אלו ימי תשובה. לא רק חשבון נפש אישי של כל אדם, כי אם חשבון נפש עולמי, מדיני, כלכלי, חברתי, המגיעים כולם בעקבות נגיף הקורונה שטרף את הקלפים ושינה את המציאות המוכרת לנו. לפני כשבועיים היתה זו הדוגמנית אמילי רטאייקאוסקי, שערכה חשבון נפש עם עולם האופנה. בטור דעה שפרסמה באתר The Cut התלוננה רטאייקאוסקי על כך שדמותה הציבורית הופקעה על ידי צלמים שאיתם עבדה – מצלם פפראצי שתבע אותה על כך שפרסמה תמונה שבה תיעד אותה בחשבון האינסטגרם שלה, ועד האמן ריצ'רד פרינס שיצר מצילומי אינסטגרם שלה ציורים שנמכרו בסכום של 80 אלף דולר.
רטאייקאוסקי הציפה מחדש את הדיון בצורך לקחת בחזרה את השליטה על הדימויים שבהם את מופיעה, אך בתוך כך היא גם מעלה נושא אחר: היכולת להיות אחראי על האופן שבו הדימויים שלך נשמרים במנועי חיפוש ומה כוחן של דוגמניות להגביל את השימוש בהם או להסיר אותם – אפשרות שנוסחה כ"הזכות להישכח" ומבוססת על זכותו של אדם לכך שמידע דיגיטלי על חייו ייעלם.
עבור דוגמניות בעלות תשובה שהשאירו את חייהן הקודמים מאחור, היתקלות בתצלומים מעברן עלולה להיות לא נעימה. איה קרמרמן, לדוגמה, סיפרה בעבר בראיון טלוויזיוני לתוכנית "אנשים" כי בגיל 33 נתנה לעצמה "מתנת יום הולדת" וקרעה את כל התמונות מפעם. "זה מצחיק להגיד, לא יכול להיות שמלצר היה קורע את התמונות שלו. יש משהו בדוגמנות שהוא כאילו, 'אני חושבת שאני יפה'", אמרה קרמרמן, "זה מה שזה אומר. ואני לא שם בשום דרך וצורה".
ערב יום הכיפורים תשפ"א, פנינו לשתי בעלות תשובה שדוגמנות היתה חלק מעברן: מור קציר ועדן הראל. כך הן מתמודדות עם תמונות העבר שלא נעלמות.
מור קציר: "העין שלי לא רגילה לראות את כל העור הזה"
"היחס שלי לתצלומים שלי מהעבר מורכב. אין פה שחור או לבן", אומרת מור קציר, 40, לשעבר דוגמנית בינלאומית שכיום פועלת כמשפיענית אופנה, סטייליסטית אישית ויועצת למותגי אופנה. בנוסף, היא ממשיכה להצטלם ומובילה קמפיינים אופנתיים תחת דקדוקי הצניעות, בין היתר לפקטורי 54 ולמעצבת התכשיטים יפעת עובד. "אין בעברי הרבה תמונות חושפניות יחסית, כי כבר אז הרגשתי לא בנוח להצטלם בצורה כזו, אבל אני סלחנית כלפי עצמי. אין בי כעס. לפעמים זה קצת מוזר לי, סתם כי העין שלי לא רגילה לראות את כל העור הזה. העבר הוא משהו שאתה הולך איתו".
בתקופתה כדוגמנית בינלאומית הופיעה קציר בתצוגות של בתי אופנה כמו שאנל, הובילה קמפיינים של דונה קארן והצטלמה עבור מגזינים כמו Elle, ל'אופיסייל, ווג איטליה, W ואחרים. לפני זמן מה היא ישבה ומיינה כתבות ודימויים מעברה. מחלקם נפרדה. "היה שלב באיזה פסח שעשיתי סדר בארון, מצאתי הפקות אופנה וזרקתי תמונות רבות", היא מגלה, "עשיתי ניקוי". בנוסף, היא אומרת, נדיר שאנשים מתייגים אותה ברשתות חברתיות בתמונות מהעבר. "אני מסתכלת על זה וזה מוזר: כאילו שזאת לא אני. בכלל, פחות ופחות אני מרגישה חיבור לאיך שהייתי בעבר".
איך היא מתווכת את התצלומים מעברה לילדיה? "הילדים שלי לא שואלים, לא ראו תמונות שלי מהעבר וגם לא ביקשו לראות", היא אומרת. "הם יודעים – אבל לא מתעניינים. אני לא יודעת מה הם יודעים מזה, והרי הנושא כבר היה יכול לעלות. הם גדולים יחסית. בשבילי זה לא עניין, וזה טבעי עבורם שאני מצטלמת. רק שהיום אני עושה את זה באופן טבעי כשאני לבושה אופנה צנועה. לא חשוב לי אם הצוות על הסט מורכב מנשים או גברים, כי אני נוהגת לעבוד עם אנשים שאני מכירה מהעבר".
עדן הראל: "אני לא יכולה להמית חלקים בתוכי"
גישה משוחררת יותר מציגה עדן הראל, בעלת תשובה ותיקה, שהתפרסמה בשנות ה-90 כדוגמנית מקומית וכמגישה בינלאומית בערוץ MTV, ומאז היא אושיית טלוויזיה רבת פעלים. הצחוק המתגלגל מפעם לא נעלם, אך הבגדים החשופים התחלפו במלתחה צנועה. "אני לא בהסתרה. או 'חזרתי בתשובה ואני מעבירה שיעורי תורה'. עם כל מה שהייתי, עם כל הבלגן, חזרתי בתשובה. בגלל זה לא הסרתי את הקעקועים, ובגלל זה חשוב לי להתלבש אופנתי. אני סלחנית לעבר שלי. עשיתי חיים, הייתי צעירה. לא ידעתי את מה שאני יודעת היום".
"לא ידעתי שאפשר 'להישכח' על ידי גוגל וגם לא קרעתי תמונות מעברי", היא מסבירה. "אני חושבת שהיו מספר תמונות, אולי קצת יותר אינטימיות עם בחורים אחרים, אז העלמתי אותן כי לא רציתי שהילדים שלי יראו, לא ממקום של דת – אלא ממקום של דאגה לילדים, שרוצים בתמימות לחשוב שההורים שלהם נפגשו והכירו מתמיד. לא רוצה לקלקל להם את זה".
בתוך כך, היא מספרת שילדיה נחשפו לתמונות מעברה. "הם צחקו על הקרחת שלי. אמרו שזה מכוער! למרות שאני חושבת עד היום שזה היה מעלף. הילדים שלי חיים מאוד את החיים שלי. הם מבינים שאמא שלהם בעלת תשובה ושהיו לי חיים אחרים לגמרי. לפני כמה זמן הבת שלי שאלה אותי אם כשהלכתי לים בעבר הייתי עם חזייה ותחתונים – כלומר, בבגד ים ביקיני – אז אמרתי לה 'כן'. יכולתי להגיד לא וזה, אבל אני לא משקרת לה. הסברתי לה שלא ידעתי אז את מה שאני יודעת היום, שהגוף של אישה חשוב, ושאנחנו בנות מלך. ברוך השם היא גדלה למשהו שאני מבינה".
"אני לא לוקחת את התשובה שלי בכבדות. אני אוהבת את הקב"ה ומאמינה בדרך התורה, אבל בלי למחוק את מי שהייתי", היא אומרת לסיכום. "יש קו עדין מאוד שצריך להלך עליו. כשאנשים מתייגים אותי, למשל, בתמונות מהעבר זה מצחיק אותי. תמונות מהפנימייה, לדוגמה. אני מיד גם משתפת אותן. כי למרות שהילדים שלי לומדים בבית ספר אדוק והבית מתנהל בצורה מאוד דוסית – יש חיות בתוך זה. חייתי חיים אחרים, וזה חלק ממני. אני לא יכולה להמית חלקים בתוכי".
ואיך מרגישה עמית פרקש לדגמן בהיריון בבית הוריה בקיסריה?
