גיליונות מגזיני האופנה הבינלאומיים של חודש ספטמבר, המעוטרים בכוכבות שחורות כחלק משינוי מגמה של ענף האופנה שמכה על חטא לאחר שנים ארוכות של התעלמות וגזענות, לא ממש מרשימים את המוזיקאי שחר סאול. כך, בזמן שבארצות הברית מנפנפים בשינוי שהובילה בחודשים החולפים תנועת המחאה Black Lives Matter, דווקא מי שאמור "ליהנות" מהרוחות החדשות המנשבות באוויר, רואה בכך לא יותר מאפליה מתקנת שמגיעה באיחור.
"אני לא עף על זה, בלשון המעטה", אומר סאול, אפרו-ישראלי, בן לפרוספר, יליד קונגו שגדל בבלגיה למשפחה יהודית מאמצת, והדס, ישראלית בת קיבוץ עין דור. "כאב להם, אז החליטו לשים בפרונט נשים שחורות. זה סוג של ליקוק, ולדעתי זה לא צריך להיות סוג של נחמה אלא מהלך טבעי. ולא רק שחורים. בכלל, לא צריך לעשות הפרדה, אלא פשוט לתת במה לכולם".
בשנה החולפת הפך סאול מראפר המוכר בעיקר לחובבי הז'אנר ושלוחותיו לכוכב מקומי, הרבה בזכות השתתפותו בשיר ובקליפ "מיליון דולר" של נועה קירל, בו התארח. השיר, שנבחר לשיר השנה של רדיו תל אביב ואתר מאקו, הסיט באופן טבעי את הזרקורים גם אל השותף הפוטוגני בעל הקול הנמוך שלצד קירל המפורסמת. לא פשוט לבלוט לצדה של אחת מכוכבות הפופ הגדולות בישראל, אך סאול עושה זאת בהצלחה בזכות נוכחות נונשלנטית וסקס אפיל שמצליח ללכוד יחד חוזק ופגיעות.
לדברי סאול, הפנייה אליו נעשתה באמצעות המפיק המוזיקלי ג'ורדי (ירדן פלג), לאחר שקירל רצתה להוסיף לשיר קול נוסף. קירל שלחה לג'ורדי מספר אפשרויות, ומאחר שסאול וג'ורדי עובדים בימים אלו על שיר חדש שצפוי לצאת בקרוב, הפוטנציאל המשותף עלה לאוויר. "זה היה הכי טבעי בעולם", אומר סאול, "והשאר היסטוריה".
הפתיעה אותך הזכייה בשיר השנה?
"זאת קפיצת מדרגה מטורפת בשבילי. מדהים איך דברים יכולים להתגלגל קדימה. זאת הוכחה שבזכות התמדה והשקעה אפשר להגיע הכי גבוה שיש".
עד לא מזמן, קובעי הטעם במוזיקה היו ברדיו ולא דרך רשתות חברתיות. עכשיו אתה יכול להיות שיר מצליח עם מיליוני צפיות ביוטיוב ואפילו לא להגיע לרדיו. יש בכלל חשיבות היום לתואר "שיר השנה"?
"עדיין יש לזה חשיבות, כי בסופו של דבר, שיר השנה זה תואר חשוב. אתה צודק שאין יותר גרנדיוזיות כמו פעם, אבל יש לזה חשיבות לרזומה המקצועי וגם הוכחה לעצמך".
איך קירל כפרטנרית לצילומים ולהופעות?
"נועה פרטנרית מדהימה וכיף לעבוד איתה. לא משנה כמה היא מפורסמת – יש לה בסיס רציני והיא סופר מקצועית. למזלי, היא היחידה שעוד מצליחה להופיע בימים אלה בצבא, אז אני עולה, נותן את הקטע שלי וממשיך".
סאול, 24, נולד בירושלים וגדל בתל אביב. אביו, יליד קונגו, אומץ וגדל כיהודי בבלגיה, ובגיל 20 עלה לישראל, בה הכיר את אמו של שחר, שחקנית וזמרת. כשהיה שחר בן שנתיים, התגרשו הוריו והוא גדל עם אמו אך שמר על קשר עם אביו, ואפילו נסע איתו יחד לביקור אצל משפחתו בקונגו.
הבית בו גדל, הוא מספר, היה בית חם: "בית שעודד מוזיקה ואמנות. תמיד היתה מוזיקה בבית". כנער צעיר הקשיב בעיקר למוזיקה שחורה, הרבה היפ הופ אולד סקול וז'אנרים נוספים כמו רוק קלאסי ואפרו ביט, אותו הוא משלב במוזיקה שלו, כמו, לדוגמה, בלהיט Bam Bam Bam שכבר זכה ליותר מ-2.5 מיליון צפיות ביוטיוב.
מה שהחל כיצירה אישית של נער בן 15, הפך למקצועי לאחר שהשתחרר משירות צבאי והוציא את אלבום הביכורים "אני כאן" בהפקת צוקוש. "המשיכה שלי היא למוזיקה טובה, אבל מה שגרם לי להתחיל לעשות מוזיקה, זאת מוזיקה שחורה", הוא מסביר.
אתה חושב שהמשיכה שלך למוזיקה שחורה נולדה מתוך השורשים השחורים שלך?
"אם הייתי מזרחי וגדל בבית מזרחי, אני מניח שהחשיפה שלי למוזיקה שחורה היתה פחותה. אבל מוזיקה שחורה מזיזה אותי, גורמת לי להנאה. יש בה גרוב שאי אפשר לקחת".
סאול מתגורר כיום לבדו, ואת הסגר הנוכחי משתדל להעביר עם נטפליקס ופלייסטיישן לצד כתיבת שירים חדשים באווירה אופטימית יותר מהמציאות שבה אנו חיים. במקביל, הוא מצא בשבוע שעבר זמן להצטלם לקמפיין בגדי הגברים של פקטורי 54 כאחד משגרירי רשת הבוטיקים. שיתוף פעולה ראשון שלו איתם היה ביולי האחרון, כשהצטלם לקולקציית הקפסולה של המותג AAPE וטומי ג'ינס מבית טומי הילפיגר.
הבחירה בסאול להוביל קמפיין בעל נפח ונראות בולטת אינה מובנת מאליה בישראל 2020. עם זאת, היא מסמלת ניצני שינוי. סאול מצטרף לסטפן לגר, שנבחר לשמש כפרזנטור עבור רשת האופנה לצעירים twentyfourseven men. יחד הם שני גברים שחורים שצובעים בגוונים חדשים את ענף האופנה הישראלי.
"אני חושב שחל שינוי בתחום האופנה הישראלי", הוא שוקל מילים, "בסופו של דבר, ישראל מנסה ללכת אחרי האופנה בארצות הברית ובאירופה, שם הסופר-סטארים הענקיים הם אנשים שחורים. אנחנו פשוט בדיליי מקומי אחריהם. סטפן ואני מצליחים לשבור את תקרת הזכוכית, ולהביא משהו חדש ו-fresh. שחור זה הצבע הכי יפה והרבה אנשים מקנאים בו".
עם זאת, אפשר לראות בבחירה בלגר ובסאול גם גזענות מקומית אינהרנטית. שניהם שחורים – אבל לא אתיופים, עדה שסובלת מגזענות יומיומית. בכתבה ב-Xnet סביב השאלה מדוע אין בישראל כמעט פרזנטוריות אתיופיות (על אף שלא חסרות כוכבות מהעדה כמו טיטי איינאו, טהוניה רובל ואחרות), טען אחד מהפרסומאים הבכירים בישראל (שביקש להישאר בעילום שם) כי מאחר שהעדה האתיופית נתפשת כנחשלת, מפרסמים רבים מעדיפים לא ללהק דוגמניות ודוגמנים אתיופים. שחורים בעלי אפיל בינלאומי הם סיפור אחר. כך, לגר, בן להורים מטוגו, וסאול, בן לאב מקונגו – מציגים מראה רחוק יותר תדמיתית מזה של בני העדה האתיופית.
"בסופו של דבר, אני חושב שישראל היא מדינה לבנה ומקובעת", אומר סאול לסיכום. "לא קל לשבור את הסטריאוטיפים שאדם שחור מייצג. יש גברים אתיופים ובנות אתיופיות יפות, אבל כמו שאתה אומר, אולי אתיופי מתקשר למפרסמים למשהו ישראלי, והם רוצים מראה לא-ישראלי, אולי אמריקאי שחור. אני מקווה שזה ישתחרר בקרוב, ומאמין שבעקבות זה שאני וסטפן מוסיפים צבע נוסף, נסייע לשחרר אנשים מקובעים, שהמראה השחור יעבור להם 'חלק' ונראה בעתיד עוד אנשים שחורים בקדמת הבמה".
אתה עדיין נתקל בגילויי גזענות?
"כן. זה בלתי נמנע, לצערי הרב. אין לי דוגמה מהעת האחרונה, כי אני מנסה לא להתרכז בזה או להיפגע מכך. בעבר זה היה מגיע בתדירות גבוהה והייתי לוקח את זה ללב, אבל אני מנסה לא לתת לזה משקל, בעיקר כי אני מבין שמי שעומד מולי ומתגזען הוא בור או מטומטם, סליחה על הביטוי".
ואיך מתמודדות דוגמניות שחזרו בתשובה עם תמונות מהעבר?
