דקה אחרי שהתבשרנו כי פסיכולוגיות ישראליות רשאיות להיכנס להריון רק פעם אחת במהלך תקופת ההתמחות שאורכת כארבע שנים, נפל דבר באמריקה. מאריסה מאייר, אחת המנהלות הבכירות בגוגל, וגם בלונדינית הורסת, מונתה במהלך בזק למנכ"לית יאהו, ענקית האינטרנט המדשדשת. בכך הפכה מאייר, כולה בת 37, לאחת הדמויות הבכירות בעולם ההיי טק והעסקים, ועכשיו קחו נשימה עמוקה. מאייר, הנשואה לזאקרי בוג, מנהל קרן השקעות, קיבלה את התפקיד האגדי הזה כשהיא בחודש השישי.
כשצייצה בטוויטר שהם מצפים לתינוק בראשית אוקטובר, טרחה מאייר להדגיש שאנשי יאהו לא הביעו דאגה מהעובדה שכרסה כבר הולכת לפניה. בחודש שעבר, כשהתייצבה בפני ועדת החיפוש, היא עדיין היתה חטובה, אולי טיפ-טיפה עגלגלה. היא היתה זו שנידבה את המידע ("הודעתי להם שבעלי ואני צועדים במסלול המשפחתי") ואחרי שהוחלט להושיב דווקא אותה בכיסא המנכ"ל, המהווה את חלומם הרטוב של כל כך הרבה גברים, חברי מועצת המנהלים קיבלו החלטה נוספת – להעביר את הפגישה של ספטמבר מניו יורק לקליפורניה, בהתחשב במצבה. כדי שלא תיאלץ לטוס כשהיא כבר בשמיני וכדי שצירי הלידה לא יחלו באמצע הישיבה.
מאייר, מצדה, אחרי שבישרה לכל חבריה והעוקבים אחריה על ההצעה המרגשת והמחמיאה, ועל שאיפתה להפוך את מוצרי יאהו לטובים וחדשניים עבור קהל הגולשים הענק, הבטיחה להסתפק בחופשת לידה של כמה שבועות בלבד.
הפוסטים הקודמים של סמדר:
>>> הכה למוות את אנס בתו - מגיע לו עונש?
>>> תודה לך, אם כל המבחנות>>> על מה הייתם מוותרים: סקס או סלולרי?
>>> מה אכפת לעצים שאני מתגעגעת? >>> עם כל הכבוד לאבא - אין אהבה כמו של אמאכצפוי, המהלך הזה לא עבר בדממה. ב"ניו יורק טיימס" פתחו שמפניה וקלייר קיין מילר כתבה: "איזו דוגמה! מיסיס מאייר, אשר מאז ומתמיד עודדה נערות ונשים ללמוד מדעי המחשב ולהשתלב במקצועות טכנולוגיים, הופכת בצעד זה למודל לחיקוי ולהערצה". גם בני המין הגברי עצרו את הנשימה. דאשוויל בנט כתב ב"אטלנטיק וואייר" שאין צורך בדמיון רב על מנת לראות איך "מאריסה מאייר הופכת לפוסטר של האמהות המודרניות שמסוגלות לעשות הכל, שמצליחות להיות גם וגם".
אבל השמחה רחוקה מלהיות מושלמת. קולות המחאה בקעו דווקא מהמחנה הנשי. "ברור שאנחנו מברכות את מאריסה מאייר ומאחלות לה הצלחה", התבטאה פעילה חברתית בטלוויזיה באלגנטיות זהירה. "אבל הבחירה שלה עלולה לעשות עוול לנשים צעירות שמעדיפות לחוות את ההריון עד הסוף, במיוחד את הריונן הראשון. בטלטלה ההורמונלית שפוקדת אותה, בהתרגשות העזה, בחשש מפני הלא נודע ובתקווה לפתוח דף חדש בחייה, מותר לאישה להתנהג כמו ציפור שבונה קן, להתכנס בו, ליהנות מהבעיטות של העובר ולהנמיך פרופיל מבחינה מקצועית".
פעילה אחרת היפנתה עורף לניסוחים דיפלומטיים ואמרה דוגרי: "מאריסה מאייר לא יכולה להיות הדגל שלנו, בגלל שהיא לא מתנהגת כמו אמא-לעתיד, אלא כמו פונדקאית שלמען הכסף מאחסנת בגופה את העובר, יולדת ומוסרת אותו לטיפול המסור של אחרים. בשליש האחרון של ההריון זכותה של האישה לקצץ בשעות העבודה כדי לנוח, לסייד את חדר הילדים ולבחור עגלה. ואחרי הלידה זכותה להניק, להתמסר לתינוק ולעשות כל מה שיתרום לחיזוק הקשר אם-ילד בעתיד".
שני צדדים למטבע – ובשניהם אתם מוזמנים להגיב.
השאלה הראשונה מופנית לשני המינים: האם היית ממנה אישה בהריון מתקדם לתפקיד בכיר בחברה שלך?
כבר הרמתי כמה טלפונים לדמויות בכירות, מנכ"לים ומנכ"ליות וכבר שמעתי תשובות מעורפלות ומתחמקות. גברים שדואגים לשמור על פוליטיקלי קורקט לא היססו לומר כן. דווקא נשים טענו שלאור ניסיונן עם הריון וראשית האמהוּת הן היו שוקלות פעמיים אם בכלל לזמן לוועדת החיפוש אישה הרה. כרישה אחת, שתהרוג אותי אם אחשוף את זהותה, אמרה: "אני מעסיקה הרבה נשים, אני מנשקת כל עובדת שנכנסת לבשר לי שהיא בהריון, ואני משתדלת להתחשב בבקשות של נשים להאריך את חופשת הלידה לחצי שנה, אבל יש הבדל בין עבודה פיזית לבין עבודת מוח. יש באפשרותי לדאוג לכך שאישה בהריון שעובדת במחלקת הייצור לא תצטרך להרים קופסה, תעבוד בישיבה במקום בעמידה ובמקרה הצורך גם תקבל כיסא שמקל על בעיות גב. אבל איך אני יכולה לקחת על עצמי את האחריות לאישה הרה שהשכל שלה קודח למעני 18 שעות ביממה? כאישה אני יודעת שגם לחץ נפשי עלול לעורר צירים מוקדמים ולגרום להפלה. אני לא רוצה שאף אישה תקרע את עצמה למען המאזנים שלי בתקופה שבה היא אמורה להיות קשובה לעובר שברחמה".
השאלה השנייה, חשובה לא פחות, מופנית אליכן, אחיותי היקרות. האם במהלך ההריון היית מתמודדת על תפקיד בכיר? ואילו המועמדוּת שלך היתה נפסלת בגלל הבטן, האם היית נאבקת נגד האפלייה?
מה דעתכם בנושא? השתתפו בדיון בנושא, בפורום הריון ולידה בתפוז.
