75 שנה לשחרור אושוויץ: קנצלרית גרמניה הרכינה ראש והיכתה על חטא
בדצמבר האחרון ביקרה אנגלה מרקל במחנה ההשמדה והזהירה מפני "גזענות, חוסר סובלנות גובר וגל של פשעי שנאה". היא גם אמרה שרק הגרמנים אחראים לזוועות
השבוע לפני 75 שנה, ב-27 בינואר 1945, שחרר הצבא האדום את מחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין, וב-15 השנים האחרונות מצוין בתאריך הזה יום השואה הבינלאומי. ההחלטה על כך התקבלה ב-2005 על ידי האו"ם, ובמסגרתה גם נשמעה קריאה למדינות העולם לטפח את לימודי השואה ואת זכרהּ ולגנות תופעות של גזענות ושנאת זרים. היום (חמישי) מתקיים ביד ושם בירושלים אירוע בינלאומי לציון יום השנה לשחרור אושוויץ בהשתתפות עשרות מנהיגים, וזו הזדמנות להיזכר בביקור שערכה במחנה ההשמדה אנגלה מרקל, קנצלרית המדינה שהייתה אחראית לזוועות שהתרחשו במקום.
מרקל הגיעה לאושוויץ ב-6 בדצמבר האחרון, וזה היה הביקור הראשון שלה שם. ראש ממשלת פולין, מטאוש מורבייצקי, נלווה אליה, והוא בוודאי היה שבע רצון מהנאום שהיא נשאה. בשנים האחרונות מנהלת פולין קמפיין שנועד לשנות את הנרטיב המקובל, שלפיו האוכלוסייה המקומית שיתפה פעולה עם הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה. הפולנים רואים בעצמם קורבנות, וראש הממשלה אף טען בפומבי שגם יהודים שיתפו פעולה עם הגרמנים. "לנאצים היו משתפי פעולה פולנים, כשם שהיו משתפי פעולה יהודים", העז לומר בוועידת מינכן בפברואר 2018. מרקל, מצידה, אמרה שגרמניה, והיא בלבד, אחראית למה שקרה באושוויץ, ודבריה התקבלו בפולין באהדה.
צפו בכתבה על הביקור של מרקל באושוויץ:
להלן עיקרי הנאום שהיא נשאה באושוויץ, בתרגום שלי מאנגלית:
"לא קל לי לעמוד כאן ולפנות אליכם בתפקידי כקנצלרית גרמניה. אני חשה בושה על הפשעים הברבריים שביצעו כאן גרמנים – פשעים שהדעת אינה סובלת. עלינו להחריש לנוכח זוועות המעשים שנעשו כאן בנשים, בגברים ובילדים, שהרי מי יכול למצוא מילים שיבטאו את היגון על כל האנשים שהושפלו, עונו ונרצחו כאן? ועם זאת, עם כל הקושי שמתעורר במקום הזה, המייצג יותר מכל מקום אחר את הפשעים החמורים ביותר שבוצעו נגד האנושות, אסור ששתיקה תהיה התגובה היחידה. המקום הזה מחייב אותנו לשמר את הזיכרון. עלינו לזכור את הפשעים שנעשו כאן, ולקרוא להם בבירור בשמם.
"אושוויץ. השם מייצג את מיליוני היהודים האירופאים שנרצחו בשואה בשם הבגידה בכל ערכי התרבות. מחנה אושוויץ מייצג גם את רצח העם של הצוענים, את הסבל והרצח של האסירים הפוליטיים מתוך שכבת המשכילים הפולנים ושל לוחמי המחתרת, של שבויי המלחמה מברית המועצות ומארצות אחרות, של הומואים, של נכים, של אינספור אנשים אחרים מרחבי אירופה. הסבל שעברו באושוויץ, מותם בתאי גזים, מרעב, מקור וממגיפות, הניסויים הרפואיים לכאורה שעברו, עבודות הכפייה עד התשה גמורה – כל מה שהתחולל כאן הוא מעבר ליכולת ההבנה האנושית. לפחות מיליון ו-100 אלף איש, מרביתם יהודים, נרצחו במחנה אושוויץ לבדו בשיטתיות ובאכזריות. לכל אחד מהאנשים הללו היה שם, כבוד אנושי ייחודי, היסטוריה, סיפור אישי. עצם גירושם לכאן, צפופים בקרונות בקר, ומה שקרה בהגיעם, תהליך הסלקציה על הרמפה - כל אלה נועדו לעשוק מהם את אנושיותם, לשלול את כבודם ואת הייחוד שלהם.
"לאתר הזה העניק ארגון אונסק"ו את השם הרשמי 'אושוויץ-בירקנאו – מחנה הריכוז וההשמדה הנאצי-גרמני (1945-1940)'. חשוב לדעת שזהו שמו המלא. העיירה הסמוכה, אושווינצים, נמצאת אמנם בפולין, אבל אושוויץ היה מחנה השמדה גרמני שהפעילו גרמנים. חשוב לי להדגיש זאת. חשוב לזהות את הפושעים באופן ברור ונחרץ. אנו, הגרמנים, חבים זאת לקורבנות – ולעצמנו. זיכרון הפשעים, זיהוי הפושעים והנצחה מכובדת וראויה הם לעד באחריותנו. זאת אחריות שאינה מוטלת בספק, והיא שייכת לחלוטין לארצנו.
"בגרמניה יש כיום חיים יהודיים משגשגים, ואנו זוכים ליחסים ידידותיים רחבי טווח עם מדינת ישראל", המשיכה מרקל. "לא נוכל לראות בכך דבר מובן מאליו. זוהי מתנה יקרת ערך. למעשה, זהו מעין נס. אבל הוא לא יוכל להפוך את הקערה על פיה ולמחוק את מה שקרה. לא נוכל להשיב את היהודים שנרצחו. תמיד יישאר בחברה שלנו חלל גדול. חוק יסוד הרפובליקה של גרמניה כולל את הלקחים שלמדנו מזוועות העבר, אבל עלינו לדעת שכשם שכבודו של הפרט, החירות, הדמוקרטיה ושלטון החוק הם ערכים יקרים, כך הם גם פגיעים מאוד. לכן, עלינו לשמור ולהגן על הערכים הבסיסיים הללו, הן בקיומנו היומיומי והן בפעילות הממשלתית ובשיח הפוליטי. בימינו אין מדובר בסתם רטוריקה. בימינו הכרחי לומר את הדברים בבירור, כי אנחנו חווים גזענות מדאיגה, חוסר סובלנות גובר וגל של פשעי שנאה. אנחנו עדים למתקפה על הערכים הבסיסיים של דמוקרטיה ליברלית, לרוויזיוניזם היסטורי מחודש שמזין עוינות המופנית כלפי קבוצות מסוימות.
"עלינו לשים לב במיוחד לאנטישמיות, המאיימת על החיים היהודיים בגרמניה ובאירופה כולה, ולהכריז בבהירות: לא נסכים להשלים עם האנטישמיות. כולם חייבים לחוש ביטחון בביתם, בגרמניה ובאירופה. אושוויץ משמש אות אזהרה ומחייב כל אחד מאיתנו לדריכות מתמדת כדי לשמר את האנושות ולהגן על כבודו של שכננו. כפי שכתב פרימו לוי, ניצול אושוויץ: 'זה קרה, לכן זה יכול לקרות שוב'. אסור לנו לעצום את עינינו ולאטום את אוזנינו כשאנו עדים לפגיעה מילולית, להשפלה או להפחתת ערכו של אדם. עלינו להתעמת עם מי שמעודדים דעות קדומות או מסיתים לשנאה נגד אנשים שאמונתם או מוצאם שונים משלנו. האחריות מוטלת על כתפי כולנו, והאחריות הזאת כוללת את הזיכרון. אסור לנו לשכוח. אסור לשרטט שום קו הפרדה שינתק אותנו מהעבר. במילותיו של נח פלוג, ניצול אושוויץ והנשיא לשעבר של ועדת אושוויץ הבינלאומית: 'זיכרון דומה למים: הוא חיוני לחיים ומוצא את דרכו לחללים חדשים ולאנשים שונים. אין לו תאריך תפוגה, ואי אפשר לקבוע שעסקו בו די או שמיצו אותו'.
"תודה מיוחדת עלינו להכיר לעדויות הרבות של הניצולים, ואני שמחה לקבל את פניהם של כמה מהם, הנוכחים כאן היום. במשך השנים דיברתם לא פעם על הסבל שהיה מנת חלקכם, והיום סיפרתם לנו עליו שוב. מי יכול להעלות על דעתו כמה עוצמה נדרשת כדי לחיות מחדש שוב ושוב את החוויות המכאיבות הללו, וכדי לשוב למקום הזה? אתם חולקים את סיפורכם כדי שהצעירים ילמדו ממנו. אתם אוזרים עוז וכוח כדי לקדם את הפיוס. הפגנתם גדולה אנושית של ממש. אני אסירת תודה על האפשרות לשמוע אתכם וללמוד מכם".
מרקל המשיכה ואמרה שבמקומות רבים ניסו הפושעים לטשטש את מעשיהם, "אבל כאן, באושוויץ, לא הצליחו אנשי האס-אס למחוק את מה שעוללו", אמרה. "המקום משמש עדות למה שקרה, ויש לשמר אותו. כל מי שמגיע לאושוויץ ורואה את מגדלי השמירה, את גדרות התיל, את הצריפים ואת תאי המעצר, את מה שנותר מתאי הגזים ומהכבשנים, לעולם לא יוכל לשכוח את זה". מרקל גם הזכירה בנאומה את פיוטר ציבינסקי, מנהל מוזיאון אושוויץ, שליווה אותה בביקור, ואמרה לו: "אני מבקשת להביע תודה עמוקה לך ולכל אנשי קרן אושוויץ-בירקנאו, שמשימת חייהם היא לשמר את המקום הזה כיד זיכרון וכמרכז לתיעוד. הייתי רוצה גם להודות לכל המעורבים בשחזור ובשימור הפרויקטים. אתם עובדים במסירות רבה כדי להבטיח שהמקום הזה ימשיך לשמש עדות. יש צורך להגדיל מאוד את מימון פעולותיה של הקרן ב-25 השנים הבאות. גרמניה תרים תרומה משמעותית.
"המקום מביע בעוצמה רבה את המסר 'לעולם לא עוד!', ועל כך אני אסירת תודה מעומק ליבי. עם זאת, שום דבר לא יוכל להשיב את הנספים, את אלה שנרצחו כאן. שום דבר לא יוכל לשנות את הפשעים שהתבצעו כאן, אלה שאין להם תקדים. הם חלק מההיסטוריה הגרמנית, והם יישארו כאלה. את ההיסטוריה הזאת יש לחזור ולספר כדי שנמשיך לעמוד על המשמר ונוודא שפשעים כאלה לא יחזרו, גם לא בקנה מידה קטן יותר, וננקוט צעדים נחושים נגד הגזענות והאנטישמיות בכל הופעותיה המתועבות. אני מרכינה ראש בפני קורבנות השואה. אני מרכינה ראש בפני בני המשפחות שלהם. אני מודה לכם מאוד על כך שהזמנתם אותי לכאן היום".
צפו באלבום אושוויץ:
אנגלה מרקל נולדה תשע שנים אחרי שמלחמת העולם השנייה הסתיימה, והיא ידועה בהשקפת העולם הליברלית שלה. כך, למשל, היא הנהיגה בארצה בשנים האחרונות מדיניות הגירה מתירנית, התחייבה להעניק מקלט לסורים שברחו ממלחמת האזרחים והפסיקה לאכוף את תקנת דבלין שבה נקבעו נהלים לקליטת מהגרים. לא מופרך להניח כי עמדותיה הליברליות הן תוצאה של רגשות אשם ובושה שהיא חשה כגרמנייה, ושאותם ביטאה בעוצמה רבה בנאומה באושוויץ.
בנאום הזה היא היכתה על החטא שחטאו בני עמה והדגישה את הצורך לזכור ולא לשכוח. יש להעריך ולכבד אותה על עמדתה הנחרצת, גם אם היא פטרה את משתפי הפעולה הרבים, לא רק את הפולנים, שבלי סיועם לא היו הנאצים מצליחים לרצוח רבים כל כך. תמיד יש לזכור גם את העומדים מהצד, את אלה שלא שיתפו פעולה, אבל גם לא התנגדו. כדבריו של אלי ויזל, חתן פרס נובל לשלום: "האדישות היא תמיד חברה לאויב, שכן היא מיטיבה עם התוקפן – לעולם לא עם קורבנו".
גילויי האנטישמיות והגזענות שנעשו שוב שכיחים ברחבי העולם מעוררים את השאלה אם מרקל עדיין מבטאת את קולו של הקונצנזוס שמכיר בזוועות שהתחוללו על אדמת אירופה ומבקש לזכור אותם כדי שלא יקרו שוב, או שמא היא מהווה מיעוט נכחד. מעניין עד כמה נחרצים יהיו הקולות שיישמעו היום בכינוס בירושלים. ואולי בכלל מוטב היה להשקיע את הכסף ואת המשאבים ברווחתם של ניצולי השואה.
מיהו בעלה המסתורי של מרקל, ולמה הוא כמעט תמיד נשאר מחוץ לפריים? הקליקו על התמונה:
