחות הגדולות שמלהיבות את הילדים, מימין שדות וגבעות עליהם הילכו אבות אבותינו. אנחנו הולכים עם עדי שעל במתחם של לולים נטושים, שהפך למתחם אומנות אקולגי. באולמות הריקוד רחבי הידיים אין מראות, אבל יש חלונות ענקיים לנוף הפתוח. אולי זהו ניסיון נוסף להדגיש את ההתבוננות החוצה, לוותר לרגע או יותר על ההתבוננות שלנו בעצמנו, על ההתעסקות שלנו באיך אני נראה ופשוט להיות חלק ממשהו. להיות חלק מקבוצת המחול, חלק מהמשפחה, חלק מהנוף.

החיים האקולגיים הם לא המטרה, מספרת נעה ורטהיים, רקדנית ומייסדת להקת המחול ורטיגו. זו תפיסת עולם, דרך חיים רחבה יותר, שיצרו ארבע האחיות לבית ורטהיים, בעליהן וילדיהן.

גם הם הרגישו שקצב הדברים וסגנון החיים מאלץ לעשות ויתורים וחיפשו פתרון איך עושים גם-וגם, וגם נשארים שפויים ומרוצים. הפתרון, איך לא, היה טמון בשיתוף. הם מצאו שחיים במסגרת משפחתית מורחבת יכולה לאפשר הרבה יותר. זה לא פשוט, ונעה נתנה הרבה דוגמאות מהחיים, אבל בסופו של יום, המאמץ משתלם. כדי שזה יצליח נדרשים כנות, סבלנות, נדיבות ואחריות. אלו מצרכים יקרים בימנו, אבל מצד שני, זמינים לכל דורש.

במשפחה זה עוד יחסית ברור ואפשרי. קשרי דם מפתחים מחויבות מסוג אחר, אם כי היום אנחנו רואים שאפילו קשר דם הוא לא ערובה ופעמים רבות כל כך הקשר נעלם ונשאר רק דם.

אבל בכל זאת, אם זה כל מה שצריך, אז למה כל כך קשה לנו לחיות לפי ערכים שהם בעצם הבסיס לחיים אנושיים, מאוזנים, הרמוניים? ואיך נחזיר את הערכים האלה לחיים שלנו? נועה ואני תמימות דעים. הדרך היא רק חינוך אחר, עמוק, רחב, שמתאים את עצמו לדור שגדל ולעולם הסבוך והעגול בו אנו נמצאים. וחינוך, כמו שנעה מזכירה, קורה ברובו מתוך דוגמא אישית. ותכלס, פה העבודה. קודם כל לברר באמת בעבור מה אני רוצה לחנך ואח"כ להיות דוגמא לדברים האלה. אני באופן אישי נופלת שם על ימין ועל שמאל, מנסה בכל רגע כמעט לצאת מהכלא הזה של אני ושלי, גם מול הילדים וגם מול העולם.

ברור לי שלא כל העולם יעבור לשירותי קומפוסט ולאיסוף מי טל, בטח לא כל עוד יש כאן משאבים שמאפשרים לנו להתעלם מהנזק שאנחנו גורמים. וברור לי שחייבים לחיות בכנות, אחריות ונדיבות. עם זה אי אפשר לחכות. מפלס הציניות, הדורסניות, הניצול ושנאת החינם רק עולה ומאיים להטביע אותנו.

אז זוהי קודם כל התחייבות אישית, אבל אליה וקוץ בה - חייבים סביבת חיים שתרצה ותזכיר את ההתחייבות הזאת. אני אופטימית. מי שמחפש מוצא.

עוד פוסטים בפרויקט "משפחה בדרך":

• עמית שוקע: אנחנו אלופי העולם בייבוש ביצות, לא?

היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו: משפחה בדרך .